מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 1

"אני לא מאמינה, מה תעשי?" דניאל הגיבה בחזרה באכזבה כשישבנו בבית הקפה האהוב עלינו אחרי מה שסיפרתי לה הרגע. נאנחתי בעצבים, לא יודעת מה לחשוב. "אעח… אני לא יודעת. אני מתכוונת, קרוליין נוסעת לסבתא אבל אני לא יכולה לגור אצל סבתא לכל כך הרבה זמן! במיוחד לא אחרי שהחליטו לעשות עוד שנת לימודים לשכבה שלי בגלל שממוצע הבגרויות שהיה לנו היה על הפנים, ואני לא מתכוונת לפספס עוד שנת לימודים עם החברים שלי בבצפר.

אתם מבינים מה העניין, אמא שלי קיבלה הצעת עבודה אלוהים יודע איפה, והיא מתכוונת לעבור לשם לתקופה הקרובה, ואני לא מוכנה לעבור וגם קרוליין לא. אנחנו משכירים את הבית עד שאמא תחזור ולי אין איפה לגור. בגלל זה קרוליין עוברת לגור עם סבתא שלי, אבל אני לא מוכנה.

"אמרתי לך! תבואי לגור איתי!" היא התעקשה. נאנחת שוב שלי ידיעה מה לעשות. "דניאל אני לא יכולה פשוט לעבור לגור אצלך לתקופה כל כך תגובה! אעח.. טוב אני צריכה ללכת, לפחות יש לי כמה ימים לחשוב לאן אני עוברת או שבסוף לא תהיה לי ברירה ואני אצטרך לעבור עם אמא ארץ או לגור אצל סבתא, שבשני המקרים זה לא יהיה משהו טוב" נאנחתי שוב ושוב, לקחתי נשימה עמוקה וסיימתי את הקפה שלי לפני שדניאל אני השארנו כסף על מה שהזמנו וקמנו. "בסדר עקשנית מעצבנת! תדברי איתי הכי מהר שאת יכולה! אין מצב שאני מתחילה ומסיימת את השנה בלעדייך!" היא חיבקה אותי וחיבקתי אותה בחזרה לפני שכל אחת חזרה לדרכה.
אני באמת לא רוצה לעבור מכאן, זה יהיה קשה להיפרד מכולם, ובעיקר יקשה עלי ועל הארי להתראות, כן הארי, אנחנו לא נחשבים לזוג, אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה לקרוא לו החבר שלי, אבל אני חושבת שאני באמת מחבבת אותו. אנחנו ממשיכים להתראות ככה בערך חודשיים, למזלי התקשורת לא מגלה, אני ממש לא רוצה להפוך פתאום לשנואת הבנות- המעריצות, שיהרגו אותי אם יגלו. מצידי שימשיכו לחשוב שזאת ג'סי. וואו ג'סי, חשבתי שהיא מתכוונת לנקום בי, באמת לא שמעתי ממנה כל הזמן הזה, ואני מקווה שזה ימשיך להיות ככה. בכל מקרה, למזלי סיבוב ההופעות של הבנים עוד לא התחיל וככה יותר קל לי להתראות עם הארי – אמא כבר פגשה אותו והאמת שהוא ממש אוהב אותה, אני רק מקווה שלא יתחיל לצאת איתה או משהו. אוי אלה, תוציאי את המחשבות האלה מהראש שלך! אפילו קרוליין כבר התרגלה אליו והיא ממש עצובה שהיא עוברת רחוק ממני, לא שהיא תגעגע אלי, היא בהחלט הולכת להתגעגע רק להארי…

בלי ששמתי לב כבר הגעתי הביתה, המחשבות האלה באמת העבירו לי את הזמן. הבחנתי שהמכונית של אמא בחניה וזה סימן שהיא בבית. התקרבתי לדלת ופתחתי אותה בקלות.
"אמא?" קראתי מהכניסה. "אני בסלון!" היא צעקה מהסלון ואני התקרבתי לכיוון הסלון והייתי מופתעת לגלות מי יושב ליידה. "הארי? מה הוא עושה כאן?" שאלתי מופתעת את אמא שלי והרגשתי את המבט של הארי עלי. "הארי ואני דיברנו ו–" היא אמרה אבל הארי עצר אותה ונעמד. "ובדיוק דיברנו על זה שאין לך איפה לגור" הארי התקרב אלי… אוי שיט. "הא…כן.." מלמלתי והתכוונתי ללכת, לא סיפרתי להארי כי לא רציתי להדאיג אותו, לפחות לא עד שזה לא יהיה סופי, אבל בדיוק הארי תפס לי ביד וסובב אותי אליו. "היי, למה לא סיפרת לי?" הוא קירב אותי אליו וחיפש את העיניים שלי עם שלו אבל ניסיתי שלא להסתכל לו בעיניים כי ידעתי שאני אכנע ואתחיל לדבר. "אלה.." הוא המשיך לשרוף את המבט שלו עלי ובסוף נכנעתי והרמתי את העיניים אליו. שיט! אעחח אלה את כזאת חלשה!

"עאחח, לא רציתי לספר לך כי אז ידעתי שתתחיל להיות הטיפוס הדואג והמציק ולא רציתי שתתחיל להתרכז בזה במקום בדברים חשובים יותר" נאנחתי.

"אבל -זה- זה חשוב! למזלי דניאל סיפרה לי ובאתי לשמוע מאמא שלך אם הכל נכון" דניאל! הייתי צריכה לדעת! תזכורת לעצמי :להרוג את דניאל.

נאנחתי והתכוונתי להגיב אבל הוא לא נתן לי. "ובגלל זה החלטנו שאני והבנים קונים כאן בית קרוב ואת באה לגור איתנו" הוא אמר וחייך כמו ילד בן שלוש. מה? לא! הסתכלתי מהר אל אמא שהייתי מאוד מופתעת שהיא הסכימה לזה. "אמא?!" פניתי אליה.

"היי אני רק מנסה להיות אמא טובה! אני רוצה שתגמרי את הלימודים כאן וחוץ מזה אני סומכת על הארי שישמור עלייך" היא חייכה אל הארי. לאלאלא אני לא הולכת לגור איתם. זה היה פשוט… פשוט מביך איתם.

"קדימה אלה… גם אביה עוברת לגור שם, את לא תהיי היחידה" הארי ניסה לשכנע אותי על ידי הגומות שהוא שלף מהלחיים שלו. חשבתי על זה ונאנחתי כשגיליתי שאין לי עוד פיתרון אחר.

"אוקיייייייייייי אעחח. אבל גם דניאל עוברת, הבטחתי לה שלאן שאני לא אעבור זה יהיה איתה" נאנחתי ושניהם הוציאו הנחת 'ישש' מהפה.

"עכשיו לכי לספר לדניאל לפני שאני מנשק אותך מול אמא שלך" הארי לחש לי באוזן והרגשתי את הנשימות החמות שלו עלי ולא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך.

אז מתברר שאני עוברת לגור עם חמשת הבנים המוכרים בעולם, אביה, ודניאל. זאת הולכת להיות חתיכת חוויה.