מאהב מסתורי פרק 25 חלק א

אחרי הליכה של רבע שעה שנינו הגענו לבית ספר כל הדרך שני לא אמרה כלום
שהגתי לבית ספר כולם הסתכלו עליי במבט מקנא
הסתכלתי על שני ודפקתי לה מבט של הם יודעים מי זה?
היא רק הנהנה
איך זה שהם יודעים לפניי מי זה??? איך????
היא כל כך מעצבנת !!! למה היא לא יכולה להגיד לי מי זה ??
"נווו מי זה " התחננתי בפני שני שתגלה לי
"מחר, מחר את תדעי הכל " היא אמרה עם פרצוף תחמן
"בואי" משכתי את שני לכיוון הספסל הריק זה היה מקום מרוחק מאיפה שכל הילדים זאת הייתה נגיד את זה ככה 'פינת השקט'
"איה חכי שניה" שני אמרה בסוג של כאב מכיון שאני מושכת אותה לספסל שתבוא כבר לשבת היא הולכת כמו צב ,משכתי אותה יותר חזק והיא נפלה התחלתי לצחוק כמו שלא צחקתי אף פעם
ראיתי כמה ילדים מסתכלים על שני ויוצא צחקוקים מהפה שלהם אך לאחר שניה הצחקוקים שלהם נפסקו שנזכרתי שהם שונאים אותי גם בגלל שהמאהב וגם בכללי אני אף פעם לא הייתי אהובה עליהם הייתי שונה מהם ובגלל זה היחס המזוויע הזה אבל שמתי ז** עליהם
נרגעתי אחרי כמה דקות שאני עדיין צוחקת ושני עדיין לא קמה מהרצפה
"יודעת מה? לא קמה עכשיו" היא יללה כמו ילדה קטנה שלא קיבלה את רצונה
"או מי פאקינג גאד תראי את החתיך הזה שמסתכל עליך שם !!" אמרתי לשני עם קול נרגש שני ישר קמה וסידרה את הבגדים שלה מהלכלוך שהיה על הרצפה
"איפה?" היא לחשה לי באוזן
"חחח היית חייבת לראות אותך איך קמת " לא הפסקתי לצחוק זה היה כל כך מצחיק התגובה שלה אבל לא חסר לה מאהבים כל אחד נופל מקסמיה
"אל תדאגי לא חסר לך מאהבים" אמרתי מחייכת
"אפילו אני התאהבתי בך" הוספתי לדברי מרימה גבות
"חחחח גם אני אוהבת אותך" היא החזירה לי מצחקקת
"להגיד אני אוהבת אותך לא מספיק לי …. אני רוצה נשיקה" אמרתי בסוג של רצינות אבל כמובן שעשיתי את זה בשביל הצחוקים
"בפה" אמרתי שוב מרימה גבות
"חחחחחחח" שנינו התחלנו להתפקע מצחוק
"טוב יאללה בואי שבי את חייבת לי הרבה הסברים מאמי" אמרתי
"טוב יאללה יקופה תעזרי לי לקום " היא אמרה עם חיוך זדוני אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה
"אהעאהעא" צעקתי, כן ! החיה הזאת משכה אותי
היא התחילה לצחוק והצטרפתי אליה גם קמנו שנינו והלכנו לשבת על הספסל ואז ראינו כמה תלמידים מסתכלים עלינו וצוחקים הם ראו שהסתכלנו עליהם אז הם סובבו את ראשם והפסיקו לצחוק והמשיכו לעסוק בענייניהם