מפלצות הלילה הגשום | פרק 57
למה הדלקתי את האור בחדר כדי לקרוא את הספר? היה חשוך בחדר, זו הסיבה. אבל בשעות האלה אמור להיות אור בחוץ, לא? ובעצם, איך לא שמתי-לב שהחלון בחדר האירוח צופה במעטה שחור שדרכו לא חודר אור, ויותר גרוע, שאי-אפשר לראות דרכו מה קורה בחצר האחורית?
טוב, זה הדוד צ'רלס. ללא צל של ספק.
כשחשבתי על זה, מיד שכחתי מהספר. אפילו לא קיפלתי את פינת העמוד הנוכחי, והנחתי אותו בצד. התרוממתי לעבר החלון והחלקתי על הציפוי את אצבעי – בהחלט ציפוי. נראה כמו צבע. צבע טרי!
"אופס." נאנקתי. מיהרתי לשפשף את האצבע המלוכלכת באגודלי. הצבע נעלם מיד.
המשכתי להביט על החלון, כמו מהופנט. לא יכולתי לראות מעבר לציפוי השחור את החצר האחורית. הדוד צ'רלס ציפה את החלון כך שלא אוכל לראות גושי הבוץ, זו הסיבה.
הדוד צ'רלס גם נעל את החלון, עם מפתח. כן-כן, כל החלונות בבית הדודים מורגן מצוידים במנגנוני נעילה. כמו בעליית הגג.
מה שהדוד צ'רלס עשה… זה פשוט מטורף!
תגובות (0)