האח הגדול פרק 2 חלק א' בבקשה תקראו!

———–
איך אני אתארגן כול כך מהר? אפילו איזה ליבוש עדיין לא החלטתי.
ישר, פתחתי את המזוודה עם כול הבגדים והבגד הראשון שראיתי היה שמלה שחורה.
יופי, כמו לוויה. ישר החלטתי עלייה, אחר כך הסתכלתי על הנעליים שלי שהיו במדפים ליד הארון. ישר לקחתי את הנעליים הכי גבוהות שראיתי: נעליים שחורות עם עקב של 20 ס"מ.(אני לא מודדת בדרך כלל את העקבים שלי, אז אני לא יודעת אם זה גבוהה מספיק או לא.)
ישר לקחתי אותה.
חיטטתי במהירות בתיק האיפור שלי, הוצאתי מסקרה, צלליות וסומק ללחיים. שמתי צלליות בצבע כחול חזק ומסקרה חזקה כזאת.. וסומק כזה חלש על הלחיים.
אחר כך, רצתי אל הארון, לקחתי מחליק ובמהירות החלקתי את השיער. (או איך שאומרים את זה..)
לא הייתי במיטבי עדיין, אבל זה היה מספיק. פתאום, הפלאפון שלי צלצל.
נועם. למי יש כוח אליה. אבל בכול זאת עניתי.
"הלו?" אני עונה ותוך כדי מתאפרת.
"את יודעת ששינו את התכנית לערב?!"היא צעקה לי באוזן.
"כן. אמרו לנו את זה לפני עשר דקות. תהיה קצת יותר מהירה."
"רק עכשיו אני רואה את זה בפייסבוק!"
"טוב, נו נרחם. אז מה את עוד רוצה?יש לי רק עוד שעה או משהו כזה.. אין לי מושג, אין לי פה שעון!"
"תדעי שאני לא יכולה לראות את התוכנית. אני מקליטה אותה."
"למה? מה יותר חשוב מזה?" הופתעתי.
"אולי, העבודה שלי? אני צריכה ללכת לבית המשפט עוד חצי שעה. מזל שהתחברתי לפייסבוק לדקה."
"מזל באמת… טוב תודה על ההודעה אבל אני ממהרת אז בי" ניתקתי וישירות פניתי אל הבגדים והתלבשתי.
אוי וי.. השמלה נהיית קטנה עליי. היא כבר לא כזאת יפה כמו פעם.. שוב השמנתי? טוב מזל שזה היה שחור, לא כול כך רואים.
שוב מישהו דפק על הדלת בחוזקה.
"מי זה?"שאלתי.
"אני מהמלון. תפתחי בבקשה, הודעה של האח הגדול."
הסתכלתי שנייה במראה ופתחתי את הדלת.
אוי,שוב המשרת הזה. הפעם הוא היה טיפ טיפה יותר חמוד.
"הלימוזינה הגיעה. אני צריך להיות אייתך עד שנגיע למקום."
"לימוזינה!" התלהבתי. "אפשר לשאול, מה זה המקום?"
"אסור. סודי, רק אנשים שקונים מראש כרטיסים לערב יכולים לדעת."
"אהה… אוקי.." לא הבנתי מה הקטע. כאילו, אני בתוכנית יש לי זכות לדעת.
נסענו איזה חצי שעה ואז, כשהגעתי לשלט שכתוב עליו :'האח הגדול' חשבתי שהגענו כבר, אבל לא, הלימוזינה נכנסה לתוך המקום ורק אז פתחה לי את הדלת.
זה היה מדהים. ראיתי קהל שמריע לי ואת שני המנחים גם הם ושלט שכתוב עליו את שמי: שירה.
וקונפטי שעף עליי. אף פעם לא הרגשתי כול כך נרגשת.
אסי ומה שמו עזרו לי להגיע למקום ,שבו הייתה הדלת, שמכניסה לבית.
פתחתי אותה. ראיתי את הבית המדהים, מעוצב יותר יפה מהבית שלי.
סלון צבעוני עם ספה גדולה ויפה, תמונות של כול המתמודדים בצד , חצר גדולה עם ג'קוזי ובירכה, מטבח שחור לבן, שירותים נקיים ואסתטיים… מדהים. כול היום רק מלמלתי את המילה: 'מדהים.'
ואז, ראיתי שני אנשים יושבים שם. אני חייבת להגיד ,שהם לא היו נראים הכי טובים בעולם.
אחד רזה מאוד, עם פנים עקומות ועיניים כחולות שגודלם היה כמו לטאה. מביטות בך כול היום.
והשנייה, הייתה קצת שמנה כמוני, אבל פנייה היו נראות די נחמדות אבל היא דיברה בצעקות.
וזה שיגע לי את המוח.
—————
טוב תקשיבו, די מיהרתי עם הפרק, יהיה חלק שני פשוט, הייתי עסוקה ופחדתי שאם אתן לכם יותר מדי לחכות, כבר אף אחד לא יגיב. מחר אני אמשיך את החלק השני .מצטערת. :\ (אני אוהבת לכתוב אבל אם אף אחד לא מגיב אני מרגישה די גרועה.