האגדה על סינטיה רוז

סינטיה רוז היתה אחד מאותם בני אדם,
שהייתה רוצה לבלות איתם את שארית הנצח,
היא הייתה יפייפה,
עינייה אשר היו ירוקות כים,
נצצו בחוכמה תמידית.
שערה היה אדום כלהבה,
אך היא לא רק הייתה יפה,
היא הייתה גם אדם נחמד אשר
דאג לסביבתו,
היא סובבה את כולם על האצבע הקטנה
ואז הוא הגיע,
הם היו כול כך מאושרים ביחד
הם נראו כמו הזוג האולטימטיבי,
הם לא היו דביקים,
אך נראה היה כאילו הם אדם אחד
הם נראו כול כך חמודים יחד
אך לגורל יש תוכניות אחרות, כרגיל.
השתוללה מלחמה,
והוא כמו כול גבר אשר גאוותו עדיין בשיניו
יצא אליה ,
סינטיה קיללה את הגאווה המטופשת,
הזאת שלקחה ממנה את אהובה,
אך הוא לא מת שם,
לא, הוא חזר בריא ושלם,
חוץ מדבר אחד,
הוא כבר לא אהב את סינטיה
היה נראה כאילו החיים ממשיכים בלי סנטיה רוז
היפייפה הנצחית זאת אשר כולם מסובבים סביב אצבע
חוץ מאיש אחד האיש שהיא הייתה שמחה אילו היה חוזר אליה ,
אך לא הוא חזר מהמלחמה כאשר לו אישה וילדה קטנה
ולמרות שהוא לא אהב אותה היא עדיין אהבה אותו
היא לא יכלה לסבול את זה שהוא נמצא בזרעותיי מישהי אחרת
אך היא התגברה על זה, בבסופו של דבר,
משום אהבתה אליו הייתה כמו כול אהבה,
אשר תמיד חולפת עם הרוח.