מוזיקה….

אל תבכי, בבקשה >:
ואני מבינה אותך בקטע של המוזיקה- זה באמת מרגיע. אפילו המחנכת שלי, כשהיא עצובה או כועסת, היא מסתגרת ושומעת מוזיקה שהיא אוהבת. (היא ספרה לנו)

תודה מור…
אני פשוט מתפרקת!
לא יודעת למה…
אני לא בלחץ או משהו, נגמרו לי המייצבים
זה לא שאני צריכה להילחץ ללמוד למשהו
אני פשוט..אוף אני כבר לא יודעת מה יש לי!
אני משתגעת!

תקשיבי, תנסי לשבת קצת לבד, ותכתבי את ההרגשה שלך על דף, או אפילו פה, בתור סיפור. תתארי מה את מרגישה בפרוטרוט, ואולי תוך כדי תביני ממה בעצם כל זה נובע. בתוך יש משהו שמציק לך, אפילו מעגל לא סגור מהעבר, שפשוט מוציא אותך מדעתך. אני חושבת שפריקה בכתב תעזור לך, לי זה עוזר..
ותחייכי, אל תבכי. תחייכי באילוץ, תשמעי דברים שאת אוהבת או כל מיני דברים שגורמים לך לצחוק- והאילוץ יהפוך לאמיתי. זה עוזר. תדברי עם חברה טובה שלך, תסבירי לה מה קורה.. אם היא חברה טובה, היא תדע להצחיק אותך ולשפר את הרגשתך. (כשחברה שלי עצובה, אני משוחחת איתה, מצחיקה אותה וכאלה..)

בטוח*

……… אני עדיין לא מבינה למה את לא אומרת לי כלום… זה פשוט מוזר.
אני מספרת לך הכול, ואני לא זוכה לשמוע ממך כלום.
ואני יודעת שגם לך יש קטעים כאלה, ומצידי לנסוע עד לבית שלך כדי לנגב לך את הדמעות, כדי לחבק אותך, כדי שתוכלי לבכות על כתפי, כי זה מה שאני עושה…
זה מה שחברה אמיתית עושה…
וזה מה שאת תמיד עושה בשבילי…
תמיד פה לידך.
אוהבת לנצח.

אני מצטערת…
אני פשוט לא להישבר ליד אחרים.
תמיד הייתי רגילה להתפרק רק כשאני לבד
לא לתת לאחרים את ההרגשה שאני לא יכולה יותר…
וממש תודה!
על הכל !
באמת!
את שוב גורמת לי לבכות..
הפעם מהתרגשות ♥