מה אני?-פרק אחד-עשר
"את מתכוונת לספר לי מה העיניין
או שאני עומדת לקפוץ ראש אל תוך המים הקרים?"
שאלתי את אריקה כאשר הלכנו אל משרדה
"אני מקווה שקפיצת הראש שלך מושלמת,
מכוון שהמים קפואים, עמוקים, ואין יבשה באופק"
אמרה לי"אם כן, מדוע אני חייבת לקפוץ?"שאלתי אותה
"מכוון שמישהו מכוון אל ראשך אקדח"אמר לי
"זאת לא אומרת שיש רק דרך פעולה אחד" אמרתי לה
"על כול דרך שאת יכולה לחשוב עליה יש לפחות עוד מאה נוספות"
הוספתי"כן, אבל כרגע, אין לך זמן לחשוב על דרך פעולה שונה"
אמרה ופתחה אליי את דלת משרדה, המקום היה חמוד,
הקירות היו בצבע אפור-חום,היו שני חלונות, והיו שלושה כיסאות
ועל אחד מהם ישבה אימי "מה את עושה פה?" שאלתי אותה בבלבול
"מתוקונת, יש לי דבר חשוב להגיד לך" אמרה "את מאומצת"
הוסיפה"אלא מים עמוקים?אני יודעת זאת מאז שאני בת שש"
אמרתי לאריקה "והוריך האמיתיים אמורים
להגיע בקרוב"הוסיפה במהירות ואני הרגשתי כאילו מישהו הרגע סיפר לי
כי אני בעצם יצור קסום, אה, רגע, זה כבר קרה לי .
"את טעית"אמרתי אל אריקה,
"המים לא סתם קפואים ועמוקים, והיבשה לא סתם רחוקה,
אני יכולה לראות קרחונים, המים יכולים להכיל לפחות שלושה ליוויתנים,
אחד על השני כמובן. ואין יבשה בעולם הזה"אמרתי לה בבהילות
ידעתי שמי שהורי לא יהיו, אני מתחמקת מהם, הם אלה
שיגרמו לי להבין, שאין עוד מאה דברים
להיתחמק אלא רק שתיים, להיות, מה שלא אהיה ,
או לברוח, להסתיר מוצאי ואף אחת מהאפשרותיות לא מצאה
חן בעיניי, ובאותו הרגע נשמע דפיקה בדלת וזוג נכנס,
הם נראו ממעמד עשירים, די צעירים נגיד בשנות השלושים לחייהם
לאישה היה שיער בלונדיני ועיניים כהות, בעוד שלבעל היו עיניים כחולות עמוקות
ושיער חום, במשך כדקה הייתה שתיקה מביכה עד אשר האישה עתה עליי
"את נראית בדיוק כמו שדימיינתי אותך" אמרה בין פרצי הבכי
ואני הרגשתי אי נוחות גדולה "את לא יכולה לדעת עד כמה שקענו
בייאוש כאשר לא הצלחנו לעלות על עיקבותיך"אמרה לי והמשיכה
לחבק אותי"אני מצטערת" לחשתי "על מה?"שאל הבעל בתדהמה
"על כך שלא רציתי שימצאו אותי"לחשתי "אז את רוצה להגיד לי
שהתחבאת בכוונת תחילה?"שאל "כן, אבל לא ידעתי שאני מתחבאת מכם"
אמרתי "רק ידעתי כי אני מתחבאת ממישהו שעוקב אחריי"אמרתי
בתמימות, לא יכולתי לפגוע בהם ולומר להם את האמת,
הפנים שלהם היו כול כך, כול כך, פגיעים . חששתי שאומר משהו לא נכון
"אולי נשב?"שאלה אריקה "יש לנו דברים חשובים מאוד לדבר עליהם"
אמרה אריקה והביטה בי, בזמן שכול השאר התיישבו אני המשתי
לעמוד "אז מה אני?" שאלתי כאשר ראיתי כי איש לא ישאל או יענה על
השאלה הזאת, הורי הביולוגים החליפו מבטים במשך זמן מה ואז אימי
פתחה את פיה
תגובות (2)
מאוד המשחכייי
מהממם תמשיכי וגם תמשיכי את הסיפןר מלטכית מאומצת!!!