מעומק הלב.(בתוך משולש).

רגעים ספורים לפניי מותו,אמר לי דניאל כמה הוא אוהב אותי..אך,זה לו היה הכל..
יותר מיכול הוא רצה שאהייה מאושרת.הוא התיר לי,להיות עם אופיר כאילו שידע,עד כמה אופיר אוהב אותי.
"עדיף שתהיי עם אדם שאוהב אותך,כמוהו."אמר לי מספר ימים לפניי השתלת מח העצם..כשהוא כבר בעצם ידע והרגיש שזה כבר,באמת הסוף שלו.
אופיר אחז בידי,בהלוויה של דניאל..דמעות רבות,זלגו מעיניי.הטבעת שהעניק לי ביום נישואינו הייתה שזורה בתוך שרשרת הזהב שעל צווארי.כך,איין סיכוי שהיא תלך לאיבוד.ואיין סיכוי שאי פעם,אשכח אותו.
נעמדתי במשך,כמה רגעים ליד הקבר הטרי,כשליבי,מסרב להאמין שדניאל,איננו יותר בין החיים.
כתבתי לו,מכתב פרידה..של דברים שלא הספקתי לומר לו..והנחתי את המכתב בתוך האדמה הלחה.
"את בסדר?"לחש אופיר,בתום הטקס,לאחר תפילה לעילוי נשמתו של דניאל.
"כן.."לחשתי לו בחזרה..
כשלאחר מיכן,ישבנו בדירתו של אופיר.
"אני כל כך גאה בך,"אמרתי לו.
"על מה?"הוא שאל.
"על שנהגת בבגרות.על שתרמת לו מח עצם וניסית לעזור לי להציל את חייו."אמרתי.
,".אני מוכן גם למות למענך.אמר.
ידעתי שיש בו משהו אצילי..אך,רק ברגעים הקשים ביותר,נוכחתי לדעת זאת.
הוא הכין לי ספל קפה,מלא אהבה.הוא היה זה שמחאה את דמעותיי כשבכיתי.
"אני לא מאמינה שהוא איננו!"קראתי בצער פורצת בדמעות.הוא מייד חיבק אותי,כאילו,כמו,סוג של מלאך,פורש את כנפיו הגדולות בכדיי להגן עליי מהצער.
"את קורעת לי את הלב."לחש..כשדמעות מתפרצות מעיניו..
,"אל תעזוב אותי.."ביקשתי ממנו,כשגם כלפיו,היה לי עדיין מעט רגש.
"אל תדאגי,מתוקה..,הוא אמר.."אני כאן.לא הולך לאף מקום..אני נשאר איתך."כשהוא מחבק אותי והלב שלו מגביר את פעימותיו.רציתי להשאר כך,בחיבוק שלו..לנצח.באותו ערב.הוא ישן בדירה שלי.
וחיבק אותי במשך,לילה שלם.
למרות,שגרמתי לו צער.הוא הוסיף לעמוד לצידי.
נהגתי לחשוב שהוא,אגואיסט.נוכחתי לדעת עד כמה טעיתי לגביו.הוא ניסה להציל את דניאל וזה נגע לליבי.
בסך הכל,הוא עשה הכל,מאהבה.על אף שליבו דימם בקירבו,הוא נהג בקור רוח.
הרגשתי את הליטוף שלו,בלילה..כשאני ישנתי והוא,ישב לצידי וליטף את פניי.ואת הנשיקה על ראשי.
בבוקר,ראיתי אותו,אורז.
"לאן אתה נוסע?"שאלתי אתו..
"אני חייב לסוע קצת..להתאוורר.יש כאן יותר מידיי כאב.אני מבטיח לך,שאחזור,עם כוחות מחודשים..וניהייה שוב ביחד."הוא אמר.
"לאן זה?"שאלתי.
"לתאילנד.דיי,אני חייב קצת ספייס."הוא אמר."אני לא יכול לראות אותך ככה,זה הורג אותי.אבל,אני אחזור."
"רק תבטיח לי..שתשמור על עצמך,ולא תיגע בסמים."אמרתי.
"אני?סמים??"קרא.."השתגעת?..לדעתי,הסם הכי טוב הוא אהבה."
"מצחיק אחד.."חייכתי.
"אוליי תבואי איתי?אני רציני..קניתי גם לך כרטיס.."אמר שוב.
"אתה צוחק עליי.."קראתי.
"לא.."ענה .."אני לגמריי רציני.אני רוצה לדאוג לך.תני לי.."אמר.
"ובכן..בסדר.."הסכמתי..
כשבערב שלאחר מיכן..ארזנו ביחד,את המזוודות שלי…
כך,החל מסענו,בתאילנד..