גורל לא צפוי – פרק 23 <3

פרק 23:

נקודת מבט ליאן:
~כעבור 4 חודשים~
״בייב אתם מוכנים?״ שמעתי את צעקתו של דילן ״כן״ צעקתי בחזרה ונשקתי לראשם של כל אחד מהם. היום יום החתונה של זאיין וג׳ניפר D:
״בוא חיימשלי״ אמרתי ויצאנו מהבית. פלאשים לבנים סינוורו אותי מעל מקום. נעלתי את הדלת ודילן כבר התקדם עם הילדים בעגלה הלבנה שלהם. (העגלה של 2).
נכנסנו למכונית הלבנה של דילן (פיאט 500 לבנה). חגרתי את אלין ואושר במושבים שלהם מאחורה, והתיישבתי באמצע וחגרתי את עצמי. ״חגורים?״ שאל דילן והאוטו התעורר בשאגה. ״כן״ מלמלתי וחייכתי. הוא הביט בי במראה והתחיל בנסיעה.

נקודת מבט זאיין:
״מוכן לפגוש את אישתך לעתיד?״ שאל הארי וקרץ לי. ״כן״ אמרתי בהתרגשות. נשמתי עמוק, מחכה לראות את ג׳ניפר שלי, אישתי לעתיד.
הארי יצא לבחוץ, וקרא לג׳ניפר. היא נכנסה מהדלת, לבושה בשמלת כלה עדינה, למעלה צמודה ולמטה נפוחה, שהחמיאה לקימורי גופה. תסרוקת מסובכת על ראשה, איפור עדין, כמו שאני אוהב. ובידה, בידה הקטנות, נח טום. ישן בזרועות אמו, מלאך.
(הבגדים של ג׳ניפר ושל כל הבנות ברציתי להוסיף).
לקחתי מידיה את טום, מנסה שלט להעיר אותו. נשקתי לראשו הקטן וחיוך נפרש על פניה של ג׳ניפר. חיבקתי אותה בעדינות ונשקתי ללחיה השמאלית.

נקודת מבט אמילי:
נכסנו לכנסייה ענקית. הגובה של התקרה היה כל כך גבוה את שכמעט ולא ראיתי את הסוף שלה. בכל מקום היה צלם שצילם ותיעד את האירוע המיוחל. כל החדשות בעולם דיברו על זה…
ברקע היה מנגינה שקטה. ממול היו ספסלים אשר היו נראו נוחים, בצבעי חום בהיר. בסוף הכנסייה, עמדה חופה לבנה, אשר יריעות בד לבנות ארוכות כיסו אותה. כולה מלאה בוורדים ובפרחים, אדומים וורודים. התיישבנו בספסלים, ליד דילן וליאן, שהחזיקה את אלין. ״איפה אושר?״ שאלתי אותה ולקחתי מידיה את אלין ושיחקתי איתה. איייזה חמממווודהה ! ״אצל הארי״ אמרה בחיוך והביטה לכניסה. הבטתי גם וראיתי את הארי מרים את אושר ושר לו שיר, כנראה מרדים אותו. הסתובבתי לאלין וחיכתי את אפי באפה הקטן. ליאם עטף את כתפיי בידו השרירית ונשק ללחיי.

*****

המוזיקה הרגועה המשיכה להתנגן, וג׳ניפר נכנסה, יפה כמו תמיד, מחזיקה את ידיהן של אמא ושל אמא של זאיין. צועדת לפנינו, יפה מתמיד. זאיין עמד בחופה, דמעות אושר בעינייו. מאחוריו עמד אביו, מחזיק את טום, הנסיך הקטן. האימהות עמדו ליד אביו של זאיין, וג׳ניפר עמדה מול זאיין, מביטה בו באהבה. ״התכנסנו כאן היום, כדי לאחד שני לבבות אוהבים…״ אמר בקולו השקט אך גם צלול. לאחר עוד כמה אמירות אהבה התחיל בחופה עצמה. כל הצלחים והעיתונאים מיקמו את המצלמות שלהם על זאיין וג׳ניפר, מוכנים לחתונה שכל העולם מצפה לה. הכומר פתח את ספר החוקים והחל לדבר ״זאיין, האם אתה נשבע להיות עם ג׳ניפר, באש ובמים, בעוני ובעושר, בחולי ובבריאות, לאהוב ולהוקיר אותה עד שהמוות יפריד בניכם?״ שאל הכומר בקולו הצלול והביט בזאיין. ״כן״ אמר והביט בתינוק היפייפה שהביט בשני הוריו בתמיהה. בסך הכל בן חמישה חודשים והוא כל כך פיקח…
״ג׳ניפר האם את נשבעת להיות עם זאיין, באש ובמים, בעוני ובעושר, בחולי ובבריאות, לאהוב ולהוקיר אותה עד שהמוות יפריד בניכם?״ שאל שוב והביט בג׳ניפר. ״כן״ אמרה בשקט. לחייה קיבלו גוון אדמדם והיא חייכה חיוך מבוייש מכל הפלאשים שנחתו עליה באותו הרגע. ״אני מבקש לכבד את הטקס״ אמר הכומר והשפיל את מבטו אל ספר החוקים. הפלאשים הפסיקו וכולם הביטו בהם בציפייה. ״האם יש מתנגדים?״ שאל הכומר ושקט שרר בכנסייה הגדולה. ״אתה רשאי לנשק את הכלה״ אמר הכומר וסגר את ספר החוקים. זאיין תפס במותניה של ג׳ניפר וסיבב אותה כך שהיא הייתה מעורסלת בין זרועותיו. עם ידו האחת תפס את גבה ובידו האחת את פניה. הוא נישק אותה נשיקה קצרה והם התנתקו בחיוך. כל מי שהיה בכנסייה עמד ומחא כפיים. כמה אפילו הזילו דמעת התרגשות.

נקודת מבט ג׳ניפר:
אחרי שזאיין ואני התנתקנו, כל הכנסייה מחא כפיים וחלק אפילו בכו. אני לא מאמינה שאני נשואה ! הרמתי את טום שחייך חיוך מוזר, כאילו מבין הכל, ונישקתי אותו נשיקה ארוכה בלחי השמנמנה שלו. זאיין הרים אותו ואז חיבק אותו חזק. כולם עלו לחופה, וכך התחילו כל הברכות והחיבוקים.

״אני אוהב אותך״ לחש זאיין לאוזניי כאשר שכבנו במיטה, זה לצד זו, עייפים בגלל הערב המדהים הזה, החתונה שלנו… ״גם אני אוהבת אותך״ אמרתי וחייכתי. הוא חיבק אותי מאחורה, ואני החזקתי
בידו. עצמנו עיניים ונסחפנו לשינה עמוקה.