הערפד שלי – פרק ראשון

נקודת המבט של כריסטין:
עוד יום אפור ומשעמם בבית הספר.עוד פעם הצקות מבריונים שבטח יגידו שאני מכוערת מטורללת חסרת חברים.עוד פעם שגרה.זה כל כך משעמם,אבל פשוט אין דרך אחרת לחיות….הרי ככה זה החיים לא? לפחות יש לי את ניקול שתמיד עוזרת לי,למרות שהיא לא עוברת התעללויות בבית הספר ואני כן.
"כריסטין מה זה המחשבות האלה עכשיו?!" אני אומרת לעצמי ומנסה לשכנע את אמי קרלה ללא הצלחה לקחת אותי לבית הספר,כיוון שהיא ממש "ממהרת לעבודה". נו באמת!!
אני הולכת לי ברגל לבית הספר,ופתאום אני רואה חבורה של בריונים מתקדמים לעברי.
האחד אומר לי : "מה את עושה פה חתיכת מכוערת שמנה?! עופי מהבית ספר הזה כבר!!"
זה מאט,אחד מהבריונים של השכבה.הוא התנהג אליי ככה מההתחלה ואני אפילו לא יודעת למה. כל הבנות אוהבות אותו,אפילו ניקול,ואני ממש לא מבינה מה יש להן להתאהב ביצור דוחה שכזה!!!
ואז כל שאר הבריונים התחילו לקלל אותי ואז עוד בריון (שקוראים לו ג'ורדן) התחיל להרביץ לי.אולי קיללו אותי בקללות כמו "שמנה,מכוערת,**נה" אבל מעולם לא הרימו עליי יד בבית הספר . התחלתי לבכות וכולם התחילו לעודד אותו בצרחות עידוד של : "ג'ורדן,ג'ורדן!" או "תכסח את הקופה הזאת,שתעוף כבר מבית הספר!!!"
אבל אז בא מישהו שאמר : "תעזבו אותה!"
לא ידעתי מי זה אבל ממש הודיתי לו באותו רגע…..