דיימונז(שדים)- פרק 20

אני ואמנדה יושבות בחדר שלי. כמה פעמים אני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזאת בזמן האחרון. 
״אז נפרדת מטד?״,היא שואלת בשביל להבין
אני מהנהנת בראשי.
״ומתי בדיוק חשבת לספר לי כל זה?!״, היא מוכיחה אותי.
״א..״, אני מנסה להגיד תשובה אבל יודעת שזאת תהיה התחמקות. אני לא יודעת את התשובה לשאלה הזאת.
״אוף איתך לי!״, היא כועסת עליי,״למה את לא מספרת לי דברים?!״
״סיפרתי לך את זה״, אני מנסה להתגונן
״אבל תמיד באיחור!״, היא מתחילה להסתובב בחדר בעצבים, ״תמיד שאני כבר מתחילה לעלות על משהו!״, היא נעצרת מולי,״מתי פעם אחרונה סיפרת לי משהו סתם ככה, לפני שהיית צריכה אותי?!״, היא צועקת ומחכה לתשובה. כשזאת לא מגיעה היא חוזרת להסתובב בחדר כשהיא ממלמלת,״ בדיוק כמו שחשבתי…״
״אמ..״, אני אומרת לה
״מה אמ?!״, היא צועקת עליי,״מה אמ עכשיו?!״
״אני מצטערת…״, אני משפילה מבט
״ומה המצטערת שלך יעזור לי אם זה יקרה שוב ושוב ושוב?!״
״זה לא יקרה!״, אני אומרת בלהט של ילדה קטנה
״ואיך אני אמורה לדעת את זה?!״, היא מטיחה בי בכעס
״אני..״, אני מנסה למצוא תשובה
״את מה?!״
״אני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלהבטיח לך…״, אני מבינה לפתע ומשפילה מבט,״ את תצטרכי לסמוך עליי…״
אני מחכה שתגיד משהו אבל זה לא קורה. אני לא שומעת כלום. גם לא את קול הצעדים שלה. היא כנראה היא עומדת וחושבת. לפתע אני חוזרת לשמוע את הצעדים ואני רואה אותה מתיישבת לידי. ״הזדמנות אחרונה…״, היא אומרת, ״עכשיו…מה הקטע עם דילן?״
״אהה…״, אני ממש מתפדחת להגיד לה את זה, ״אתמול…בערך.. הוא בא..ו…לא יודעת איך…זה פשוט קרה״, אני מנסה להסביר, ״אנחנו…בערך..אממ…התנשקנו?״ אני מסתכלת עליה בחשש
״עם דילן?!״, היא בשוק, ״אחרי הפרידה מטד?!״
״אהה…״, שהיא אומרת את זה ככה זה נשמע ממש רע. ואמרתי את זה בקול…
״ברור שזה נשמע רע!״, היא צועקת עליי, ״איך חשבת שזה יישמע?!״
״לא התכוונתי שזה יישמע ככה!״
״טוב, לי אי חושבת שאני יילך…״, היא אומרת וקמה
״אבל אנחנו בסדר?״, אני נגשת לדלת בחשש
״בסדר״, היא מחייכת אליי ויוצאת. 
אני מחייכת וסוגרת את הדלת שלי. אני נשארת לעמוד מול הדלת הסגורה מספר דקות כשלפתע אני מרגישה משהו מושך אותי לאחור. אני ממסה להתנגד אבל זה חזק ממני. זה מפיל אותי לרצפה וממשיך למשוך. אני מרגישה כאילו ענן סגלגל כהה מנסה להקיף אותי ומנסה להתנגד. בלי הצלחה. אני מפרכסת על הרצפה ונאבקת בזה. לאט לאט אני מרגישה איך הכוחות שלי נגמרים ואני נחלשת. ואז זה מגיע. החושך.