גוף חלול – הקדמה

הם אמורים להיות חברי הטובים ביותר ,אלו שבהם אני תמיד אבטח ואוהב , אבל אני לא בוטחת באף אחד , האם זה כול כך נורה להגיד שאין לי שום רגש אחד זעיר ,אפילו לא לאחיותי שלי ?
אין להם מוסג מה אני חושבת אליהם ,מה הם באמת בשבילי ,והם גם לא ידעו לעולם , הם ימשיכו להאמין בי ולהעריץ אותי בלי שום גרגיר של ידע על כך שהם לא שווים כלום בעיני .
האם כול זה נשמע לכם רע כול כך ? האם אני אדם רע? האמת שאני לא יודעת מה אני יותר , הדבר היחיד שאני יודעת זה שאני בנויה משתי חלקים עיקריים ,הראשון :הדמויות שלי (קלי ההישרדות) והשני: "האני האמתית" שעל רובו אין לי מוסג ,אני לא זוכרת את הפעם האחרונה בה צחקתי באמת, אהבתי באמת ,אני לא יודעת מה האני האמתי שלי רוצה או אוהב או מרגיש…אני שכחתי כבר מזה להרגיש, הרגשות היחידים שמצליחים לצרוב בי מידי פעם לפעם הם פחד, צער, כאב, קנא …,קנא באנשים שמסוגלים להרגיש יותר מדברים קרים ואפלים אלו.

אף אחד לא שם לב שאני מזויפת הם לא יודעים שהכול הצגה אחת גדולה שהתחילה בגיל 8 ולא תסתיים לעולם, והם רק ניצבים בתוכנית הגדולה שלי , אני לא יודעת את מטרתה האמיתית אני יודעת רק שהיא שומרת אלי ,היא טבע ההישרדות שלי .וכמובן שאני חייבת להודות הכי הרבה לאדם שלימד אותי לשחק את משחק החיים , להבין את תזמון העולם, האמא החורגת שלי . לפעמים הסיפור שלי מזכיר לי את סנדרלה ,וזה גורם לי לתהות ,אולי גם היא כמוני , חצי אדם חצי מפלצת. אולי גם אני יכולה לחלום על להיות נסיכה , כשהנסיכה מכילה חלק אפל כמוני בתוכה.