לא כל הנוצץ זהב – פרק 11

היום האחרון ללימודים גם עבר עם תעודה מזעזעת. כל הטקס מה שהתנגן לי במחשבות זה הדרקון ששוב ושוב קרא בשמי.
חזרתי הביתה.
אבא שלי שוב לא היה בבית, ולי היה את כל הבית לרשותי.
"אתה חייב ללמוד לומר מילים אחרות." אמרתי לו.
"כמו?" הוא שאל במחשבות שלי.
הייתי מופתע.
"נגמלת ממארק?"
"לא."
חייכתי אליו.
"אז איך נקרא לך?" שאלתי אותו.
הוא רק הביט בי.
"מה דעתך על דרקוני?" הצעתי.
שמעתי לחשוש עצבני בראש שלי.
"זה היה בצחוק!" מחיתי. "אולי גאלפ?"
"מארק."
"לא, אני לא אקרא לך מארק. זה השם שלי!"
"כריסטיאן."
"גם זה השם שלי."
"זנדק?"
"זה שם המשפחה שלי."
הדרקון רק הביט בי.
נתתי לו לאכול עוד מבשר הבקר שקניתי לו בדרך הביתה. המוכר היה מופתע שבכלל לקחתי אותו. הוא ידע שאני צמחוני מגיל חמש.
"מה דעתך על איריקסון?"
"לא."
"ואולי ברגן?" הצעתי.
"ממש לא."
"אתה לאט לאט לומד לדבר." מלמלתי בהתפעלות. "אני גאה בך."
"מארק."
"כן, כן, לבחור לך שם… המממ… מה דעתך על לא יודע מה… אוט?" הצעתי.
"כן."
"כן?" שאלתי, מופתע.
"כן" הוא קרא שוב ושוב במחשבות שלי. "כן, כן, כן."
"בסדר, אוט." אמרתי לו.
"מארק."
"ואוט." הוספתי.
"מארק."
"שוב פעם נדבקת לשם הפרטי שלי?"
"אני אוֹט. אתה מארק. אנחנו יחד." הוא אמר.
"זה היה משפט מאוד יפה!" קראתי.
"תודה." הוא ענה לי.
הוא אכל עוד קצת מבשר הבקר.
"אז זה מה שתעשה כל היום? תאכל עד שיום אחד תעוף הרחק לעבר השקיעה?"
"לעולם לא. אני ואתה ביחד." הוא אמר לי.
"ביחד במה?" שאלתי, מקמט את מצחי.
"אתה להיות זה שרוכב עלי."
"אתה לא קצת קטן מידי בשביל שאני ארכב עליך?" שאלתי.
"כשאני אגדל." הוא אמר לי במחשבות.
הקול שלו היה כמו קול גברי שנשמע תחת המים, ואחרי שהגבירו את גובה הקול.
"אתה תגדל? אתה תהיה גדול כמו הדרקונים האגדיים? אני לא ממש אוכל לאחסן אותך בבית."
הוא רק הביט בי במבט חמוץ.
"מה דעתך לצאת קצת לפארק?" שאלתי אותו.
"כן!" הוא קרא.
"בוא, אוט." אמרתי לו.
הוא קפץ השיש, והתחיל לרחף בעזרת הכנפיים הזהובות שלו.
"כל הכבוד!" קראתי לו.
"אני עף. אוט עף. מארק גאה באוט." הוא הוסיף.
"תעבוד על כינויי הגוף והטיית הפעלים ובכלל תהיה מושלם." אמרתי.
"אוט מושלם." הוא אמר במעין גיחוך מרוצה.
"כן, כן, יופי." אמרתי לו.
"מארק מושלם."
"וואו, תודה." אמרתי בקול סרקסטי.
הוא ריחף ואז נפל לתוך החיק שלי.
"אתה צריך לעבוד על זה." הוספתי.
זה הרגיש לי נכון אז ליטפתי לו את הבטן והוא התפתל לי בידיים בצורה חמודה.
"אתה יודע שאתה מתוק?" שאלתי.
"אני מתוק." הוא אישר.
"ואתה יודע שאתה מדבר איתי במחשבות, ואתה דרקון, וזה לא מוזר בכלל." אמרתי.
"בכלל לא."
"ואני בטוח שאם אני אצבוט את עצמי או אדקור את עצמי אני ממש לא אתעורר מאיזה חלום." הוספתי.
"ברור שלא."
"והחלק העצוב הוא שאני באמת מאמין למה שאני אומר עכשיו. אתה קולט אותי, אוט?"
"אה-אה. אפשר בשר?"
צחקתי בקול רם כאשר הבאתי לו עוד קצת מהבשר שהבאתי לו.
"אני אוהב בשר." הוא אמר וביצע גלגול באוויר עד שנפל שוב לזרועות שלי.
"אמרתי לך כבר, תעבוד על זה. יש לך פוטנציאל."
"אני אוהב אותך, מארק." אמר לי אוט.
"אני גם אוהב אותך, דרקון חמוד ומדבר שלי." אמרתי.
נענעתי את הזרועות שלי עליהן הוא שכב כמו שעושים לתינוק, ולאט לאט העיניים של אוט נעצמו והוא נרדם.
"לילה טוב קטנטוש." מלמלתי לו.