בית ספר טיפוסי פרק 1

קוראים לי אנאלנה פיטרסון. אני תמיד מתבודדת. כי טוב זה לא כזה כיף להיות בת שש עשרה אם שיער שחור ועיניים שחרות כשכל השכבה שלך בלונדיניות. יש חבר אחד או יותר נכון לומר שהוא החבר הכי טוב שלי. קוראים לו ארתור. ארתור נראה כמו נער טיפוסי, עיניים חומות שיער חום לא משהו מיוחד. אבל הוא חנון אמיתי ורק בגלל זה אנחנו חברים הכי טובים.
כל בוקר אני מתעוררת בחמש בדיוק אוכלת מצחצחת שיניים מתלבשת (וכן אני פרפקציוניסטית) ונוסעת לבית ספר בפריוס השחורה שלי. אני אוספת את ארתור (כי הוא מרוב גאונותו לא עשה רישיון נהיגה…) ואנחנו נוסעים לבית הספר הטיפוסי שלנו.
כשאני אומרת טיפוסי אני מתכוונת לבית ספר שהוא כזה: יש בה חבורת בלונדיניות מקובלות וחבורת בנים. יש את החנונים והמגניבים וכמובן יש אותי. אני סוג של קבוצה משל עצמי. אני אוהבת לקרוא שומעת beatles אבל עדיין מתחצפת לכל בלונדינית או בן מגניב שנקלע לדרכי(דרך אגב יש לי מזג חם).
הגענו לבית ספר והייתה קבוצה של בנות שפשוט נמרחו על מישהו.
ניסיתי לראות מי זה אבל לא ממש הצליח לי אז הלכתי. כנראה מתמרחות על איזה בחור חדש שלדעתן חתיך הורס…
הלכתי ללוקר שליונער רץ לעברי. ראה שאני אדישה ואמר לי "את יכולה להחביא אותי" שאל.
ועכשיו הסתכלתי עליו וראיתי נער גבוה יחסית בעצם בגלל שאני גבוה הוא היה קצת יותר גבוה ממני. היה לו שיער שחור ועיניים כחולות וטוב הוא נראה בסדר אבל לא משהו מיוחד כל כך.
" טוב בא אחרי" לקחתי אותו לעץ שלי. זה העץ שלידו אני יושבת כל הזמן וקוראת ספרים. הוא התיישב ואמר לי תודה. אף אחד לא הגיע לעץ הזה…