פתאום הוא מתייחס אלי? *פרק 10*

עמדתי מאחוריו מחכה להסבר למה שקרה פה עכשיו.
"מה…?" אמרתי שלא מבינה
"עדן,בבקשה אל תגידי את זה לגל,בבקשה" אמר והתחנן
"אתה..ומיקה?" שאלתי
"סוג..של" אמר
"אתה חתיכת זבל מגעיל,כלב!!!" אמרתי והתחלתי להרביץ לו חזק
"סליחה בבקשה אל תגלי לגל אני מתחנן!!!" צעק
"איך אתה מבקש מימני דבר כזה?!" צעקתי "אתה לא מתבייש? יחתיכת סוציונר מסריח!!" צעקתי עליו ויצאתי מהחדר. בחוץ ראיתי את עמית ולא היה לי כוח להגיד לו כלום.
"היי עדן,חכי שניה" קרא לי
"לא באלי" צעקתי והלכתי משם. חזרתי לחדר וראיתי את גל יושבת ומאושרת וחבל לי להרוס לה את האושר, זה ממש לא מתאים לי.
"גל….אפשר לדבר איתך?" אמרתי ויצאנו למרפסת לדבר.
"מה קרה?" חייכה
"תקשיבי….זה יהיה קשה להגיד לך את זה" אמרתי ושיחקתי באצבעות שלי.
מנקודת המבט של גל:
"פשוט תגידי…" חייכתי
"הייתי עכשיו אצל מאור ו…" עצרתי אותה
"לא.. לא..לא.." אמרתי בעצב
"לא!! ממש לא!! אנחנו לא ביחד, פשוט הייתי עכשיו אצל מאור, וחיכיתי לעמית להגיד לו מה אני מרגישה כלפיו,והוא לא היה בחדר אז מאור אמר לי לחכות לו, ישבתי וזה.." אמרה
"נו עדן תקצרי" צחקתי
"מיקה הייתה אצלו והיא אמרה שהיא אוהבת אותו והוא אותה והם חייבים להיות ביחד"אמרה בנשימה אחת וששמעתי את זה הלב שלי התפרק.
"מה? לא יכול להיות" אמרתי
"וששאלתי אותו עם הוא עם מיקה הוא אמר לי שבחשאי"
"אין מצב אולי לא שמעת טוב?" אמרתי
"די גל,זאת האמת….." חיבקה אותי
"אבל למה האמת כואבת?" בכיתי
"אני מצטערת,לא הייתי צריכה לא הייתי צריכה לספר לך.." אמרה
"לא,זה בסדר עדיף שאני יפגע עכשיו מאשר אחר כך, לא?" אמרתי וניגבתי את הדמעות .
"גל,יש לך טלפון" צעקה ליאל.
"מי זה?" צעקתי
"מאור" אמרה ועשיתי לעדן פרצוף של הנה זה בא.
הלכתי לקחת את הפלאפון שלי "הלו?"
"נסיכה שלי מה קורה?" החלטתי לזרום איתו
"מצוין מה איתך ?"
"הכל טוב… מה את עושה?"
"סתם בחדר, רוצה לבוא ללובי?"
"בכיף,יאאלה אני יורד" אמר
"טוב גם אני ביי" אמרתי והוא לא יודע מה הולך להיות לו.
לקחתי את הכפכפים שלי וקרצתי לעדן ויצאתי, נכנסתי למעלית לחצתי על לובי.
ראיתי שמאור כבר שם. "היי" חייכתי אליו
"רוצה לשתות משהו?" שאלתי אותו
"תביאי קולה" נישק אותי והלכתי לבר הזה. "שלום 2 כוסות קולה" חייכתי
"בבקשה יפיופה" חייך אלי
חזרתי למקום שלנו הנחתי את הכוס שלי על השולחן ואת הכוס קולה של רון שפכתי עליו.
"מה את עושה?!" צעק
"מה נראה לך?!" שברתי את הכוס על הרצפה
"מה עובר עליך?" התקרב אלי
"עובר משהו" דחפתי אותו וכל מי שהיה בלובי הסתכל עלינו כאילו אנחנו סרט
"גל תירגעי,לא קרה כלום, בואי נשב נדבר על זה!" אמר
"תדבר על זה עם מיקה, הזונה של השכבה!! לא איתי" אמרתי ורצתי משם הכי מהר שיכולתי.
"גל, חכי שניה אני יכול להסביר!!" צעק ורץ אחרי
"אתה לא זאת הבעיה!!" צעקתי ונכנסתי למעלית והיא נסגרה לפני שהוא הספיק להכנס.
המעלית התחילה לעלות והדמעות פרצו בבכי, נכנסתי לחדר וכל הבנות ראו אותי בוכה ובאו לחבק אותי. אני שונאת אותו… פשוט שונאת…
"אל תדאגי יהיה בסדר" חיבקה אותי רומי.
"לך קל לדבר, כי יש לך חבר אוהב…" אמרתי וניגבתי את הדמעות.
הלכתי לישון די עצובה אבל עם מטרה אחת,להראות למאור שכבר לא אכפת לי מימנו יותר.
קמנו בבוקר ליום האחרון במלון הכיפי הזה. הלכנו לארוחת בוקר, שמה ראיתי את מאור יושב עם יונתן ,מיקה ויובל העדפתי להתעלם מזה, כי מה חשבתי לעצמי? שהערס של השכבה הסתכל עלי? אני הייתי סוג של משחק בשבילו, ולמשחק הזה נגמרו הבטריות אז צריך להחליף….
אחרי הארוחת בוקר הלכנו לבריכה והיה ממש כיף,השתזפתי ואני ועמית התקרבנו דווקא, ועדן הכירה מישהו חדש תומר, חתיך והם 'ידידים' ככה הם אומרים למרות שזה שקוף שיש בינהם קטע.
אני,בר ורומי נכנסנו למים ושחינו ואז הרגשתי שמישהו מושך לי את הרגל ושאני טובעת, הייתי בתוך המים וראיתי שזה מאור! יואו אני שונאת אותו. ניסיתי לדחוף אותו אבל זה לא עבד הוא התקרב אלי ועשה לי את הפרצופים החמודים שלו אבל זה לא עבד עלי.
דחפתי אותו ועליתי למעלה והוא עלה אחרי "גל,אני מצטער את חשובה לי מאוד" אמר
"עם אני כל כך חשובה לך אז למה מיקה גם נמצאת בסיפור שלנו?"
"כי זה היה חשבון לא סגור! בבקשה" חייך
"לא,מאור זה לא יכול להיות ככה, גם ככה חצי שכבה מרכלת עלי יותר מדי ובמיוחד על זה שאתה יוצא עם הילדה הלא מקובלת בשכבה וזה די מוזר מבחינתם ואני בטוחה שגם מבחינתך,את מה אתה פתאום מתייחס אלי? היה לי יותר טוב לפני שבאת והחלטת שגל אזולאי קיימת" אמרתי ויצאתי מהבריכה. הלכתי לשכב בכיסא ולהשתזף קצת עם ליאל ועדן.
"יא תראו אני כבר לא לבנה יותר!!" צחקתי
"יסודנית קטנה וחמודה!!!" צחקה עדן
"סליחה… אבל היא ממש לא קטנה" צחקה ליאל.
"בואו נלך להביא לנו משהו לשתות…" אמרה ליאל
"לא,אבל אז נצטרך לעבור לידם" אמרתי והסתכלתי עליהם שמחים ומאושרים מהציצי של הבנות.
"נו גל…" אמרה עדן
"בסדר" נאנחתי.
קמנו מהכיסאות והלכנו להביא לנו לשתות שהיינו צריכות לעבור דרך הבנים והבנות הלכתי בצד, ואז שמעתי מישהו ששורק וצועק "גל יכוסית" הסתובבתי וזה היה עמית ותוך שניה ראיתי את מאור קופץ עליו ומפוצץ אותו במכות. "מאור!!!! " צעקתי וניסיתי להפריד כולם צעקו "יאאלה מכות"
"מה אתם מפגרים תעזרו לי להפריד" צעקתי וליאל ועדן עזרו לי. שהצלחתי להפריד בינהם דחפתי את מאור לצד ואת עמית עדן וליאל לקחו.
"אתם בסדר בראש?" צעקתי
"אתה חתיכת בן זונה!!!" צעק מאור
"בוא נראה אותך יאפס" צעק עמית
"טוב חאלס!!!" צעקתי ועזבתי את מאור "תשלימו" אמרתי ברוגע
"מה?" אמר עמית כלא מבין
"לא דיברתי יפנית,תשלימו" הסתכלתי על שניהם
"לא רוצה להשלים איתו" אמר מאור
"מה אתם ילדים בגן?!" צחק יונתן ושם עלי תיד שלו.
"תעיף תיד!!!" צעקתי ודחפתי אותו,לא יודעת מאיפה הכוח שבא לי אבל דחפתי את יונתן והוא נפל למים.
"חברות אינפנטילים" צעקתי ואני,ליאל ועדן הלכנו משם.
"וכל זה התחיל בגללך" צחקה ליאל
"לא אשמתי שהמפגרים האלה לא קולטים שאני לא רוצה אותם…" אמרתי
"נכון,כי את רוצה אותי מאוד מאוד.." מאור עבר ואמר, עם הקרח על השפה שלו.
"ח?" אמרתי בכעס.
הגענו לדוכן הזה של המשקאות בסופו של דבר הגענו.
"היי מהממת" אמר עומר הברמן עם אתם זוכרים
"היי" אמרתי ביובש והתיישבתי שם
"מה בשבילכם?" אמר
"3 כוסות קולה" חייכה ליאל
"בבקשה.." אמר והביא לנו "למה אתן נראות לי מבואסות?" אמר
"סתם,נמאס לי מכל חיי האהבה האלה" אמרתי ושתיתי מהקולה
"את עוד תלמדי לחיות עם זה" חייך
"סתם מפונקת הייתי מתה עם שתי בנים הכי חתיכים בשכבה היו רבים עלי" אמרה ופינטזה
"כן שמעי דווקא נהננתי מזה" צחקתי
"רק אני ותומר פשוט הכי כיף לנו ביחד" אמרה עדן
"את ותומר?" הסתכלתי עליה מוזר
"כן נו אנחנו ביחד מה אתם בהלם?" אמרה
"לא אנחנו שמחות בשבילך" חייכה ליאל
"מאוד" חייכתי.
"אז מה? היום זה היום האחרון שלכם פה?" אמר עומר
"כן… באסה אה" חייכתי
"באסה בשבילי" אמר
"למה?" אמרה ליאל
"כי אני לא יראה אתכן שוב…" חייך
"איפה אתה גר?" שאלה עדן
"באר שבע" אמר
"לא רחוק מאיתנו…" אמרתי
"למה איפה אתן?"
"ראשון לציון" חייכתי
"המקום הכי יפה" חייך "רולי אני יתפוס יום אחד רכבת לשם ונעשה משהו ביחד" אמר
"דבר איתנו…." חייכה ליאל.
אחרי כמה דקות יונתן התיישב לידנו עם יובל, איכס שונאת אותם
"גבר תביא לי וליפיופה פה לידי שתי קולה" אמר ונישק את יובל.
"פתאום נהיה פה צפוף…. ביי עומר" חייכתי ובאתי ללכת אבל יונתן תפס בידי
"עם יש לך בעיה תבואי ותגידי" אמר
"כן,הבעיה הענקית שלי זה אתה, והחברה הכי טובה של השרמוטה שלידך" שתיתי את שאר הקולה שלי ושמתי אותה על הדלפק והלכנו משם.
עלינו לחדר ואירגנו את המזוודות שלנו ובשעה שבע וחצי ירדנו לחדר האוכל,לקחתי לי את האוכל האהוב עלי, המבורגר וסלט ירקות בלי עגבניות, כן אני מוזרה, וישבנו כל הבנות וליאור ביחד.
בשעה תשע עלינו לאוטובוסים בחזרה לבית שהתגעגעתי אליו כל כך.
באמצע הנסיעה מישהו הקיא והמורה ביקשה מימני לקחת את השקית עם הקיא שלו, הוא ישב מאחורה עם כל הערסים והמגעילים.
"למה אני?!" צרחתי כדי שהיא תשמע אותי
"אולי לא תצעקי,מנסים לישון פה!!" אמרה קטיה הרוסיה שאני שונאת
"למה אני?!" צרחתי בכוונה כדי לעצבן אותה.
המורה לא הותירה לי ברירה וקמתי לקחת את השקית, עברתי שם והנהג אוטובוס עשה ברקס
ונוצר מצב שאני שוכבת על מאור קרובים כל כך לנשיקה.