חופשיה פרק 11

~ניק~

הוא נכנס ליער אינו מביט לאחור אם עוקבים אחריו או לא. אבל הוא היה צריך לעשות את זה כי עקב אחריו דמות לבושה בברדס שחור ופניה מוסתרות.
ניק נעצר באמצע היער ליד אגם הפעם מוודא שאיש אינו רואה את מעשיו.
הוא התיישב על יד האגם מרגיש געגוע לנימפת המים שתמיד הייתה שם בשבילו. "אלין בבקשה התגלי לפני" אבל שם דבר אינו קרא. הוא ידע שהיא כועסת עליו מכיוון שאינו הקשיב לה אבל היה לו קשה כבר הוא אינו מסוגל לשאת בגעגועים אליה. "בבקשה סלחי לי, אני יודע טעיתי את צדקת ואני מתגעגע אליך פשוט מתגעגע" אמר פולט יבבת עצב קטנה. "אתה בטוח שזה רק געגועים או שאתה פשוט מרגיש בדידות?" הוא הרים את אשו מרגיש את ליבו מפרפר בהתרגשות עצם מראה. היא הייתה יפיפייה עורה צבוע בגוון תכלת בהיר ושיערה בצבע כחול עמוק ועיניה שינו את צבעם ללא הפסק. "אלין אני התגעגעתי את יכולה להרגיש את זה אני יודע וכן את צודקת אני מרגיש לבד" אמר מרכין את ראשה מקווה שסלחה לו. "ברור שסלחתי לך ניקולאס. שאלתי את עצמי כבר מתי זה יקרה שתבוא לבקש סליחה" הוא צחק צחוק קטן. "טוב הבנתי את הרמז לין אני לא יקרא לך יותר אלין" אמר מתיישב על הדשא הרך. "אני שמחה שהרמז נקלט בראש החלוד שלך" אמרה צוחקת כשהיא מתיישבת לידו מניחה ראשה על כתפו. ניק הרגיש משונה שנגעה ראשה רכות בכתפו. "התגעגעתי כל כך" אמר מנשק את מצחה בעדינות כאילו כל מכה קטנה עלולה לשבור אותה. "גם אני" אמרה לוחשת לו לחישה רכה עוצמת את עיניה. עברה כמעט שעה שישבו שניהם ככה מתענגים מהמגע הנעים של השני. "מישהו בא" אמרה לין כמה במהירות קופצת למים. "חכי!" צעק לה ניק מצטער שהרגע נהרס. הוא שמע קול של ענף נשבר. הוא הסתובב באחת מביט אל כיוון הרעש. דמות לבושה ברדס שחור התקרבה לעברו. ניק הרגיש בהלה מציפה אותו, הוא מישש את חגורתו מחפש אחר פגיונו אך לא מצא. "לעזאזל איתך ניק" מילמל לעצמו. "האדון שלי רוצה אותך" אמרה הדמות בקול נחשי. "ומי זה האדון שלך ומי אתה בכלל?" שאל אותו ניק הולך צעד אחורה כל פעם שהדמות המסתורית מתקרבת. "אתה תגלה" ליחשש. המחשבה שהראשונה שעלת בניק זה לברוח. אבל רגליו סירבו לזוז, כאילו חבל בלתי נראה קושר אותם. ניק הסתכל על הדמות ויכל להישבע שראה אותה מחייכת חיוך של אדם היודע דבר מה. "תזכורת לעצמי לקחת איתי את הפגיון שלי בפעם הבאה" צחק לעצמו מנסה להתגבר על הפחד המציף אותו. "לין בבקשה אני צריך את עזרתך" קרא כמעט בצעקה אל הנימפה שתעזור לו. "החברה היפה שלך לא יכולה לבוא להציל אותך מצטער" אמרה הדמות בקולה הנחשי מתקרבת יותר לעברו. ניק הרגיש בהלה, הוא פחד על לין הוא לא ידע מה מצבה. לפתע הרגיש שהוא מתחיל להיחנק ונפל על האדמה משתעל בחוזקה מרגיש כאילו הולך למות. הוא ראה במטושטש זוג נעליים לידו. הוא הביט למעלה וראה את החיוך המוסתר מתחת לברדס ופרח מוחזק ביד הדמות. ניק שמע בום חזק ולקח לו זמן להבין שזה ראשו נחבט באדמה.

~לי~

לי כבר הייתה מיואשת היא הרגישה בודדה כל כך, ריינה כל הזמן מייבבת על האוהב ליבה אשר איבדה, משפחתה כבר איננה ואד כבר אינו מי שהיה מאז קיבל את ילדתו ומנסה לנקום בשליט אשר איפר את ההסכם.
היא הלכה לחדרה לוקחת את הגיטרה אשר פעם קיבלה מסבתה ליום הולדת החמש עשרה שלה.
"עברו מאז שלוש שנים" לחשה צוחקת לעצמה. היא לקחה את הגיטרה והלכה לחוף מתיישבת מול הים השקט. היא התחילה לפרוט על הגיטרה מנגינה שקטה המסגירה את רגשות הבדידות שחשה.
"העולם משתנה, אנשים משנים
ורק אני נשארת אני
אבל כולם השתנו
ואני נשארתי לבדי"
היא שרה את המילים משתדלת לא לבכות. "שיר קצת יותר מדי עצוב את לא חושבת" שמעה קול בעל מבטא קל. היא הרימה את ראשה מהגיטרה רואה בחור בן גילה מחייך ומתיישב לידה. הוא היה גבוה צבע שיערו היה שטני ועיניו ירוקות כחולות כים. "מי אתה?" שאלה קצת בגסות. "כן גם לי נורא נעים להכיר אותך שמי הוא אריק ושמך?" שאל אותה ועל פי דיברו נשמע כמו בן אצולה. "ליאן אבל קוראים לי לי" אמרה פורטת תווים על הגיטרה. "אז מה דעתך לי, לשנות קצת את השיר" אמר מדגיש את שמה "אז למה שלא תשנה אותו בעצמך?" שאלה בקול קצת מרוגז נותנת לו את הגיטרה. "בסדר גמור" הוא התחיל לנגן מנגינה נעימה ושקטנה.
"עכשיו אני לבד
אבל מחר תזרח השמש
ופניה התגלו לפני מול השקיעה
ואז כבר שוב לא איהיה לבד"
היא הביטה בו בתהדמה. קולו היה קול לא מחוספס מדי ולא צולול מדי כאילו איזן בין השניים. "נו אז מה את אומרת?" שאל אותה מחכה לתגובה. "יש לך קול מושלם" אמרה פולטת את המילים ואז הסמיקה כולה. "תודה גם לך יש קול נפלא" אמר מדגיש את המבטא בקולו.
"תודה" אמרה מאדימה יותר. "את חמודה שאת מסמיקה" אמר צוחק. הפעם האדימה אפילו יותר וזה גרם לצחוקו להתגבר. "תפסיק כבר" אמרה צוחקת גם היא. לרגע הרגישה כאילו שנים לא צחקה.
"טוב אני צריך ללכת." אמר קם מנער את החול ממכנסיו. "אני מקווה שהבנת את המשמעות הנסתרת בשיר ששרתי" אמר הולך. ורק אחרי זמן מה הבינה כי השיר מדבר עליה.