החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 30 חלק א'.

"היכן נמצא אופק ווטסון?" שאלתי, כן, אופק הוא אח של השחקנית המפורסמת אמה ווטסון, שגילמה את הרמיוני גריינג'ר בסדרת 'הארי פוטר'. "הוא בדיוק הלך." היא ענתה בחביבות ופנתה לקחת הזמנה משלוחן. נאנחתי ועצמתי את עייני, למה הוא משחק איתי? חזרתי לשולחן מצחקקת, הארי תלה בי מבט פגוע. החזרתי לו מבט, -מצטערת… אמרתי דרך עייני, לא הזזתי את שפתיי כלל. הוא נאנח ועטף את כתפי את זרועו השרירית והחסונה. "תאכלי." הוא אמר לאחר שראה שכמעט ולא נגעתי במנה שלי, "אני לא ממש רעבה." מלמלתי, זה לא היה נכון. פשוט לא רצתי לחזור לשיחה הזאת. לא רציתי להזכיר שאת כך שאני בסיכון לאנורקסיה, לא רציתי להזכיר שהייתי בלומית במשך חמש שנים, לא רציתי להיזכר בתוצאות הבדיקה של הרפוא. לא רציתי להיזכר בכך שכנראה שאני שוב בלומית. * "נו! תאכלי, אחרת לא תגדלי." אמרה אן וצחקקה, חייכתי עליה ולקחתי את המזלג שלי ואכלתי מעט, קשה לי לאכול בידיעה שאני כנראה אקיא אחר כך. גמרתי רבע מהמנה שלי ושמתי את המזלג בצד, "הכל בסדר?" שאל אותי הארי שהמשיך לאכול, "כן, אני שבעה." (ככה כותבים את זה? –הערת הסופרת.) אמרתי וחייכתי עליו, "כן בטח. עלי מאי, לא עובדים בכזאת קלות. תאכלי." הוא אמר ולא הוריד ממני את העניים עד שלקחתי לידי בחזרה את המזלג. היד שלי טיפה רעדה, לא יכולתי להכניס עוד פרור לפי, כבר זה היה יותר מדי. למזלי, בדיוק קיבלתי S-M-S , "אני כבר באה." אמרתי והלכתי לכיוון השירותים, אך הגברתי את הליכתי עד ריצה כאשר יצאתי מטווח הריאה של הארי, אן, רובין ושרלוט. נכנסתי לתא ונעלתי תא הדלת, החזקתי את שערי והקאתי. אני לא מאמינה. אני שוב בולמית.