לא כל מה שקורה באילת נשאר באילת – פרק 8

לידור צעק לי מלמטה "אז אל תאוכלי אבל תרדי כי להורים יש הודעה חשובה" התעניינתי לגעת מה ההודעה אז יצאתי מהחדר, ירדתי במדרגות המעוגלות והלכתי למטבח…..
פרק 8:
התיישבתי בשולחן הערוך בין לידור ללוסי, אבא שלי העמיס לי על הצלחת אורז צהוב, סלט ועוף. בזמן שאכלנו את ארוחת הצהריים שאלתי את הורי "אז מה ההודעה או שסתם אמרתם את זה כדי שאני ארד לאכול?"
אמא שלי גיחכה וענתה שמחה "באמת יש הודעה והיא שאבא קיבל משרת עבודה טובה בראשון לציון ובעקבות כך אנחנו עוברים לגור שם בסוף הקיץ"
נחנקתי מהאוכל לידור דפק לי על הגב, הגיש לי את המים ואמר "תנשמי ילדה, אנחנו כולה עוברים בית"
אמרתי עצבנית להורים שלי "אני לא רוצה לעבור! טוב לי פה עם החברים שלי"
אמא שלי ענתה ברוגע "אני בטוחה שאת תמצאי שם חברים חדשים"
גלגלתי עיניים ואמרתי בזלזול "כ,ן בטח"
אבא שלי כבר התעצבן ואמר "זה לא נתון לדיון, אנחנו עוברים נקודה!" שירגיע את עצמו, כמה שאני אוהבת את אבא שלי ובאמת יש לי הכי כבוד אליו, אין לו אפילו זכות להתעצבן, זה רק באשמתו אנחנו עוברים ואני צריכה לעזוב את כל החיים הטובים שלי ולהתחיל חדשים!
אמרתי בעצבנות "תודה על הארוחה" פיניתי את הצלחת שלי לקיור ועליתי לחדר שלי.
התיישבתי ליד המחשב שלי, נכנסתי לסקייפ ועשיתי שיחת ועידה של אלה, תמר, קייט, עמית (החברות הכי טובות שלי (מוזכרות ממש בתחילת הסיפור)) ושלי.
"היי שיר" כולן אמרו ביחד
אלה שלאה "בזה הפרצוף 9 באב בזה?"
עניתי לה "זה הסיבה שהתקשרתי אלכן" בזמן שאני משחקת עם האצבעות
תמר התחילה עם ההיסטריה שלה "מה קורה?! את בסדר?! קרה משהו?! מישהו עשה לך משהו?! כי אם משהו עשה לך משהו אני הולכת אליו ודוקרת אותו!" חיימ שלי הילדה הזאת…
עניתי לה מצחקקת "זה בסדר תמר, אף אחד לא עשה לי כלום"
עמית שאלה לחוצה ומחכה לתשובה מידית "אז מה קרה?!"
עניתי להן "אני עוברת בסוף החופש הגדול לראשון לציון"
כולן צעקו ביחד, איזה צעקו?! צרחו! הרסו לי את האוזן אלו, זהו אני חרשת! "מזה?!?!?!?!"
קייט "י'בהמה את נוטשת אותנו ואת הצפון בשביל המרכז?!"
עניתי "י'מכערת נראה לך שאני שמחה מזה?! חצי חיפה זה חברים שלי, ראשון לציון אני לא מכירה אף אחד, אממ….. *עשיתי תנועה של מוזנים עם הידיים* ברור שאני רוצה להישאר בחיפה!!"
פתאום אלה קפצה אם ההצעה הכי מטומטמת "אולי תישני אצלי?"
פאק הילדה הזאת יותר מטמטמת מרגע לרגע, עניתי לה "אלה אני לא נוסעת לטיול של שבוע, אני עוברת לגור שם, יעני לתמיד"
אלה "אהה, בסאה"
קייט גלגלה עיניים, חייכה חיוך ציני ואמרה לאלה "לא נורא אלה אני אופטימית, את תראי, יום יבוא ואת תהייה נורמאלית" ועמית הוסיפה מיד אחריה "נראה לי" וכולנו צחקנו…