הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 44 חלק ב'

פרק 44 חלק ב'- קרב אימונים

הנסיכה נכנסה לחדר ההלבשה. היו שם כמה בגדים זרוקים על הספסלים ליד. היא ניחשה שזה של אנשים שהיו שם לפני.
הנסיכה הפנתה את מבטה הצידה ופתחה את אחד הארונות. היא מצאה שם בגדים –לא של בנות אבל גם לא רק של בנים. היא התלבשה מהר (והחביאה את בגדיה) ויצאה לחדר האימונים.
אם היא חשדה לפני ששני הבנים שיכורים, עכשיו היא היתה עלולה לחשוב משהו אחר לגמרי…
היא ראתה את ויליאם יושב על בטנו של אדוארד ושניהם מכוונים את חרבותיהם אחד אל השני.
"..אתה ממש מת עלי, אה?" שאל אדוארד בציניות.
"פ'חח ," גיחך ויליאם. "אתה ממש עושה לי את זה…" הוא התכופף לעברו וחרבו –שהיתה רצת יותר קצרה משל אחיו- התקרבה אל אדוארד, בצורה קצת מסוכנת.
"אני מציע שתישאר אם הקשת שלך. חרב זה לא הצד החזק שלך." אמר לו.
"אה חבר'ה… אתם עדיין על גדר אימון נכון?" אמרה אמבר בחשש. "זה בסדר אם אתם רוצים להגיד לי משהו…" הם הסתכלו עליה והתרחקו פתאום אחד מהשני. על הפנים של שניהם היה מבט נבוך, ונראה שרק עכשיו הבינו איך הם נראו.
"אז מה את יודעת לעשות?" שאל אדוארד. היא הראתה לו את הפגיונות שלה. "להילחם בהם, להגן, ואולי גם להרוג." היה לה זיק של חיוך ועיניה נראו מסוכנות. אפשר לציין שגם הבגדים שלבשה תרמו לאווירה.
"אוקי. אז אנחנו נעשה אימון רגיל. ויליאם אחי, אתה רוצה לנסות את מזלך קודם?" שאל אדוארד. ויליאם הסתובב לעברם והחזיק את חרבו ביד אחת.הוא נראה בבירור באור החדר ועל פניו היה סימן אדום של מכה קלה. בטח קיבל אותה מהקרב עם אדוארד.
"לא… תתחיל אתה. אני רוצה להנות קצת." הוא התיישב בצד ברגליים פשוקות וידיין שלובות מאחורי ראשו. על פניו היתה הבעה של 'ההצגה מתחילה.'
"אוקי, את בסדר עם זה נסיכתי?" אמר אדוארד בנימוס. הנסיכה לא אמרה דבר רק ניגשה לאמצע הבמה.היא החזיקה את הפגיונות שלה בידיים חזקות, קרובות אך רחוקות מגופה.
בדיוק כמו שמרי לימדה אותה.
אם הנסיך היה מופתע מזה שהיא כבר היתה בהיכון, לא ראו את זה עליו. הוא נעמד בתנוחה קצת דומה מולה ושלף את חרבו. הוא החזיק אותה בשתי ידיו לפניו ונעץ בנסיכה במבט רציני.
הם לא נראו עכשיו כמו שתי אנשים שעומדים להתחתן.
הם נראו כמו אויבים.
"תתחילו!" פקד קולו של ויליאם מהצד.

זה התחיל בדיוק כמו שהיא דמיינה. הוא הסתכל עליה, היא עליו; ואז הוא תקף.הוא הניף את חרבו לעברה והיא זזה הצידה. היא שלחה את ידה הימנית שהחזיקה באחד הפגיונות אחורה וכמעט פגעה בו. הוא הספיק לזוז בדקה האחרונה.
"יפה… אבל לא מספיק טוב." אמר. הוא סובב את חרבו ופגע בה בזרועה בצד השטוח של החרב. היא מעדה מכאב וניסתה שוב. הנסיכה הצליבה את שתי ידיה והפגיונות סגרו על החרב; הן מנעו ממנה לזוז לדקה והיא הספיקה להסתכל עליו.
נראה היה שהוא לא במצב רוח להילחם, ובטח שלא להיות מובס על-ידי הנסיכה. חרבו נעה למעלה. זה היה בדיוק מה שהיא רצתה. היא התקרבה אליו והצליחה לפגוע בו. פגיון אחד חבט בבטנו ואת השני היא הניפה למעלה כדי לחסום את חרבו. הוא שיחרר יד אחת כדי להחזיק את בטנו. הנסיכה לא היססה וזזה לצד, מכה גם את מותנו.
היא קפצה אחורה והתרחקה ממנו. הוא כרע ברך ונעץ את חרבו ברצפה.
"אתה בסדר?" שאלה הנסיכה. אפשר לומר שזה היה קרב הוגן. היא פגעה בו אך הוא הצליח לשרוט קצת את זרועה. שפשוף אדום הופיע שם.
"יפה יפה.." אמר ויליאם והתקרב לעברם. "זה בהחלט היה אימון טוב. את יודעת להילחם רק בפגיון או חרב?" שאל. אמבר הניעה את ראשה לחיוב.
"אתה לא נלחם לרוב בחרב, נכון? אתה לא מרבה לענוד אותה איתך. אתה יותר… נאבק. היאבקות." אמרה לבסוף. זה היה כאילו היא קובעת עובדה יותר מאשר שואלת. הוא פרש את ידיו לצדדים כמי שנתפס על פשע.
"למה, את מפחדת? את לא חייבת את יודעת…" נימת קולו השתנתה והיא חשה בהיסוס קל.
"לא… אני דווקא רוצה ללמוד. אולי זה עוד יעזור לי." הנסיכה לא נרתעה -כמו שרצתה לעשות.
"אוקי, אז מתי את רוצה להתחיל?"
הנסיכה הבינה -מאוחר מידיי, אם תשאלו אותי- שזה לא רעיון כל כך טוב ללכת היאבקות אם הנסיך השני של המלון…

כוס תה נחה בצד. הוא הרים את המשקפיים הגדולים והניח בצד את הבקבוקונים. הנוזל הירוק ביעבע וקצת החליא אותו, אבל הוא ידע שזה מוכן.
נשק א'- גמור
נשק ב'- מוכן מחר.
הוא השקה אותם בתרופה הקבועה שלהם וקיווה שאולי מחר הם יתעוררו.
ארורים היו הם… אם הוא רק היה יודע במה הם השתמשו כדי להרעיל אותם… הוא היה יכול לשחזר את הנוסחה, רק הפוך…
בכל אופן, כל המחשבות האלה לא יעזרו לו, אמר לעצמו. הוא צריך עכשיו להתרכז במשימה האחרונה.