כי אני כלב

                    

״שאלה לי אלייך״ פנה החתול המשופם אל הכלב. ״כן?״ הכלב נד בראשו, דעתו הייתה מוסחת.
הם ניצבו בקצה הרחוב כשהחתול צופה ממרומי עץ התפוח בכלב, שכפותיו הפרוותיות לא חדלו לשרוט בעץ בניסיון לטפס.
״יש לך בית?״ שאל החתול. הכלב לא הבין את פשר השאלה אך נבח לאות חיוב והמשיך בניסיונותיו לטפס על העץ. החתול נירתע מעט לאחור והמשיך ״יש לך אוכל?״. הכלב נבח שוב לאות אישור. הוא היתרחק מעט מהעץ כדי ליתפוס עמדת זינוק, בטש ברגליו האחוריות וקיפץ הישר קדימה. החתול נשוג בשניה האחרונה וכפותיו של הכלב פיספסו אותו רק במעט. ״יש לך מקום להתנקות בו?״ שאל החתול וילל קצת ברעד. הכלב השיב לו קישקוש מהיר בזנבו הצחור והמרשים-כמובן שהוא כלב נקי ומטופח. החתול פיתל לעומתו את זנבו השחור והדקיק והמשיך בסדר שאלותיו: ״יש לך חברים?״. הכלב כבר היה קצר רוח ואפילו לא תרח לענות. הוא סבב לעץ בעצבנות והביט בחתול בתוכחה. הרי החתול ידע את התשובה-הכלב ושלושת חבריו-הכלביים אף הם-הבריחו אותו לכאן וגרמו לו לטפס על עץ תפוח זה. החתול נשם נשימה עמוקה, התעלם מהמבט הרצחני של הכלב וילל חרישית אך ברורות. ״אז למה את רודף אחרי?״ שאל ושפמו רטט. הכלב התיישב על המדרכה, קשקש בזנבו הצחור והרכין את ראשו. הוא חשב רק לרגע ואז ענה בקול מדוד, בשלוש נביחות פשוטות ומובנות מאליהן :״כי אני כלב״.
החתול ילל בחזרה לעומתו, ובכך הניסתם הגולל על השיחה.
הכלב המשיך לישרוט בעץ במאמץ לטפס והחתול המשיך להידחק עוד ועוד לאחור.