Flash of light – פרק 2

״אל, לאן זה?״ שאלתי את אלינה בזמן שהיא הגבירה את השיר הקופצני התנגן ברדיו. ״זוכרת שסיפרת לי כמה היית רוצה לבקר ברודוס?״ . ״מה?! אל! אין לי כסף לזה!״ יבבתי, בזמן ששתינו נוסעות במכונית יוקרתית, צבעה ורוד כמובן- כבקשתה של אלינה, גג בפתוח.
״צחקתי. אנחנו בדרך לאילת בייבי,״ היא חייכה את החיוך המתחכם שלה, ״ולהזכיר לך למה אין לך כסף לזה?״
״אני רוצה לזכות ביושר בכסף הזה, לא לקחת מההורים שלי״ האמת שהזכרתי גם לעצמי באותה שניה למה אני עובדת עבור כל גרוש, ״וואטאבר״ היא סננה לעברי.

הגענו למלון. משב הרוח הקריר בכניסתו של המלון היה מרען, אך עוד יותר היה מרענן לראות את המבנה המפואר הזה שנגלה לפניינו. ״וואללה…״ אלינה אמרה במבטא צרפתי ורקדה לעצמה רקוד ניצחון.
התנועה בבית המלון לא פסקה לרגע! אנשים יוצאים ונכנסים, גברים עם כמה שוטים על הבר, בחורות משתזפות על שפת הבריכה, מלצרים ועוזרים מתרוצצים בין הרגליים של כולם- רגע של אושר הציף הכה בי כשראיתי פרצופים חדשים מלבד פרצופה של אלינה שהתלווה אליי לכמה שעות, או כמה שנים אם סופרים את כמות הפעמים שאני צריכה לסבול אותה בפועל. ״שלום שלום״ רץ לעברינו בחור גובהה שמנמן לבוש חליפה מעונבת, אלינה מהרה להתקדם לקראתו ״שלום ברוס, מה שלומך?״ שאלה אלינה, באלגנטיות שלא כל כך נפוצה אצלה אני חייבת להוסיף. שניהם החליפות נשיקות. ״קלואי, נכון? נעים מאוד, נעים מאוד…״, ״כן, גם לי נעים״ חייכתי אליו חיוך מאולץ ועייף בעיקר. ״בואו בואו, החדר מחכה לכן״ שילב את ידו בידה של אלינה והם הלכו לחדר שלנו, ושוב אני נגררת מאחור. ״תודה,״ אמרתי לבחור שהעמיס את מזוודותינו מגששת עם עיניי בנסיונות לאתר את תג שמו על החולצה של הבחור, ״ניל״ הוא השלים אותי קצת בגסות, ״נעים מאוד, אני…״ -״קלואי!!!״ הצווחה של אלינה הדהדה מהמעלית עד אלינו, ״נעים להכיר קלואי״ הוא ענה לי בזמן ששנינו מהרנו למעלית שכבר הספיקה להסגר.

״אוחחח״ נאנחתי ועצמתי את עיניי בזמן שאני נופלת על המיטה הענקית שמוצבת בחדר השניה המדהים הזה! שמעתי את עקביה של אלינה מתרוצצות בחדר בזמן שהיא מדברת איתי ״שלא תעזי- יש לנו עוד לראות את הבריכה, הספא שלנו בשש והחדר אוכל נפתח ב…״ ׳מאוחר מדיי׳ אמרתי שניה לפני שנפלתי לתוך שינה עמוקה.

״סליחה,״ שמעתי קול עמום בנסיון לפתוח את העיניים כאור הכתום-אדמדם של שקיעה מסנוור את עיניי.