שטח אויב – פרק 10

״שלוש שניות להתייצב , אחת , שתיים , שלוש״ שמענו את הצעקה של המפקד , כול החיילים מיהרו להגיע ולהתייצב מול המפקד .
״קחו נשקים הולכים לסיבוב שטח , מתחלקים לשלישיות , בלי תלונות״ אמר המפקד , עיניו הזהובות הביטו על כול החיילים .
״כן המפקד !״ צעקנו כולנו ועמדנו בדום , המפקד בהה בנו לרגע .
״לוטננט קיין , מייג׳ור אלכס , ולוטננט שני רוז , אתם ביחד קחו נשקים ותלכו מערבה״ הורה להם המפקד , הם הצדיעו ופחות מחמש שניות הם כבר לא היו פה .
״לוטננט שון , מייג׳ור צ׳אד , ומייג׳ור בלה, קחו נשקים ותתקדמו צפונה״ אמר המפקד , מיהרנו להצדיע וללכת לקחת נשק מהאוהל ששימש כ׳חדר אוכל׳ .
לקחנו במהירות כול אחד רובה M16 שחור וארוך והסתלקנו מהמוצב צפונה .
התקדמנו במדבר לכיוון צפון , מערבה מפה ניראה מרחוק יער ואזור סלעי גדול , התקדמנו מתרחקים יותר ויותר מהמוצב של צבא ארצות הברית .
השמש קפחה מעל ראשי למרות שעת הערב המאוחרת , 7 וחצי עכשיו והשמש עדיין במרכז השמים וקופחת מעלינו .
הרגשתי מין מועקה כזאת שלחצה לי על החזה עם כול צעד שהתרחקתי מהמוצב יחד עם שון וצ׳אד .
שון וצ׳אד דיברו בניהם על משהו , לא התרכזתי בשיחה שלהם , כול תשומת הלב שלי הייתה נתונה לידי האוחזת ברובה השחור .
רוח צפונית חמה נשבה באוויר והעיפה את שיערי השחור האסוף בקוקו לצדדים, ניסיתי לנשום עמוק , אבל בנוסף לרוח נלווה חול ולא הצלחתי לנשום כראוי בלי להשתעל מהחול .
״את בסדר מייג׳ור ?״ שאל לוטננט שון שראה שאני משתעלת בגלל החול , ״רק קצת חול לוטננט , אני בסדר״ עניתי לו , עדיין אני בדרגה צבאית גבוה יותר משלו.
הדקות עברו לאט לאט , התחלתי לספור את השניות העוברות .
״תזהרי !״ פתאום שמעתי צרחה והרגשתי מישהו קופץ עלי , שמעתי יריות ניתזות באוויר ופוגעות בחול המדברי שלרגלינו .
״מה לעזאזל ?״ מלמלתי לעצמי , לוטננט שון עזר לי לקום מהחול , הטענו שלושתנו את הרובים וכיוונו לכיוון האזור בו יצא הירי .
עמדנו באמצע המדבר , ואין לנו איפה להסתתר , אנחנו חשופים .
ראיתי דמות מטושטשת בין החולות לבוש בכפייה גדולה אדומה לבנה שמכסה את כול פניו , צ׳אד שראה בדיוק את אותו הדבר כיוון את הרובה וירה , הערבי מת עוד לפני שהספקתי למצמץ .
הלב שלי רץ בתוך חזי , האנדרנלין זרם והציף את עורקיי , ראשי קדח ספק מההתרגשות ספק מהחום.
בינתיים שון דיווח על זה למפקד , שמעתי במעוות את קולו של המפקד מבעד למכשיר הקשר ששון תפס .
״אין קליטה , סופות החול משבשבות את האות , תמשיכו להתקדם״ הבנתי במעוות מדבריו של המפקד למכשיר הקשר .
באותו הרגע שמעתי רעש מחריש אוזניים, מיהרתי להרים את ידי לאוזניי כדי לחסום את הרעש והבטתי לשמיים .
ראיתי שני מטוסי קרב מאוישים , ותוך פחות משנייה שמעתי בום חזק יותר שהחריש את אוזניי .
התחלנו לרוץ , כמה שיותר מהר מהכיוון הנגדי של המוצב , אל עבר האזור הסלעי והמיוער , הפציצו את המוצב ואין לנו לאן לחזור .
ג׳ייק .
הלב שלי החסיר פעימה ועצרתי את עצמי מהריצה , צ׳אד שהבחין שעצרתי , נעצר גם הוא וחזר לכיווני שכולו לחוץ .
״קדימה בלה , זה לא הזמן לעצור , אנחנו חייבים למצוא מקום מסתור , עד שנדע מה קורה וסופות החול יחלפו ונוכל להשתמש בקשר !״ צעק לכיווני מנסה לגבור על רעש ההפצצות .
״המפקד במוצב , אנחנו חייבים לחזור לעזור לו!״ צעקתי גם אני כדי לגבור על הרעש המחריש אוזניים שנשמע ברקע עקב ההפצצות .
שון שראה שנעצרתי ושם לב לזה שהוא כחמישים מטרים מלפנינו , הוא רץ אלינו במהירות בחזרה .
״קדימה , למה נעצרתם , אנחנו חייבים להגיע לאזור המיוער ולהסתתר , קדימה!!!״ צעק ודחף אותי הלאה , המשכתי לרוץ במהירות הכי מהירה שלי, רצתי הכי מהר שגופי נתן לי לרוץ , צ׳אד רץ לידי ושון כמה מטרים לפנינו .
האזור הסלעי ניראה רחוק מתמיד , הבחנתי באנשים בין העצים מרחוק , ״תעצרו״ צרחתי בכול גרוני כדי להתגבר על רעש הפצצות החזקות .
צ׳אד שהיה לידי נעצר לדברי והביט עלי לא מבין , שון לא שמע את צעקותיי והמשיך לרוץ .
״מחבלים צ׳אד , שון לא עוצר הוא רץ ישר למטווח״ צעקתי לצ׳אד .
התחלנו שנינו לצעוק לשון שלא שמע את צעקותינו , אבל זה היה מאוחר מידי , שמעתי יריות נוספות והוא קרס על הקרקע .
״תמשיכי לרוץ , אני הולך להביא אותו , הוא עוד חי״ אמר צ׳אד לחוץ והתחיל להתקדם אל עבר איפה ששון שכב , הורג בדרכו את המחבלים .
המשכתי לרוץ לפי דבריו דרומה לכיוון האזור הסלעי והפחות מיוער היותר רחוק , לא עצרתי לרגע , אפילו לא הבטתי לאחור , לא ראיתי עם צ׳אד הצליח להציל את שון או שלא .
המשכתי לרוץ כאילו המוות רודף אחרי , לא כאילו , פשוט כמשמעו .
רצתי במהירות מאמצת את היכולות שלי עד לקצה , האזור המיוער ניראה שוב רחוק מתמיד , ההפצצות נגמרו , לא שמעתי עוד דבר.
הבטתי מזרחה , אל עבר איפה שאמור להיות פחות או יותר המוצב שלנו , ראיתי באופק רק עשן , ולהבות מיתמרות מעלה אל השמים שרק עכשיו מתחילים להחשיך בהדרגה .
אחזתי את נישקתי קרוב אלי , אצבעי על ההדק מוכנה להרוג כול מי שיתקרב אלי , נעצרתי במקומי , מתנשפת ודביקה מהזיעה , הלב שלי לא הפסיק לפעום במהירות וגרוני היה יבש , הריצה שרצתי כרגע אימצה את כוחותיי עד תום , בקושי הצלחתי לנשום , אני חייבת לשתות .
הוצאתי את מכשיר הקשר התקוע בחגורת מכנס המדים הבהירים שלי של צבא ארצות הברית .
-״מישהו שומע ? , עבור״ קראתי אל מכשיר הקשר , אבל רעשים סטטים שיבשו את הקו , ולא שמעתי כלום .
וויתרתי על זה , החזרתי את המכשיר לחגורת מכנס המדים שלי , והבטתי לצדדים מחפשת אחר דרך מוצא כול שהיא .
אני לא יכולה לחזור למוצב , בטח עורכים בו חיפושים לראות אם נמצאים הרוגים או אם יש פצועים שהם יכולים לקחת בשבי .
ניסיתי לנשום עמוק , אבל הצריבות בגרוני עקב הריצה לא הפסיקה , כחכחתי בגרוני מנסה להתגבר על הקושי .
ניסיתי לחשוב עוד לאן אני יכולה לפנות , שון וצ׳אד אולי מתים , אין טעם לחזור אחורה , חשתי עצבות מסוימת , אחרי הכול אני מכירה את צ׳אד טוב , אם הוא מת , אני יהיה עצובה .
פתאום הרגשתי מהלומה חזקה בראשי , הסתובבתי אחורנית וראיתי מחבל , הוא היה לבוש בכפייה שחורה סביב ראשו , הוא תפס אבן גדולה והכה אותי בעזרתה, תפסתי את האקדח שלי מוכנה לירות , הוא התקרב שוב לפגוע בי , הצלחתי לירות לו בבטן , הוא זרק את האבן הגדולה והיא פגעה לי בכתף, הרגשתי התפצחות .
למרות הקליע שיריתי בו הוא קם מהחול המדברי , תפס בכתפי ולא יכולתי לעשות כלום , הכאב שיתק אותי .
הוא משך אותה והרגשתי איך הכתף שלי נפרקת ממקומה , תפסתי ברובה ולחצתי על ההדק , צרור של יריות נפלט ופגעתי בראשו , הוא נפל מת על החול המדברי .
הכאב פעם בכתפי חזק כול כך שכול הרעשים מסביב השתתקו , ראשי קדח בעצמה אדירה , הכול הרגיש לי כמו סרט אקשן דל תקציב .
בשיכול רגליים התקדמתי אל עבר סלע גדול ואפור באמצע החול , בקושי הצלחתי ללכת , עם כול צעד הרגשתי את הכאב מתחזק יותר ויותר , נפלתי לרגליי הסלע , נשענת בגבי אל הסלע האפור מכינה את אקדחי בחיקי והאצבע מוכנה ומזומנת על ההדק .
עפעפתי החלו למצמץ שוב ושוב , עייפות מלווה בכאב נחה עלי , לבסוף לא יכולתי שלא לעצום את עייני.
נרדמתי לשינה טרופה ומלאה בכאב , שהאקדח עדיין בידי והאצבע על ההדק .