מקווה שאהבתםםםםםם :**
יש לי מתכונת מחר אז אני היום ביום חופש לומדת למתככונצ אבל לא לפניי שאני מעלה לכם פרק
מצטערת אם יש שגיאות של המקלדת כי אני מהאיפון והוא מתקן אוטומטי מילים וזה מעצבן לפעמים.. אוהבתתתתתתת♥♥
אני אשכתב אחרי זה שוב
יום נעים ותודה על התגובות המדהימותתתת

מתי היא תשים לב.. פרק 21

30/05/2013 2696 צפיות 5 תגובות
מקווה שאהבתםםםםםם :**
יש לי מתכונת מחר אז אני היום ביום חופש לומדת למתככונצ אבל לא לפניי שאני מעלה לכם פרק
מצטערת אם יש שגיאות של המקלדת כי אני מהאיפון והוא מתקן אוטומטי מילים וזה מעצבן לפעמים.. אוהבתתתתתתת♥♥
אני אשכתב אחרי זה שוב
יום נעים ותודה על התגובות המדהימותתתת

*סליחה שלא העלתי הרבה זמן, היה לי הרבה בגרויות, התגובות שלכם מרגשות אותי ברמות!! אני אוהבת אתכם*
———————-
נקודת מבט תומר-
סתמתי עם ידי את הפה של הדר היא לא הפסיקה לצחוק. אני מאוהב בה, איך היא משכיחה בי את כל הרע ואת כל הכעסים שיש בי.. הורדתי את ידי מהפה שלה ואמרתי "בחיים אני לא הולך לשם וגם את" אמרתי בבירור. "ועכשיו תבלעי את זה" אמרתי והבאתי לה כדור.
"כן המפקד" אמרה בחיוך ובלעה את הכדור, פיניתי את השולחן והתיישבתי בספה ליד הדר, היא הניחה את ראשה על רגליי, מה שהיא עושה לי!! "תומר כואב לי הבטן" אמרה והחזיקה בבטן, "תנוחי" אמרתי וליטפתי את ראשה, "אני אוהב אותך את יודעת?" אמרתי והדר הנהנה בראשה ועצמה את העיניים, ממש כואב לה אם ככה.. נשקתי לראשה והעברתי את אצבעותיי בשיערה השחור הארוך והרטוב, "ממה כואב לך?" שאלתי וליטפתי את זרועה שהיה חשוף בגלל החולצה הקצרה. "לא יודעת" אמרה והחזיקה בבטנה, "רוצה נלך פה לרופא בבסיס?" שאלתי והנחתי את ידי על מצחה מתחת לפוני, "לא" אמרה וקמה ממצב שכיבה חמצב ישיבה לידי, "אני בסדר, אני רק אלך לנוח" אמרה בחיוך וקמה מהספה "את נשארת אצלי?" שאלתי והיא צחקה, היא צוחקת תמיד את הצחוק המדבק הזה! "לא, אני הולכת לישון עם מעיין" אמרה בחיוך, "עם מעיין?!" שאלתי והיא הנהנה בראשה, עכשיו נזכרתי.. חדר 4 מוצף אז הם ישנים בחדר של הדר ואווה. "אז תני לפחות חיבוק" אמרתי ופרסתי את ידיי לחיבוק, היא הצקרבה מעט ובאה לחבק אותי ואמרה "אני שומרת נגיעה, התחזקתי כאן בבסיס" אמרה בחיוך ובאה ללכת אבל אני תפסתי מהר במותניה וקירבתי אותה אליי, פרסתי את ידיי וחיבקתי את גופה הרזה.

נקודת מבט הדר-
אפילו שכאבה לי הבטן לא ויתרתי על חיבוק ממנו, זה היה חיבוק אוהב, חיבוק שומר ומגן, חיבוק כזה שווה יותר מכל דבר!. "לילה טוב" אמר ונשק לשפתיי נשיקה קצרצרה, התנצקתנו מהנשיקה ומהחיבוק בו זמנית ואמרתי "לילה טוב חייל" וצחקתי, הוא חייך וניסה לא לצחוק ואמר "כדאי לך ללכת לחדר ולישון כי אני אישית יעשה לכם כיבוי אורות והשקמה ב7 בבוקר ח-י-י-ל-ת" אמר והדגיש את החיילת, "אתה מקנא שאני ישנה עם מעיין ולא איתך?" שאלתי וחייכתי חיוך מנצח, "אני מרחם על מעיין אני לא מקנא" אמר וחייך חיוך מנצח, "פתאום כזה בא לי לישון עם מאור בחדר שלו, אז נתראה בבוקר בהשקמה" אמרתי והסתכלתי על פניו שהיו טיפה בשוק. "את לא הולכת לישון בשום חדר של גבר" אמר בבירור וצחקתי "נראה" ויצאתי מהחדר, הוא צעק לי לחזור אבל לא התייחסתי, "רגע הדר בואי שנייה" קרא לי שוב, המשכתי לחדר והבנות כבר התמקמו להן בחדר, התלבשתי בבגדים שלי לפני שהבנות יבחינו שאני עם הבגדים של תומר, אווה לא היתה בחדר, מה נסגר איתה בזמן האחרון?. '?"יאלה לילה טוב בנות" אמרה מעיין והחלטנו ללכת לישון, השעה כבר 11 בערב, חייב לישון.. ואווה כרגיל לא כאן, זה בגללי??

נקודת מבט אווה-
"אז אתה לא גרוע כמו שכולם אומרים" עקצתי את דניאל בדיבורי ולבשתי את בגדיי, "מאמי אני בכלל לא גרוע, ומי זה הכולם האלה שאמרו" אמר ונשק לשפתי במהירות. "כולם" אמרתי בכוונה בשביל לעצבן וסידרתי את שיערי, הוא תפס בידי והקריב אותי אליו. "בבושקה אז זה הרומן הסודי שלנו?" שאל דניאל, צחקתי בקול כי ידעתי שאף אחד לא נמצא באזור הזה של הבסיס בערב. "מה מצחיק?" שאל וליטך את פניי, אהבתי את המגע שלו בי. "אתה מצחיק, אין בנינו שום רומן, תכניס את זה לראש שלך" אמרתי, כי רומן סודי לעולם לא מסתיים טוב.. "מותק קודם כל רואים שאת מתה עליי, אז אל תנסי להכחיש" אמר ונשק למצחי ויצא מהמבנה הנטוש.
הוא צודק.. אני באמת אוהבת אותו… יצאתי מהמבנה אחרי כמה דקות שלא ייראה חשוד.. יצאתי לכיוון החדר האוויר הקר חדר לעצמותיי והקפיא אותי, או שזה הצמרמורת מהדברים שאמר דניאל, או המחשבה שאני מנהלת איתו אשכרה רומן סודי!. העפתי מבט קצרצר על שעוני שנמצא על מפרק כף ידי ולא יורד ממנה, השעה כבר 23:35, המשכתי ללכת עד שהרגשתי שמישהו מחזיק בידי, הסתובבתי בפחד וראיתי את תומר מחייך "אני שעה קורא לך, מה את עושה בשעה כזאת מחוץ לחדר?" שאל בחיוך ושחרר את ידו מידי, עניתי "יותר מידי בנות בחדר אחד" וחייכתי חיוך קצר בשביל להיראות נחמדה. "אני אלווה אותך לחדר" אמר והמשכנו ללכת לכיוון החדר שלי ושל הדר, ההליכה היתה שקטה, שמעתי רק את ההליכה שלנו ואת הנשק של תומר מתנגש בגופו שלבש מדים עם כל צעד שלו. המגורים של כל הבנות היה שקט מידי.. "את מעופפת בזמן האחרון" אמר תומר והפר את השקט. "באמת?" שאלתי והבטתי על רגליי שבועטת באבן קבועה , "כן , את רוצה לספר לי מה קורה?" שאל. "סתם ענייני נשים.." אמרתי וראיתי את תומר מחייך. "את כועסת בגלל שאדיר עזב?" שאל ולא ידעתי מה לענות.. "אני כועסת עליו.. אני לא כועסת על זה שהוא לא כאן" אמרתי והגענו לחדר. "לקרוא להדר?" שאלתי והוא ענה "רק תבדקי אם היא ישנה" אמר,.
נכנסתי לחדר, מחדר שהיו בו 2 בנות, יש פה עכשיו 4 לא כולל אותי.. הסתכלתי במיטה של הדר אבל היא לא היתה, רק מעיין היתה שם, בדקתי במקלחת וגם שם היא לא היתה.. יצאתי לבחוץ אל תומר ואמרתי "היא לא כאן" הוא פתח את עיניו לרווחה ואמר "אוקי.. תודה" והלך. נכנסצי בין מצעי המיטה והתכסתי בפוך העבה והחמים. להירדם עם הרעש של הגשם המטפטף..

נקודת מבט תומר-
אם היא בחדר של מאור אני לא צוחק! המשכתי בסיבוב שמירה שלי ועברתי דרך המגורים של הבנים והלכתי לחדר של מאור ודניאל. התקרבתי אל הדלת ושמעתי את מאור מדבר "הדר תנשמי! כשאני אראה אותו אני אגיד לך" שמעתי את מאור אומר. "אבל אל תספר לו," אמרה הדר ושמעו אותה במעורפל, דפקתי בדלת של החדר ומאור פתח את הדלת, כולו ישנוני, הוא החזיק בידו את הטלפון ואמר "הנה תומר," והביא לי את האיפון, איזה פאדיחה.. השיחה התנתקה ומאור אמר "היא בחדר שלך, היא לא מרגישה טוב, היא לא רצתה שאני אקח אותה פה לרופא אז תהנו" אמר וסגר את הדלת… הלכתי אל החדר כי הסתיימה השמירה שלי, נכנסתי לחדר והנחתי את הנשק לידי והתיישבתי במיטה ליד הדר ששכבה במיטה, "מישהי גנבה לי את המיטה" אמרתי והדר פקחה את עיניה הכחולות וחייכה חיוך קטן, "בואי" אמרתי והנחתי את ראשה של הדר על רגליי, העברתי את ידיי על פניה בנעימות, "ספרי לי מה את מרגישה" אמרתי להדר והיא שתקה כמה דקות ואמרה "לא יודעת איך להסביר אבל כואב לי" אמרה בקולה הרך והשקט. "תנסי להסביר, אני אנסה להבין" אמרתי ונשקתי ללחי ימין שלה, היא חייכה חיוך קטן ולא דיברה..
"תמיד כואב לך? או שזה פעם ראשונה?" שאלתי. היא ענתה "זה היה תמיד אבל זה הפסיק ועכשיו חזר" אמרה וליטפתי את ראשה. "אפשר לבדוק משהו?רק שזה לא תוספתן?" שאלתי והיא אמרה "לא רוצה ללכת לרופא" ולא זזה ממקומה. "אני אבדוק" אמרתי, מזל שלמדתי פעם במדא..
"זה יכאב?" שאלה בחשש והסתכלה בעיניי כשראשה מונח על רגליי עדיין. "לא" אמרתי והיא הנהנה וקמה למצב ישיבה. "תשכבי שנייה" אמרתי והיא הסתכלה עליי במבט עצוב ובסוף נשכבה. "זה לא כואב.." אמרתי והתיושבתי לידה. "תרימי טיפה את החולצה, רק בשביל שאני אדע איפה כואב" אמרתי והיא עשתה כדבריי והרימה את חולצת הפיג'מה שלה מעט וחשפה את בטנה. "תגידי לי אם כואב" אמרתי והיא הנהנה בראשה. לחצתי על הנקודה של התוספתן ולא כאב לה כ"כ. זה לא תוספתן, מזל.. לחצתי על עוד נקודה וממש כאב לה שם, היא לחצה על כף ידי שהחזיקה בידה חזק ונאנקה מכאב, הסתכלתי עליה במבט מצטער שהכאבתי לה, "זה לא תוספתן אבל צריך לבדוק מה זה" אמרתי וכיסיתי את בטנה עם החולצה ועזרתי לה לקום למצב של ישיבה.

נקודת מבט הדר-
כ"כ כאב לי.. לא יכולתי, זה ממש כאב, כאילו לוקחים סכין ודוקרים אותי ונוחצים את הבטן שלי ונותנים לי אגרופים חזקים בבטן. אני לא אוהבת להיתלות על אנשים.. אני לא אוהבת להרגיש לא טוב ושכולם דואגים לי . "רוצה לשתות?" שאל תומר ונשק למצחי. "יש לך אבסולוט?" שאלתי וחייכתי למראה תגובתו, אבסולוט זה סוג של וודקה, "בשבילך יש לי מים" אמר והלך למטבח, הוא חזר מהמטבח עם כוס זכוכית שקופה שבתוכה יש מים. "קחי" הושיט לי, חייכתי אליו ושתיתי מהמים. הנחתי את הכוס מים על השידה וחיבקתי את תומר ,חיבוק תודה על כל מה שהוא עושה למעני.. ידיי נכרכו סביב מותניו וחיבקו את גופו השרירי והגדול , ידיו של תומר חיבקו אותי מצווארע, ידיו חיבקו אותי והניחו את ראשי על החזה השרירי שלו, העברתי את אצבעותיי על הסיכות שיש לו בכיס של בחולצת מדים. "מי היה מאמין שאני ואתה נהיה ביחד" אמרתי בלחש והכאב נעלם לי, לא הרגשתי את הכאב יותר, מה שהיתי צריכה זה חיבוק?.
"את אוהבת אותי?" שאל תומר בלחש, ראשי היה עדיין בתוך החזה השרירי שחו, הרגשתי כל פעימה ופעימה. ידיי הועברו על גבו השרירי, "אני אוהבת אותך בכל כוחי ובכל נשמתי" אמרתי בטוחה בעצמי, בטוחה בזה שמישהו אוהב אותי בזכות מה שאני ולא בגלל שאני מדגמנת זה טוב למעמד שלו.. "אני אוהב אותך בכל כוחי ובכל נשמתי" אמר ונשק לראשי. חייכתי חיוך קטן לעצמי ואמרתי "כדאי שאני אלך לחדר שלי, שלא ידאגו לי", תומר לא שחרר את החיבוק ואמר "את לא חייבת לחזור" אמר בקול הרך והנעים שלו.. אני חייבת אותו!חייבת להיות קרובה אליו!חייבת לאהוב אותו! כל זה כי אני אוהבת ♥
"תישני.." אמר תומר בקולו הרך ושחרר את החיבוק. נשכבתי במיטה עם הגב אליו וגופו נשכב לידי ועם ידו קירב אותי אליו, ישנו צמודים אחד לשני כשידו מחבקת אותי ולא עוזבת.. שנינו מתחת לשמיכה כמו כפיות והגשם מטפטף מבעד לחלון וקולות רעמים וברקים נשמעים ברחבי החדר. "תומר" אמרתי בלחש והחזקתי בידו שחיבקה אותי, "כן" אמר ונשק לכתפי, "תודה על הכל" אמרתי והרגשתי את חיוכו על כתפיי, "הכל בשבילך אהובה שלי" אמר והמשכנו לישון. השינה הכי כיפית ונעימה שהיתה לי, מצד אחד קר בחוץ ויורד גשם ויש רעמים וברקים חזקים, מצד שני אנחנו בפהים ישנים מחובקים מתחת לשמיכה ונהנים מהרעש של הרעמים והחום הזה של שנינו ביחד מחמם אותנו..


תגובות (5)

מושלםםם

30/05/2013 00:57

מושלם תמשיכי :)

30/05/2013 01:01

יווו איזה נווושים !
אני מאווהבת בפרק הזה ! ובסיפור עצמו ;)
תמשיכייי דחווופ ! <3

30/05/2013 01:09

זה מהממםםם ותמשיכי את הסיפור השניי <3

30/05/2013 04:19

מדהים כמו תמיד :)
בהצלחה במתכונת♥

30/05/2013 04:49
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך