קצת שנאת אהבה 1D – פרק 17

***נקודת המבט של צ'לסיה***

שעון המעורר שלי צלצל על השולחן הקטן שהיה לצד המיטה שלי ועם המחשבות הישנוניות שלי תהיתי למה כיוונתי שעון בעורר ליום שבת בבוקר. זה היה לפני שאדריאן נכנס לחדר שלי. "צ'לסיה. קומי!!!" הוא צעק כשהוא גרר את השמיכה שלי כשהחזקתי מעל הראש שלי והוריד אותה ממני. "הארי יהיה כאן כל רגע!"

המילים שלו הזכירו לי למה הייתי צריכה לכוון שעון מעורר והתיישבתי על המיטה. בעייפות הסתכלתי על השעה; 8:30 בבוקר. חשבתי שהארי אמר שהוא יבוא לאסוף אותנו בעשר, מה יש לאדריאן? "הארי אוסף אותנו בערך בעוד שעה!" התלוננתי. אני לא מאמינה שהוא כיוון לי את השעון מעורר מחדש לשעה הזאת אחרי שאני כיוונתי אותו לשעה אחרת לגמרי. מסע השופינג הזה איתו זה כל מה שאדיראן מדבר עליו מאז שסיפרתי לו על זה לפני כמה ימים. במיידי התעצבנתי על עצמי על שהסכמתי ללכת לנשף הטיפשי הזה ועל שנתתי לחבר ההיפר הכי טוב שלי לעזור לי בקניות. אבל האמת היא, שאני דיי לחוצה לגבי הנשף הזה. הוא הולך להיות מלא במפורסמים ואני כנראה הולכת להיות היחידה שלא מפורסמת שם, ורק לחשוב על זה גורם לבטן שלי להתהפך.

"נכון. אבל זה לעולם לא מוקדם כדי להתחיל להתכונן כשאת רואה את הארי פריקינג סטיילס!" אדריאן יידע אותי, לוקח אותי על ידי הזרוע וגורר אותי לשירותים. "מקלחת צ'לסיה. בינתיים אני אלך לבחור לך כמה בגדים בשבילך" הוא אמר לפני שעזב אותי מול דלת המקלחת. לדקה אחת התלוננתי על זה שאני עייפה ולא רוצה לעבור את היום הזה אבל ידעתי שאדיראן כבר מראש יעיר אותי מוקדם, אז השלמתי עם הרעיון ונכנסתי למקלחת.

אחרי מקלחת ארוכה וקרה הצלחתי להתעורר ונכנסתי לחדר שלי עם המגבת מלופפת מסביבי. עכשיו הייתי מוכנה להתלבש ולהתמודד עם היום הזה. הלכתי לכיוון הבגדים שאדריאן בחר לי ובהפתעה ראיתי שהוא בחר בגדים יום יומיים וחמודים. חייכתי והנהנתי את הראש לעצמי חושבת על החולצה הפשוטה הוורודה מטופשופ ומכנסיים קצרים לבנים עם תחרה, תלבושת טובה בשביל קניות. זה היה עד שהבחנתי בבגדי ההלבשה התחתונה שלידם.

"אדריאן!" קראתי לו בעצבים על זה בחר לי זוג תואם של חזיות ותחתונים. הוא מיהר אל החדר והסתובבתי אליו. " למה בחרת לי הלבשה תחתונה?! ולמה אותם??" שאלתי מרגישה מוטרדת, מבולבלת ומעוצבנת כשבחנתי את מה שאני קוראת להם 'התחתונים הטובים' שלי.

הוא נתן לי את מבט ה: תגידי-את-טיפשה? והתחיל להסביר את עצמו. "צ'לס, את הולכת לקניות עם הארי…"

"כן, אני יודעת! אתה לא מפסיק לדבר על זה לאחרונה!" הפרעתי לו באמצע.

הוא התעלם ממני והמשיך. "את תורידי ותשימי בגדים כל הבוקר הזה! את לעולם לא יכולה לדעת מה יקרה. ואלוהים אדירים אם הוא יראה אותך בתחתונים מכוערים!" הוא נראה בשוק מזה שהוא היה צריך בכלל להסביר את עצמו. נתתי להצהרה שלו מחשבה מהירה והסכמתי במהרה, החלטתי שאני לא רוצה ששום גבר יראה אותי בהלבשה תחתונה מכוערת. "מה שמזכיר לי: כדאי לך שגילחת את הרגליים האלה ו…. וכל דבר אחר שצריך להיות מגולח!" הוא אמר לפני שהלך בחזרה הרחק מהחדר שלי והשאיר אותי עם הסמקה גדולה על הלחיים. מי אומר את זה? חשבתי, אלוהים הוא היצור הכי מביך שיש!

*

פעמון הדלת צלצל ולקחתי את הדברים שלי לפני שהלכתי את הדלת. לא מיהרתי בגלל שלא הייתי בשום מהרה להתחיל את היום הזה. פתחתי את הדלת וחייכתי את הארי שנראה דיי עייף. "היי!" הוא בירך אותי.

"היי" אמרתי וחייכתי בחזרה לפני שהסתכלתי לאחור מעבר לכתף שלי והנהנתי את הראש אל אדיראן.

יצאנו החוצה מהבניין ואל תוך המכונית של הארי והתחלנו לנסוע אל כיוון אחר, ויותר יקר, בצד של לונדון. הנסיעה לא הייתה כל כך ארוכה ואדריאן ישב במכונית עם התרגשות גדולה ברוב הנסיעה, שואל את הארי מליון שאלות לגבי כל דבר ושום דבר. "ליאם באמת מתוק כמו שאני חושב שהוא?" הוא שאל כשהארי החנה את המכונית.

"הוא בחור טוב" הארי ענה מסתכל דרך המראה המכוונת כדי לפגוש את העיניים של אדיראן. הייתי מורשמת שהארי באמת הקשיב לאדיראן וענה לו ברגוע כל הזמן, לא נראה אף פעם מעוצבן. אני כבר הייתי מתפרצת אל העשר דקות תמימות שבהן הוא לא הפסיק לדבר, חשבתי כשיצאנו מהמכונית. אדיראן בהחלט יכול לדבר המון.

כשהלכנו ברחבי הרחוב הבחנתי בהרבה חנויות נחמדות, שבאמצאותו אני מתכוונת חנויות שנראות יקרות. תהיתי איך אני בכלל הולכת לשלם על השמלות האלה כאן ובמהרה מישהו אמר את המחשבות שלי בקול רם. "חומד, צ'לסיה ואני תקציב" אדיראן אמר. "ושום דבר כאן לא נראה כל כך מאפשר את זה".

הארי חייך אליו חיוך קטן כשהוא המשיך ללכת. "אני משלם על השמלה" הוא יידע אותנו, והרגשתי את הלסת שלי נופלת אל ההצהרה שלו.

"לא אתה לא" התווכחתי.

בכל מקרה, הדעה שלי הייתה מעולמת. "אני מכריח אותה לבוא אל עניין הנשף הזה, אז זה רק הוגן" פתחתי את הפה שלי כדי להתווכח על העניין שוב אבל לפני שיכולתי להגיד משהו הוא גרר אותי לתוך חנות.

"אואווו, כמה מתוק מצידו!" שמעתי את אדריאן לוחש כשהוא עקב אחרינו לבפנים, ואני גלגלתי את העיניים.

עוזרת החנות בירכה אותנו ואחרי שהסברנו את עצמו למה אנחנו כאן היא הלכה לצד השני של החנות עם אדיראן. הארי ואני נשארנו מאחור בצד הקדמי של החנות כדי להסתכל קצת מסביב ולבחון שמלות.

"הידיד שלך מדבר הרבה" הארי אמר לי, אבל הוא לא נראה מעוצבן.

"כן, אני יודעת. מצטערת על השאלות הקבועות שלו דרך אגב." עניתי.

"הו לא, לא התכוונתי לזה בדרך רעה! הן היו דיי מבדרות" הארי צחק אל עצמו וחייכתי. הוא היה נחמד במוזרות היום. הוא בטח כנראה פשוט עייף מהלהתעורר כל כך מוקדם, חשבתי לעצמי.

היה רגע של שקט כהסתכלנו מסביב, אבל הוא במהרה שבר אותו. "את מתרגשת לנשף?" הוא שאל אותי.

"לא ממש" עניתי והוא חייך אלי בכינות. "אני הולכת להרגיש ממש לא שייכת!"

"לא את לא, את תהיי איתי!" הוא אמר, בטח מנסה לגרום לי להרגיש יותר טוב לגבי זה, אבל זה לא הצליח. חצי מהלחץ שלי לגבי הנשף הזה היה מכוון אל הארי. אני הולכת עם -כמו שאדריאן היה אומר- הארי פריקינג סטיילס, וללא ספק הולכות להיות הרבה שאלות עלינו שם.

השיחה שלנו נגרמה כשאדיראן במהרה חזר והחזיק כמה שמלות ביידים שלו וחייך כמו ילד בן שבע בערב חג המולד. הוא הוביל אותי לחדר ההלבשה ומסר לי את השמלות, אומר לי שהוא והארי יחכו לי בדיוק בצד השני של הדלת.

הסתכלתי על השמלות שביידים שלי. בואו ניתן לסבל להתחיל, חשבתי כשתיליתי אותן על הווים והפשטתי לעצמי את הבגדים של עצמי. ניסיתי את השמלה הראשונה, היא הייתה ירוקה כהה, עשויה ממשי וצמודה מסביב לצוואר, היא נראתה יפה. בכל מקרה לבשתי אותה מסביב לגוף שלי והסתכלתי על ההשתקפות שלי במראה, שיניתי את דעתי. יצאתי החוצה מחדר ההלבשה הקטנה כדי לקבל את הדעה של אדריאן, אבל זאת לא הייתה התגובה שלו שקיבלתי.

"היא גורמת לך להראות כמו ילדה קטנה" הארי אמר לי כשהוא הסתכל עלי, ואדריאן הסכים איתו בהנהון.

"מה זה אמור להביע?" שאלתי.

"את נראת פשוטה" הוא הצהיר ואני גילגתי את העיניים כשהלכתי בחזרה אל תא ההלבשה והורדתי את השמלה ממני. בחרתי את השמלה הבאה שהייתי בצע קרם והייתה סטרפלס מסביב הגוף שלי.

"אדריאן, אני צריכה יד!" קראתי כשהבנתי שאני לא מצליחה לסגור אותה על עצמי, הריץ' רץ' מתחיל רק במותניים שלי והולך כל הדרך ללמעלה לכתפיים שלי. הדלת של חדר ההלבשה הקטן נפתח והארי נכנס אליו.

החזקתי את החלק העליון של השמלה הצמודה כשהסתכלתי עליו דרך המראה, בזמן שהוא חייך בברירות אל התגובה שלי בחזרה אל זה. "אמרתי אדריאן. לא הארי." אמרתי לו והרגשתי ערומה אפילו שהייתי מכוסה ברוב החלקים בגוף, והסתובבתי כדי להתראות פנים מול פנים אליו.

"אני יודע" הוא אמר לי מחייך בחוצפנות כשהוא התקרב קרוב יותר אלי והניח ידיים גדולות על המותניים שלי. "עם מה את צריכה עזרה?" הוא שאל.

"תסגור אותי" אמרתי, הסכלתי למעלה אליו.

"אני אישית מעדיף לפתוח את השמלה" הוא אמר, מקבל מבט עצבני ממני. הוא סיבב אותי וצחקק אל הצווחה המופתעת שלי. "סיימתי" הוא אמר כשהוא סגר את השמלה שלי. בדקתי את עצמי במראה וקימטתי את המצח אל ההשתקפות במראה. לא, חשבתי. כמובן שהיה נראה שלהארי יש דעה שונה כשהוא סובב אותי בחזרה אליו. "אני אוהב את זאת" הוא אמר כשהוא הסתכל למטה אל החזה הכמעט חשוף שלי.

"ברור שתאהב" מילמלתי כשכיסיתי את החזה שלי עם היידים שלי. "תצא החוצה, אני צריכה להוריד אותה" אמרתי לו. "אין שום סיכוי שאני לובשת את זה" הוא נראה טיפה מאוכזב.

"אוקיי, אוקיי" הוא אמר אבל לא היה נראה כאילו הוא הולך לעזוב את התא. הצבעתי על הדלת. "לשבת שם בחוץ משעמם אותי, תני לי להשאר כאן" הוא התחנן חייך אלי ואני הנדתי את הראש.

"החוצה" ציוויתי והוא סוף סוף עשה את מה שציוויתי עליו עם שפשוף חמוד של השפתיים שלו כשהוא השמיע צליל מאוכזב.

ניסיתי עוד כמה שמלות בחנות הזאת אבל שום דבר לא נראה מתאים, אז החלטנו לנסות חנות אחרת. יצאנו מהחנות שהרגע היינו בה וחצינו את הרחוב לתוך אחת אחרת. החנות הזאת הייתה גדולה יותר מהקודמת והייתה יותר אנשים בתוכה. בזמן שהסתכלתי מסביב, עוזרת חנות אחת הלכה אל הארי ושאלה אותו אם הוא צריך את העזרה שלה. הוא הנהן והסביר איזה סוג של שמלות נצטרך בשביל הנשף לפני שהלכנו איתה כדי לבחור כמה שמלות. אדיראן ואני בחנו כמה שמלות לפני שבחרנו אותם והלכנו לכיוון תא ההלבשה. הארי עדיין לא חזר אז פשוט נכנסתי כדי למדוד את השמלות עלי.

בדיוק הורדתי את הבגדים שלי והייתי בדרך לקחת שמלת טורקיז זורמת שאדיראן בחר בשבילי ובדיוק הארי נכנס אל תא ההלבשה בפעם השנייה היום, והפעם הזאת באמת הייתי כמעט ערומה. תודה לאל שאדריאן הכריח אותי ללבוש את התחנותים היפים שלי להיום, חשבתי.

"הארי! אתה באמת חייב להתחיל להפסיק לעשות את זה!" התעצבנתי עליו וניסיתי לכסות את עצמי ולשמור על הכבוד שלי, אפילו שהייתי בטוחה שהוא כבר נעלם עד עכשיו.

"אהה– אני.. – אהה… הבאתי לך… האאה" הארי גמגם בזמן שהעיניים שלו זרמו על כל הגוף שלי, גרומות לי אי נוחות.

"תוציא הכל החוצה הארי" ידעתי שהוא הולך להגיד משהו שיהנה רק אותו עכשיו, אז וויתרתי על הוויכוח ופשוט אמרתי לו 'לשפוך את ליבו'.

הבטיחון העצמי שלו חזר והחיוך החצוף שלו הועלה בשנייה אחת, "אני אישית חושב שאת צריכה לבוא לנשף ככה. את נראת ממש שווה!" הוא שרק גבוה תחת הנשימות שלו ואני הסמקתי עמוק. למה יש לו את ההשפעה הזאת עלי?

"אני מסודרת, אני מעדיפה לשמור את זה בשביל האנשים שראויים לזה" הגבתי בחזרה ומתייחסת אל הגוף שלי בקור רוח.

"בתקווה שאני אחד מהם" הארי אמר בשקט ואני לא חושבת שהייתי אמורה לשמוע את זה אבל שמעתי, והסמקתי אפילו יותר. המחשבה שהארי רוצה אותי גרמה לי לחייך קצת. אני לא יודעת למה אבל זה קרה. לא צ'לסיה, במיידי הוראתי לעצמי, תפסיקי לחשוב את המחשבות האלה! "בכל מקרה, הבאתי לך כמה שמלות למדוד, תני להן צ'אנס" הארי אמר מפריע למחשבות שלי ונתן בי מבט אחרון לפני שיצא מהדלת.

קודם ניסיתי שמלה ירוקה-כחולה בהירה, סטרפלס שהיו לה פייטים על החלק העליון והייתה זרמית מהמותניים ומטה. היא הייתה מדהימה אבל אפילו הארי ואדריאן יסכימו איתי שהיא לא מתאימה לי. השמלה הבאה שניסיתי נראה יפייפיה אפילו בלי שמדדתי אותה. שמתי את הלב שלי עליה וקיוויתי שהיא תראה טוב עלי בגלל שממש רציתי אותה, ובכינות אנחנו כבר במסע הקניות הזה שלוש שעות ולא מצאנו כלום. השמלה הייתה בצבע פנינה כהה מאוד בחלק העליון שלה וכלל שהיא יורדת לתחתית ככה היא גם נהייתה בהירה יותר. היא הייתה סטרפלס והייתה צמודה מהחלק העליון עם כמה קפילות וזרמה מהמותניים ומטה. מדדתי אותה אבל הריץ' רץ' נתקע בדרך אז קראתי לעזרה. "אדיראן, לא הארי, אני צריכה עזרה שוב"

אדיראן נכנס לחדר ההלבשה ועזר לי עם הרוכסן. אחרי זה הסתובבתי עם הפנים אליו, מקווה לתגובה טובה. "או. מי. גאד. את נראת מדהים!" חייכתי בברירות אל התגובה שלו והסתובבתי בחזרה כדי להתראות עם ההשתקפות שלי במראה. אני חייב להודות, אני נראת דיי נחמד בשמלה הזאת.

"אז זאת האחת?" שאלתי את אדריאן.

"יאפפ, ללא ספק זאת האחת"

"אוקיי תן לי להראות להארי" הייתי בדרך לצאת החוצה מהדלת אבל אדריאן עצר אותי.

"לא! את משוגעת? הוא לא יכול לראות אותך לפני הנשף! הוא חייב לראות אותך בפעם הראשנה בשמלה, כשאת כולך מוכנה!" אדיאן הסביר לי והסתכל עלי כאילו הייתי טיפשה. חשבתי שזה רעיון טיפשי, קיטשי ונדוש אבל החלטתי שלא להתווכח איתו בגלל שהייתי יותר מדי עייפה. יצאתי החוצה מהשמלה ולבשתי את השורטים והחולצה שלי בחזרה לפני שעזבתי את חדר ההלבשה איתו כשהחזקתי את השמלה.

הארי נתן לי מבט שאלה ושאל, "לא אהבת אף אחת מהשמלות?"

"הוו לא, מצאתי את השמלה המושלמת, אבל לפי הדברים של אדיראן אתה יכול לראות אותי בפעם הראשונה בשמלה רק כשאני מוכנה ביום של הנשף ובלה בלה בלה" הסברתי לו כשגילגלתי את העיניים שלי. מבט מאוכזב חלף על הפנים שלו והוא הסתכל על השמלה שביד שלי לפני שהסתכל בחזרה אלי.

"לא פייר! אני רוצה לראות אותך בשמלה!" הוא התבכיין כמו ילד קטן.

"לא הארי!" אדיראן הזהיר אותו כאיל והוא היה הילד שלו. "תסמוך עלי, זה יהיה שווה לחכות" אדיראן הוסיף עם חיוך גדול.

הארי נאנח בכבידות ומלמל משהו שנשמע כמו 'אבל אני רוצה לראות אותה בשמלה עכשיו' לפני שלקח את השמלה ממני והלך לכיוון הקופה. הוא שילם על השמלה ויצאנו מהחנות. הייתי אסירת תודה על כך שסוף סוף מצאנו שמלה בגלל שהייתי מותשת מהחלפת בגדים.

כולנו נכנסנו אל המכונית של הארי והוא הוריד אותנו בדירה שלי. "נראה אותך בקרוב!" הוא אמר לפני שנסע משם.

"אדריאן חיכה שהמכונית תפנה את הפנייה לפני שפנה אלי עם עיניים פקוחות מאוד. "הבוקר. הכי טוב. בעולם" הוא צווח וקפץ למה ולמעלה. "הוא פשוט…. וואו! כאילו ברצינות…. וואו!" הוא אמר חוזר על עצמו לפני שהוא מיהר לתוך הבניין עזב אותי עוקבת אחריו.

***נקודת המבט של לואי***

"אז את מי אתה חושב שהארי הולך להביא לנשף?" שאלתי את זאיין כדי לראות אם אנחנו חושבים א תאותו הדבר, אבל לפי התשובה שלו, אנחנו בברירות לא.

"אני לא יודע, בטח איזה דוגמנית כמו שהוא תמיד עושה". זאיין הגיב בלי בכלל להסתכל עלי למעלה מהפלאפון שלו. הוא בא אל הדירה שלי ושל הארי בגלל שהוא היה 'משועמם' אבל העיניים שלו היו דבוקות לפלאפון שלו מהרגע שהוא הגיע לכאן. הארי עזב מוקדם בבוקר כדי לעשות משהו חשוב אבל הוא לא סיפר לי מה זה היה. הייתי ממש סקרן לגבי זה ורציתי לעקוב אחריו אבל זאיין לא רצה לקום, לא משנה כמה התחננתי ממנו. הייתי ממש משועמם אז המשכתי לדבר איתו על הארי איפלו שידעתי שהוא לא היה במצב אוח לזה.

"אתה באמת חושב שהוא הולך להביא דוגמנית שוב? לי יש מישהי אחרת במחשבות…" חתרתי לנקודה, מנסה לעניין את זאיין בתקוות שלי. זה עבד, הוא סוף סוף הסתכל למעלה מהפלאפון שלו.

"הו באמת? על מי אתה חושב?" זאיין שאל אותי.

"טוב…. לראות את זה שהארי מדבר על צ'לסיה כל כך הרבה, אני חושב שהוא יביא אותה"

"צ'לסיה? הוא לא מדבר עליה" זאיין היה לגמרי מבולבל בגלל שהוא לא היה סביב הארי כל הזמן, לא כמוני.

"אתה לא האחד שחי איתו, ידידי!" הודעתי לזאיין. "לאחרונה הוא כל הזמן יוצא איתה למקומות ועשהוא חוז הביתה, כל מה שהוא מדבר עליו זה צ'לסיה. צ'לסיה פה, צ'לסיה שם, אבל אני לא חושב שהוא מבין שהוא מחבב אותה. הילד המסכן הזה…" הסברתי מנהר את הראש שלי. זה היה עצוב שהארי באמת לא מבין שהוא מחבב אותה. הוא שהוא פשוט לא מוכן להודות בזה אלי. בכל מקרה אני חייב לעזור לו להבין את זה, או להודות בזה בנשף, מאחר שאני דיי בטוח שהוא מביא אותה בתור הדייט שלו.

הסתכלתי לכיוון זאיין בתקווה שהמבט שלו ישתנה. הוא נשאר באותו תנוחה חושבת לעוד איזה דקה לפני שדיבר, "נהה, אני עדיין לא חושב שהוא יביא את צ'לסיה"

"אוקיי בסדר, בוא נתערב על זה" חייכתי אליו בגלל שהייתי מטוח שהוא יפסיד בהתערבות הזאת ואין לו שום מושג מזה. זאיין נראה מעוניין והסכים לזה. בחור תמים, הוא אפילו לא יודע, אבל בקרוב הוא עומד לתת לי 50 פאונדים מלאים.

השיחה שלנו נחתכה על ידי הארי שהלך דרך הדלת של הדירה ונראה מותש. סוף סוף, הוא היה בבית. יכולתי לעצבן אותו לגבי הנשף עכשיו, חשבתי בשמחה.

"היי חבר'ה". הארי אמר בעייפות כשהוא נפל אל הספה.

"היי, אז איפה היית?" שאלתי אותו מקווה לקבל תשובה.

הארי הסתכל עלי עם חצי חיוך, בגלל שהוא ידע שאני מנסה לגרום לו לספר לי על הדייט שלו. "לא הולך לעבוד לך, לו! אני לא מספר לך לאן הלכתי." הארי אמר כשהוא קם מהספה והלך לכיוון החדר שלו. הוא הסביר לנו שהוא היה עייף והוא הולך לישון לקצת לפני שסגר את הדלת שלו.

הסתכלתי לזאיין והייתי בדרך להתחיל שיחה לגבי ההתנהגות המיסתורית של הארי אבל הוא חזר אל הפלאפון שלו. אני מניח שאני פשוט אצתרך לחשוב על תוכנית ולגלות בעצמי, חשבתי כשקמתי מהספה כדי להכין לעצמי תה 'יורקשיר'.

***נקודת המבט של הארי***

עברו כמה ימים מאז שראיתי את צ'לסיה, חשבתי בחזרה אל היום שעשינו קניות והבנתי שלעולם לא הלכתי לקניות לפני זה – מלבד עם אחותי או אמא שלי. החטלתי שזאת הייתה הפעם האחורנה, כי זה מתיש. בכל מקרה לא היה לי ממש אכפת, במיוחד בגלל שראיתי אותה בתחתונים וחזייה, ולאיזה בחור נוראמלי זה יפריע? סידרתי את החליפה הלא נוחה שלי כשעמדתי במעלית של הדירה שלה. כיוונתי את המחשבות שלי על הידעה שכל שאר הבנים והדייט שלהם מחכים לי במכונית שמחנה למטה ואין להם שום מושג שאני מביא את צ'לסיה. לא סירפתי להם כי ידעתי שהם יחשבו שאני מחבב אותה ויעשו מזה ביג דיל, שזה בעצם לא היה. אנחנו רק הולכים כידידים, אבל ידעתי שהבנים – במיוחד לואי – יחשבו שזה משהו יותר מזה, והם לא יכולים לקפוץ למסקנות לפני שאני אבין את הדברים בעצמי. זה הולך להיות מעניין, חשבתי.

הגעתי לקומה שלה, מושך קצת את הג'קט של החליפה שלי. אני שונא ללבוש בגדים חגיגים. צילצלתי בפעמון של הדלת שלה והעברתי את המשקל שלי על רגל אחת בזמן שחכיתי שהדלת תיפתח. האמת שבאמת הייתי דיי לחוץ ללכת לנשף עם צ'לסיה. אני לחוץ לראות איך הלילה ילך בגלל שהיא לא באמת מכירה שם אף אחד והרבה שאלות הולכות להישאר. יש לי עוד מליון מחשבות רצות בראש שלי אבל כשהדלת נפתחה וראיתי את צ'לסיה, שכחתי מהכל. היא עמדה מלפניי, בשמלה היפייפיה שקניתי לה, והיא נראתה מדהים. בכינות שאין לי מילים לתאר אותה, והמראה המדהים שלה לא עזר לי מלהפוך לפחות לחוץ. גימגמתי כשניסיתי להוציא משהו מהפה שלי להגיד.

"את נראת…." אמרתי, "וואו.. אממ, את נראת נהדר" השיער שלה היה משוך למעלה בסטייל מסובך, השמלה גרמה לה לאשליות עקומות בזמן שהיא גרמה לכולם להראות נמוכים בגלל שהיה לזה אורך, זה גרם לצ'לסיה להראות גבוהה ורזה. חייכתי כששקעתי במחשבות והבחנתי שהיא חייכה גם, והסמקה קטנה הגיע מסביב לפני שלה. החיוך שלי גדל קצת יותר כשהבנתי שהיא מסמיקה ממחמאה כזאת קטנה שהגיע ממני. זה גרם לי לשמוח שיש לי השפעה כזאת עליה וזה הביא את הביטחון שלי בחזרה, אבל לא בשלימותו.

"אתה נראה דיי נהדר בעצמך" היא ענתה וצעדה החוצה וסגרה את הדלת שמאחורי עצמה. כשהלכנו זה לצד זה החוצה מהבניין שלה הבנתי שהיא כבר לא הייתה ממש נמוכה ממני יותר וזה אומר שהיא בטח לובשת עקבים. ניסיתי לדחוק את הלחצים שלי. אף פעם לא הלכתי לדייט ידידותי לפני ורציתי שהלחץ שלי ילך ממני כל כך חזק, אבל הם פשוט לא עזבו. גנבתי מבט מהיר אל צ'לסיה שוב והרגשה מוזרה התמלאה בבטן שלי. היא נראתה יפייפיה ובאותו רגע שמחתי שנקעתי בה מתחתחילה מחוץ לסטארבאקס באותו הלילה הזה. גם הייתי דיי שמח מזה שהיא הסכימה להיות ידידה שלי מאז, אנחנו הולכים ביחד לנשף וזה לא כזה רע, נכון? כשהגענו ללימוזינה היא הסתכלה עלי. "אף פעם לא ראיתי אותך כל כך רשמי" היא חייכה כשהסתכלה עלי למטה ללמעלה.

"אני אוהב להישאר במראה יום יומי אם אין שום אירועים חשובים" חייכתי כשפתחתי לה את הדלת ונתתי לה להיכנס. שמעתי אותה אומרת שלום לבנים ונכנסתי בדיוק בזמן כדי לשמוע את לואי אומר 'אמרתי לך' עם חיוך שובב על השפתיים ואז הביא יד לזאיין כשהוא מסר לו כסף ומלמל משהו שנשמע כמו 'ניצחת'.

הם התערבו על מי אני מביא לנשף? תהיתי בחשדניות. הם פשוט לא יאומנים.