טעם של אהבה

"את תקבלי סטירה ממני בסוף, די כבר" מלמלתי לעצמי בזמן שאני מנסה לעצור את המילים הרותחות האלה. עזבתי את הסלון וטרקתי את הדלת, מה כבר אפשר לעשות איתה.
אחרי היום העצבני הזה, הייתי רגוע פשוט המחשבות שהיו אתמול בלילה עזרו לי, בדברים שצריך לעשות היום. ידעתי שאני צריך לדבר, שיחה זאת התרופה הפלסטר של כל קשר.
חיכיתי לה על הגשר, על הגשר הזה היא עוברת כל יום בחזרה הביתה.
עמדתי רגוע עם פנים רכות, מסתכל לכל צד ממש רוצה לראות אותה שוב.
שהשמש כבר נעלמת, והצבעים של השמיים נעשו כהים, היא הופיעה מתקרבת אל הגשר.
חייכתי כשראיתי אותה, ידעתי שאת החיוך הזה היא לא רואה עכשיו, ולא יודעת שזה בגללה.
היא צעדה אל המשך הגשר, מחזיקה את התיק על הכתף והולכת ברוגע.
היא הסתכלה והביטה בי, שפתייה לא הגיבו, ולא חייכו נשארו כמו שהם.
היא חלפה מהפנים שלי בלי להגיד כלום, תפסתי את ידה בעדינות והסתכלתי עליה
"לאן את הולכת, את לא אומרת לי שלום ?" אמרתי בקול עדין מצחיק
"מה אתה רוצה ?" אמרה ונאנחה, היא הסתכלה עלי במבט עייף.
זה היה ברור שהיא תסתכל במבט כזה, כי כשהיא מסתכלת עלי היא מרגישה עייפה. זה כמו לשים שרשרת ולנדנד אותה מצד לצד, ואתה לאט לאט נרדם..
"אני צריך לדבר איתך" אמרתי בקול רציני רגוע, והעיניים שלי הסתכלו עליה בשקט
"תשמע" אמרה והשפילה את מבטה
"דיברנו על הכל אתמול, וראינו שאי אפשר לתקן את זה" אמרה וחזרה להביט בי
"הייתי עצבני וכשאני עצבני, אני לא באמת מתכוון למה שאני אומר" אמרתי. היא הביטה לצד כמה שניות
"אני לא חושבת.."
"לא אל תגידי את זה" אמרתי
"אנחנו כבר 11 שנים ביחד, אני לא מתכוון לזרוק את כל זה" המשכתי בקול מלא בעצב
"תראה אני.. אני באמת אוהבת אותך אבל יש משהו.." העיניים שלה לא הפסיקו להתסכל לצד
"תגידי מה את מרגישה" אמרתי והתקרבתי אליה
"יש משהו שעוצר בינינו" אמרה והסתכלה לתוך העיניים שלי. כיווצתי את הגבות ושתקתי
"צריך הפסקה לכמה זמן" המשיכה
"אני מצטער על מה שעשיתי, אני אוהב אותך כמו שאהבתי"
"אתה לא עשית כלום, הבעיה שאני ואתה לא עוברים תקופה טובה, זה מה שהורס" אמרה ועיניה הבריקו, שתקתי.
"נעשה הפסקה, זה לא יגרום לשנאה זה יגרום לאהוב הרבה יותר חזק" אמרה בזמן שהיא מלטפת את הלחי שלי
"בסדר" אמרתי בקול חנוק
"אני מבטיחה שכל מה שרצית, יהיה עוד כמה זמן" היא הרימה את התיק על הכתף והמשיכה ללכת.
מה רציתי, רציתי הרבה והכל היה רק איתה.
כשחזרתי הביתה, אל הבית הריק שבו רק אני גר. חזרתי לכתוב ביומן את כל מה שעבר עלי.
קראתי את הכל והבנתי, שלא משנה באיזה מצב אתה נמצא עם בן אדם, תמיד יהיה לך משהו על הבן אדם הזה, גם אם זה שנאה יהיה לך את הרגש הטוב כלפיו, את הטעם של האהבה.