לשמור ולא לעשות
הוא אחד שאוהב לייצר עולם משלו, להכנס לעולם שבו הוא מחליט מה יהיה ואיך זה הסתיים.
כל כך טוב לו להיות בתוך הדימיון שעות ארוכות, שהוא לא מרגיש כל כך אובססיבי לזה.
הוא שומר את כל הרעיונות, החלומות, השאיפות, בתוך המגירה שאיש לא פותח אותה.
חושב לעצמו שיום יבוא וכולם ידעו מה הוא יצר.
הוא יושב מול השולחן רגוע ורענן. ידו מחזיקה את העיפרון החד והמילים בראש רצו ועברו במהירות אל הידיים.
בתוכו הוא מרגיש אכזבה, שהוא עושה את המאמץ הזה בשביל עצמו.
הוא לא מאמין מה באמת הוא מסוגל לעשות, הוא פשוט שותק ולא עושה כלום.
ממשיך לכתוב, ממשיך לדמיין ולפתח עוד ועוד.
הזמן עובר, השעון מתקתק והוא שותק.
הוא שומר את הכל לעצמו, הוא מסתיר לא בטוח איך להתחיל לחשוף את הכל.
הכל במגירה הסגורה, כל הרעיונות, החלומות, השאיפות, בתוך המגירה שאיש לא פותח אותה.
הוא שותק, רק חושב לעצמו שיום יבוא וכולם ידעו מה הוא יצר.
תגובות (5)
אוי…
אני מרגישה קצת כמוהו…
הרגע הזה שכיף לך כשאתה עושה שמשהו שאתה אוהב אבל אז אתה נזכר שאף אחד שאתה מכיר בעצם יקרא/יראה את זה… וזה מכניס אותך לדיכאון…
אהבתי מאוד את איך שכתבת את הסיפור. אני הצלחתי להתחבר אליו ואני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך.
אני חושבת שיש לך הרבה דברים לעשות בעתיד, אתה תצליח במה שתרצה.
ספיר 3>
תודה :))
וואו אופק…תמיד שאני קוראת את הסיפורים/שירים שלך
אני נהנת מחדש!
רואים שאתה מנוסה בעולם של הכתיבה ואולי יום אחד תהיה סופר או מלחין…:)
תמשיך לכתוב! מדרגת חמש…
lian…;)
שלום לך אופק,
הרבה זמן לא קראתי את אחד מהסיפורים שכתבת וסוף סוף יש לי קצת זמן ומצב רוח כדי לקרוא אחד כזה.
אני הרגשתי את התחושה שתיארת לפני שהתחלתי לכתוב באתר, אבל עכשיו אני כמעט ולא מרגיש את התחושה הזאת.
חוץ מזה רשמת את זה מאוד יפה, תמשיך ככה!(:
בינתיים עד שאני יקרא עוד סיפור מהמם שלך אני ידרג 5.
זה די מתאר את מה שאני מרגישה.
הכתיבה מאוד מאוד טובה, יפה, מרתקת.