She's Not Afraid פרק 10 סיכום

אז בקיצור…
לקסי וזאין היו ביחד ואז הארי אמר ללקסי שהוא אוהב אותה והיא לא ידעה מה לעשות עם זה.
~~~
"איזה שיר שרים?" הבנים שאלו
"Loved You First” סיימון ענה. זאין שר והסתכל עלי וגם הארי… וואי! זה היה כזה מביך!
"But now when I see you with him it 
Tears my world apart  “ הארי שר והסתכל עלי. אחר כך הוא שר גם:
I’ve been waiting 
All this time to finally say it 
But now I see your heart’s been taken 
And nothing could be worse 
Baby, I loved you first. 
Had my chances 
Could've been where he is standing 
That’s what hurts the most, 
Girl, I came so close 
But now you’ll never know
Baby, I loved you first 
ואז גם:
"I never understood 
What love was really like, but 
I felt it for the first time 
Looking in your eyes  “ כאב לי עליו… אני אמורה להיפרד מזאין? מה אני אמורה לעשות?!
אחרי 3 שעות היינו בבית.
"אני הולך לאלה…” לואי אמר
"מי זו?” שאלתי אותו
"החברה שלו..” הארי ענה לי
"אני הולך למסעדה!” נייל הכריז
"חכה! אני בא איתך! אני גווע!”
"ואני לא חוזר הביתה עד שאין מלאי חדש של גזר!” לואי קבע
"אני קניתי לך אתמול!” זאין צחק עליו
"אבל זה נגמר!” לואי אמר
"אופסי..” נייל צחק
"נייל אני אהרוג אותך!” לואי הוריד את הנעל שהוא נעל והתחיל לרדוף אחרי נייל בכל הבית, מנסה לדפוק לו את הנעל בראש…. אני פשוט לא הפסקתי לצחוק…
"טוב! טוב! תירגעו שניכם! אני אלך לקנות מלאי חדש של גזר!” זאין ויתר
"יופי. אני יוצא בינתיים לאלה. תתקשר שיש גזר!” לואי נעל את הנעל בחזרה ויצא החוצה
"גם אנחנו זזים.. ביי” ליאם ונייל יצאו החוצה
"אני הולך לקנות עוד גזר לפני שלואי מתחרפן… אני עוד שנייה חוזר נסיכה.” זאין נישק אותי ויצא החוצה.
שוב אני והארי נשארנו לבד…
נקודת המבט של הארי:
לא התכוונתי לדבר איתה. זה היה לי ברור שיכאב לי יותר.
"הארי…” הוא ניסתה לדבר איתי. לא עניתי לה.
"הארי! מה נסגר איתך?! מה הבעיה שלך?!” היא התעצבנה. עליתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת נשכבתי על המיטה. היא נכנסה
"מה?” היא הביטה בעיניי. כאב לי כל כך….
"אני אוהב אותך. מאוד. קשה לי לראות אותך עם חבר טוב שלי…” לחשתי
"הארי…” היא הסתכלה לי בעיניים וראיתי אותן נוצצות. היא בוכה?
"הארי… אני מפחדת שתשבור לי את הלב… ואני עכשיו עם זאין… מה אני אמורה לעשות?” היא בכתה.
"תפסיקי לבכות! לא בגללי!” חיבקתי אותה. היא נרגעה קצת.
"אני לעולם לא אשבור לך את הלב… רק את יכולה לשבור את שלי…” צחקתי. היא חייכה קצת
ואז החזקתי לה את הפנים והתנשקנו… ואז קלטתי את זאין עומד בפתח החדר…
"זה לא מה שאתה חושב!” קפצתי
"לא.לא.לא.לא. זה ממש לא מה שאתה חושב..” לקסי התקרבה אליו
"אל תדברו איתי שניכם!” הוא צעק ונכנס לחדר שלו וטרק את הדלת.
"אוי. יופי…” לקסי יצאה. אני אידיוט.
~~~
אחר כך זאין סלח להארי ולקסי. הארי ולקסי היו ביחד "תקופה" עד ערב אחד לקסי יצאה והארי נשאר בבית, ואיימי באה אל לקסי. (אבל לקסי לא הייתה בכלל בבית..) הארי אירח אותה (בכל זאת חברה של חברה שלו)..
~~~
נקודת המבט של איימי:
הארי נרדם. קמתי והתכוונתי ללכת. אני לא יכולה ככה יותר. אני או-ה-בת אותו!! אני אעשה הכל בשביל שהוא יהיה שלי! עמדו לי דמעות בעיניים. ואז ראיתי את הנייד שלו. הלכתי על קצות האצבעות.
הרמתי אותו והכנסתי את המספר שלי ובדיוק כשבאתי להחזיר אותו עלה לי רעיון. נכנסתי להודעות לשיחות. נכנסתי לשיחה שלו עם לקסי. סימסתי מהר:
"זה נגמר. אני לא רוצה לדבר על זה… אני אוהב מישהי אחרת" הארי זז. נבהלתי. שנייה לפני ששלחתי חשבתי: אני באמת הולכת לעשות את זה לחברה טובה שלי? והחלטתי: כן! הארי יהיה שלי ולא משנה מה! לחצתי מהר על "שלח". אחרי כמה דקות קיבלתי אסמס תשובה.
"אתה צוחק. נכון?”
"לא. אני לא… אני רציני לגמרי” שלחתי מהר
מחקתי מהר את ההודעות לפני שהארי התעורר והחזרתי את הנייד שלו למקום.
"ביי… תודה!” רשמתי לו על דף בגדול. קיוויתי שלקסי תשים לב לדף הזה ותפרש דברים…
~~~
נקודת המבט של לקסי:
הוא ישלם על זה. ובגדול. חזרתי מהר הביתה. הוא ישן על הספה. נכנסתי וטרקתי את הדלת. הוא נבהל.
כשהוא ראה אותי הוא חייך
"איפה היית לאב?” הוא חיבק אותי.
"איכככ תעיף תידיים. עכשיו!” העפתי לו את הידיים ממני.
"מה קרה לאב?” הוא התקרב
"אל תתגרה בי! ותפסיק לקרוא לי לאב!” עליתי למעלה וארזתי מהר את כל הדברים שלי וירדתי בחזרה למטה.
"לאן את הולכת לאב?” הוא נעמד מולי. דחפתי אותו ויצאתי החוצה.
"חכי!” הוא צעק. התעלמתי והתחלתי לרוץ.

***
נקודת המבט של הארי:
נכנסתי מהר למכונית והתנעתי. היא נאבדה לי. לא הפסקתי להתקשר ולשלוח לה אסמסים… היא לא ענתה לכלום… חזרתי הביתה.
"מה יש לך?” זאין שאל אותי
"לא יודע…”
"איפה לקס?” הוא שאל
"לא יודע..”
"יש משו שאתה כן יודע?”
"לא יודע…”
"קוראים לך הארי?”
"לא יודע…”
"יואו! מפגר!” הוא התעצבן. הוא התקשר מהנייד שלו.
"לקס? הכל בסדר? אין בעיה.. אני עוד שנייה אצלך.. ביי” הוא ניתק
"זו הייתה לקסי?” תפסתי אותו
"אהה" הוא הנהן בראשו
"אני בא איתך”
"לא אתה לא!” הוא דחף אותי ונסע משם מהר
"פאק… מה עשיתי?!” קיללתי את עצמי בראש…
~~~
הם לא דיברו "תקופה" (חחחח) ואיימי ניסתה להתקרב להארי בכל דרך אפשרית ולפעמים זה דיי הצליח לה. הארי ראה את לקסי נפגעת והוא בעצם הציל את החיים שלה כשהוא התקשר לאמבולנס..
~~~
"אם תהיה צריך משו… תתקשר…” לואי אמר ולחש לי "תהיה חזק..” הם אמרו לי שהכל יהיה בסדר,
שאין לי מה לדאוג… כאילו שזה עזר… רק איימי נשארה
"אתם יכולים להיכנס” הרופא יצא החוצה. היא ישנה. כל כך כאב לי
"הארי…? הכל בסדר?” איימי שאלה אותי
"לא ממש” התחלתי לבכות
"אל תבכה” היא ליטפה אותי. היא הזכירה לי את לקס
"אני תמיד פה… יש לי כתף שאתה יכול לבכות עליה” היא חייכה
"וואי.. איזה מפגר יצאתי” ניסיתי לצחוק אחרי שסיימתי להתפרק על הכתף שלה
"לא.. אתה לא… זה יפה שאתה בוכה… זה רק מראה עד כמה שאתה-” היא לא השלימה את המשפט והיא התחילה לבכות
"למה את בוכה? ויש לי גם כתף” חייכתי אליה. היא לא הסתכלה עלי. הרמתי לה את הראש
"למה את בוכה?” שאלתי אותה שוב
"כי אני אוהבת אותך” היא הסתכלה לתוך עיניי
"את מה?” חשבתי שאני מתחיל להזות
"מאוהבת בך… ואתה עם לקסי… ו…” היא בכתה.
"אני יכולה לבכות לכתף שלך?” היא ניסתה לחייך
"ברור.. אני תמיד פה” חייכתי אליה גם. היא הניחה את ראשה על כתפי. זה היה לי נעים…
היא הרימה את הראש לה וניגבה את האף… אני ניגבתי לה את הדמעות.. היא חייכה אלי בחיוך תודה,
ואז התקרבנו והתנשקנו.

***
נקודת המבט של לקסי:
פקחתי עיניים לאט לאט… איפה אני? הייתי מחוברת לאינפוזיה ואז ראיתי את הארי ואיימי מתנשקים…
הם לא שמו לב שהתעוררתי ניתקתי מהר את האינפוזיה מהיד לי וקמתי מהר מהמיטה. כמובן שנפלתי…
הארי נבהל ורץ אלי.
"באק אוף נאו!” צעקתי. כל הגוף כאב לי.
"ביי…” איימי התחפפה. הארי הרים אותי בחזרה למיטה
"דיי! תעזוב אותי!” ניסיתי להרביץ לו אך הייתי חלשה מדי. הוא הניח אותי בעדינות על המיטה
הוא הרים לי את היד. ניסיתי למשוך אותה בחזרה אבל הוא החזיק אותה חזק. הוא חיבר בחזרה בזהירות את האינפוזיה.
"יופי הארי. ביי" ניסיתי להעיף אותו
"לא זז…” הוא נשאר במקומו. החלטתי לוותר. נשכבתי על הצד ונרדמתי

***בוקר***
נקודת המבט של לקסי:
התעוררתי ששתי ידיים ארוכות עוטפות אותי… זה היה הארי… היה לי כל כך נעים… הוא התעורר
"אתה מוכן לקום ממני?” שוב שיחקתי אותה קשוחה
"למה? לא נעים לך?” הוא חייך
"נו תעשה לי טובה!” העפתי אותו ממני. הוא נפל מהמיטה. צחקתי
"מה, זה מצחיק?” הוא גם צחק
"זה לא" אמרתי מהר והסתובבתי לצד השני.

נקודת המבט של הארי:
"אני רוצה עכשיו תשובות" דרשתי
"מה?”
"למה נפרדנו?”
"מה למה?” היא התבלבלה
"למה נפרדנו? זה משו שעשיתי?” שאלתי אותה
"מה?! תגיד לי אתה דפוק?!” היא צעקה
"מה?” לא הבנתי. היא התמתחה וניסתה להגיע לנייד שלה. היא לא הצליחה. הבאתי לה אותו
היא נכנסה להודעות ואז הראתה לי את ההודעה. ש"אני" שלחתי.
"מה? זה כל כך לא נכון!!! אני לא שלחתי את זה!” התעצבנתי
"אני רוצה שתספר לי עכשיו מההתחלה הכל…”
"אחרי שיצאת אלי הגיעה והיא חיפשה אותך.. אני נרדמתי והיא כנראה התעסקה לי עם הנייד…”
"כלבה!” לקסי צעקה
"היא גרמה לנו סתם לריב… היא אמורה להיות חברה טובה, לא מפלצת!” לקסי בכתה
"דיי… תפסיקי לבכות..” חיבקתי אותה. היא נישקה אותי.
"אני מצטערת” היא מלמלה
"אני מצטער” נישקתי אותה
"יופי יופי! שניכם מצטערים!” פתאום ראיתי לואי. לקסי צחקה
"איך את מרגישה?” הוא שאל אותה
"האמת שאין לי מושג אפילו איך הגעתי לפה” היא חייכה
"הארי יספר לך…” לואי קרץ. סיפרתי לה והיא לא האמינה לי
"כן.. ממש”
"זה נכון!” התווכחתי איתה. היא צחקה. הרופא נכנס
"מחר את משתחררת… למזלך הבחור הצעיר הזה היה במקום והזמין אמבולנס בזמן…. אחרת…” הוא לא המשיך את המשפט… לקסי הסתכלה עלי.
"אני הולך לאכול לי גזר” לואי קרץ לי. הוא יצא החוצה וחזר אחרי שנייה.
"אאא אדוני הרופא, אתה צריך גם לצאת.. אתה לא רואה שהם מתים לצרפת אחד את השני?! ולעשות עוד כל מיני דברים שאסור לי לדבר עליהם?!?!?” לואי אמר ולקסי הסמיקה
"אני צריך לערוך עוד כמה בדיקות” הרופא אמר
"לא אתה לא!” לואי קבע וגרר אותו לבחוץ וסגר את הדלת. לקסי צחקה כל כך חזק עד שהיא כמעט נפלה מהמיטה.
תפסתי אותה מהר. היא החזיקה אותי והתנשקנו
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חוחוחוחוחוחוחוחוחוחוחו ואז היו להם 69 ילדים! הסוף ♥♥♥