דם לבן פרק 6 חלק ב' בגלל הפרק הקצר :P ובכול זאת תקראו ותגיבו ;)

—————————————————————————————–
לבי פעם במהירות נוראית, ידיי ורגליי רעדו מתוך פחד ,לקחתי אומץ ,בחושך ניסיתי לקחת סכין מהמטבח. הצלחתי. החזקתי אותו ביד חזק, חזק וכששמעתי רעש ,סכיני היה מכוון אליו.
"סכין לא יעזור לך. " שמעתי שוב.
"מי.. מי אתה? ומה.. מה מה אתה רוצה?" שאלתי .
"אני רוצה את בני חזרה.. "
"בנך? מי זה? "נבהלתי.
"את יודעת טוב ,טוב מי זה! בגללך הוא כבר לא אחד מאיתנו! הבן האהוב עליי, שלא נוכל להיפגש יותר!"
"באמת… באמת.. שאין לי מושג.. רחמים .. בבקשה!" התחננתי.
"הבן שלי הוא ערפד. בגלל שהתאהב בך, אדון הערפדים גירש אותו מעולם הולדתו.. יש לך שבוע להחזיר לי אותו.. אם את לא מחזירה.. אחזור שוב והפעם בלי רחמים." לא האמנתי למשמע אוזניי.
איך? מה ?מי ?מו?
הרגשתי נשיכה חזקה בצווארי. התעלפתי מיד.
עברו תשע שעות. אימי ניסתה לעורר אותי בשמונה ,אך הצליחה רק אחרי חצי שעה.
"למה יש לך חורים בצוואר?" שאלה אותי כשאכלנו ארוחת בוקר יחדיו.
"אה.. אין לי מושג." שיקרתי. אני לא רוצה למצוא את מותי אחרי יום, כשאני אפילו לא גיליתי מי זה הערפד הזה.
"כנראה שנפצעת בלי לשים לב.." היא לגמה מהתה החם.
"כן.." לחשתי.
קמתי מהשולחן , הודיתי לאימי על הארוחה ,התארגנתי ,צחצחתי ויצאתי מהבית. אולי אני איחרתי אבל אני בטוחה שרועש בכיתה.
נכנסתי לבית ספר, היה שקט. אף אחד לא העז להיות במסדרונות. עליתי למעלה לכיתה, נכנסתי והיה שקט. סוף סוף המורה התחילה ללמד כמו שצריך. אבל כול התלמידים פחדו בלי סיבה. גם המורה רעדה אבל היא ניסתה ללמד בפעם הראשונה שלה. נכנסתי והיא אפילו לא צעקה עליי. היא רק הושיבה אותי ולחשה:
"פעם ראשונה ,קורה לכולם.."
ישבתי ליד ירון ,גם הוא היה די מפוחד.
"מה קורה פה?" שאלתי.
"אסור לי להגיד.."
"מה אסור לך?" לחשתי.
"לא אומר יותר.."
פתאום, כולם כיסו את אוזניהם חוץ ממני ומירון, אני והוא לא שמענו כלום ולא הבנו מה קרה, עד שראינו מישהו מופיע..
תגובות וממשיכה :)