sapir13
אני כן בוכה...
אני עדיין פגועה ממשהו...

קשה, כל כך קשה…

sapir13 27/05/2013 626 צפיות 12 תגובות
אני כן בוכה...
אני עדיין פגועה ממשהו...

למה להחזיק?
מה הטעם?
אני יושבת פה שעות! שעות!
ומה?
כלום!
ההרגשה הזאת שכולם רחוקים ממך, שהם לא באמת מדברים איתך אלא רק כדי להעביר את הזמן, רק כדי להראות "הינה, אני לא לבד בהפסקה.."
ולמה אנחנו צריכים להתפרק?!
אך בדיוק עוזרות לנו הדמעות חוץ מלהפוך את העיניים שלנו לאדומות?!
שמישהו יגיד לי כי זה כבר נמאס עליי!!
ואת בוכה כשאת חושבת על דברים שקרו בעבר, אנשים שאת מתגעגעת אליהם בלי אפשרות לראות אותם שוב וזה מכאיב לך בלב.
וקשה,
כל כך קשה כשאין אם מי לדבר.
מישהו לדבר איתו באמת… באמת באמת ושיבין, לא ירתע. זה לא כיף לדבר רק אם המשפחה, ושרק אם יקבלו אותך ככה…
ואנשים פוגעים בלי לדעת.
וגם כשהם יודעים אז לא אכפת להם. והם מתייחסים לדברים כאל פרטים שוליים…
אז מה כבר ביקשתי ממך, אה?!
רק שתיתן לי מישהי/מישהו לדבר איתו באמת, שאני יוכל להוציא את הכל…

והעיניים דומעות.
ורואים את זה גם על אנשים אחרים. אבל אתה יודע? בחברה שלנו יש "עדיפויות" לא כולם מקבלים יש שווה.
אז אם ילד חוזר הביתה בוכה, כי הוא הגיע בוכה ודבר לא השתנה, אתה יודע איך זה מרגיש?! אתה יודע כמה זה צובט?!

והראש, הראש מסתובב…
מסתובב עד שאת לא יכולה לזוז יותר ואת חייבת להתיישב.
להחיזק במשהו כדי שלא תפלי בטעות.

ואת?
את לבד.
וזה לא רק כי את רוצה, זה כי את אומרת שזה לטובתם. כי את לא רוצה…..
ואת רק עושה את זה בשבילם, אבל הם פוגעים בלי משים, חושבים שהכל בסדר ושהם הכי צודקים…

ואני? מה איתי?
אני פגועה.
כי אתה לא כאן כדי לעזור לי,
אתה לא כאן . לא כאן…
והראש שלי נאטם לפעמים, ואנשים מדברים ואני לא שומעת, ואני אולי כן פוגעת גם אך מבקשת סליחה, ואני אולי מוזרה אך משלימה אם זה, ואני אולי לא טובה בהכל אך זה לא מפריע לי….
אבל…
אתה לא כאן… למה אתה לא שומע אותנו כשאנחנו מבקשים עזרה?


תגובות (12)

אלוהים אני לא מאמינה איך נפלת עליי…. זה נכוןןןן אין לך מושג כמה!!! ובואי תגידי לי את איך מתמודדים.. אנשים פוגעים והם בטח הבינו מן הסתם ולאאא אכפת להם! .. ואל תבכי.. :) 

27/05/2013 14:22

וואו…את לא מבינה מה גרמת לי עכשיו, יש לי צמרמורת בגוף ואני לא מגזימה לך בכלל
יש הרבה אנשים שאוהבים להיות במרכז הבמה ויעשו הכל
כדי שיראו אותם…כל מילה נכונה, את כותבת נפלא!
Love You All <3
lian…;)

27/05/2013 14:25

אביטל- אני לא יכולה לא לבכות, זה כלכך קשה לי…
אני פשוט מחזיקה את הכל בפנים אבל זה מכאיב כל פעם מחדש…
ואני ממש לא אוהבת להיות במרכז העייינים…

27/05/2013 14:32

קודם כל, הכתיבה שלך. אי אפשר להתעלם מזה, יש לך דרך מיוחדת להעביר רגשות על הכתב, בצורה כזאת שדמעות עלו גם לי ואני דומעת מול המסך…
תשמעי, אני יודעת שזה קשה להיות לבד. אני יכולה להזדהות עם מה שכתבת אבל תזכרי שכל מי שלא מעוניין לדבר איתך באמת מפסיד, לא יודע כמה הוא מפסיד! הלוואי והייתי יכולה להיות פיזית לצידך אבל גם כשאני לא, אני תמיד כאן בשבילך, את יודעת את זה נכון?
וכן, אנשים פוגעים, ולפעמים גם לא אכפת להם מזה. אבל את יןדעת מה את שווה, אל תתני להם להפיל אותך כי הלפי מה שאני רואה, את ילדה אנטילגנטית, טובת לב וחברה מדהימה. אל תשכחי את זה. כל אחד שפוגע, שסתם לא רוצה לדבר איתך, פוגע בסופו של דבר רק בעצמו.
והיי, זה אף פעם לא נשאר ככה לאורך זמן, את עוד תמצאי חברים טובים שיאהבו אותך וידברו איתך לאא כי הם ירגישו חייבים, אלא בגלל שהם יכירו את האני האמיתי שלך, גם אם זה קשה לראות את זה עכשיו, זה עוד יקרה, את תראי. אז בבקשה אל תמשיכי לבכות, כשאת עצובה אני נהיית אוטומטית עצובה גם…
מקווה שהצלחתי לעודד, אפילו אם רק קצת…
אוהבת 3> נעמי.

27/05/2013 20:31

תודה נעמי 3>
כן, אני מרגישה קצת יותר טוב (אחרי שהתעצבנתי בעיקר על המחשב) אבל עדיין, לפעמים אני בוכה ככה סתם, זה פשוט קורה…
אבל התגובה שלך באמת עודדה אותי ושמחה אותי.
אהבת ספיר 3>

27/05/2013 21:50

ספיר, אל תבכי.
הם לא שווים את הדמעות שלך.
אני נפגעת, הרבה.
אבל אסור להיות חלשים לידם.
מותר להתפרק רק כשאתה לבד ואיש אינו רואה, אולי מלבד חבר קרוב, שיודע על הכל…
אני עברתי את זה, ואני עדיין עוברת.
יש ילדה שפשוט התלבשה עלי וכל הזמן הציקה לי.
אבל היא קיבלה את ההרגשה שאני לא מתייחסת
גם עם אני חוזרת הביתה ונופלת לתוך כרית עם דמעות.
אז לאחר המחצית שהיא כל הזמן ניסתה, היא התייאשה והפסיקה.
הזמן הוא תרופה להרבה מאוד דברים
במיוחד פצעים נפשים.
ואת תפגשי אותו בסופו של דבר, האדם שיבין אותך ויהיה לצידך תמיד כשאת עצובה ושוברה.
♥♥
נ.ב. הכתיבה שלך מהממת!
נגעת לי בלב !
לי כמעט יצאו דמעות…

27/05/2013 22:12

תודה נוני 3>
ואת צודקת, אסור לנו להיות חלשים ליידם. אנחנו צריכים להראות שזה לא מזיז לנו.
תודה (=

27/05/2013 22:25

אוי , יש לי הרבה לכתוב לך …,
רק שאני חייבת לצאת עכשיו – ועדין לא הסתרקתי..
אני אעשה את זה יותר מאוחר :) /:(
אבל סתם שתדעי שזה קטע מהמם^^

27/05/2013 22:56

לדעתי, הדמעות עוזרות..
לפחות בשביל פירוק רגשות, אם לא תבכי תרגישי יותר גרוע אח"כ, אסור לשמור בלב, והדמעות זה דרך אחת לגרום לרגשות לצאת החוצה.

עכשיו בנוגע למונולוג.. שיר.. או מה שזה לא יהיה.
זה כתוב בצורה מאד טובה וחדה, המסר כואב וברור שממש מרגישים כאב בלב כשקוראים את זה.
עמוס ברגשות שונים, אבל ממש עמוס..

אהבתי ♥

28/05/2013 01:21

קראתי את הקטע שלך ומאוד התחברתי אליו… אני יודעת מה זה לחיות לבד…אני יודעת מה זה להתחיל לבכות בלי שום סיבה הנראת לעין…אבל הדבר שעוזר לי הכי הרבה זה לדעת שאני לבד כי אני בוחרת להיות אני ,ואם האנשים האחרים לא מקבלים את זה הם לא שווים את זה, "להיות לבד אין הפרוש להיות בודד", את לא לבד כמו שאת חושבת ,לדוגמה יש לך חברים שדואגים לך ואוהבים אותך באתר גם אם הם לא פיזית אתך אנחנו תמיד פה באתר מחכים לסיפורים שלך. קודם תקבלי את עצמך ואת מה שאת ומי שאת ,תחליטי איזה חברים את באמת רוצה , כמה מעטים טובים ואיכותיים שהייה לך כיף באמת לבלות אתם ולצחוק איתם או כאלו שרק יעמדו לידך וימלו מקום של מילוי חלל … אני אשמח לדבר איתך על זה בהרחבה , את באמת כותבת טוב ונשמעת אדם נחמד ^_^
מצטערת על החפירה אבל אם את רוצה לפנות אלי זה המייל שלי [email protected] אני באמת אשמח לדבר אתך אני פשוט לא רוצה לכתוב הכול פה….מצטערת על החפירה…וזה טוב לבכות אל תעצרי את זה ביפנים. מקווה שעזרתי :)

28/05/2013 02:56

נ.ב. מצטערת אם אני קצת לא קשורה אבל היה לי חשוב להגיב על זה….

28/05/2013 04:49

רוני- זה בסדר….
פנטזיה- כן.. דמעות עוזרות.. (למרות שלפעמים זה ממש מציק)…
ויעל- החפירה בסדר ^_^, הייתי מדברת איתך במייל אבל אני עסוקה קצת עכשיו… אבל באמת שבשמחה ואת מוזמנת תמיד לשלוח לי מייל אם את רוצה :)

28/05/2013 05:09
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך