שטח אויב – פרק 9

*
סיימתי לארוז קיטבג אחד , זה מה שהם ביקשו לקחת , לא להביא יותר מידי .
לקחתי בגדים חמים ללילה כי אמרו שיהיה קר , את המדים שלי , ואת מדי ההסוואה שלי , את הנעליים הצבאיות שלי ותיק הרחצה השחור שלי שיש בו את כול מה שאני צריכה .
אנחנו טסים מפה מהבסיס ישר לעיראק, *למוצב של צבא ארצות הברית .
רק עוד כמה שעות ואני בשטח .
״קדימה צריך ללכת״ אמרה רוז שבדקה את השעה בשעון היוקרתי שעל מפרק כף היד שלה .
נפרדנו מסילבר וג׳סמין בהבטחה שנכתוב להן מכתבים , ושנשמור על עצמנו .
העמסתי את הקיטבג הכבד על כתפי וגבי, רוז כבר יצאה מהחדר וחיכתה לי .
יצאתי אחריה והלכנו לכניסת הבסיס איפה שעשינו את השמירות , ואיפה שהמפקד אמר להתאסף .
חיכו לנו שמה שלושה טנדרים צבאים גדולים , חלק מהחיילים כבר ישבו בפנים וחלק רק העמיסו את הקיטבגים וטיפסו למקומותיהם בחלק האחורי של הטנדר הצבאי והירוק בגוון זית כהה .
רוז העמיסה את תיקה ונתמכה בצ׳אד שמיהר לעזור לה לטפס לטנדר .
עשיתי כמוה , העברתי את הקיטבג לצ׳אד ובאתי לעלות לטנדר .
יד שרירית טפסה בידי ובמשיכה אחת עליתי על הטנדר ועמדתי צמוד מידי למפקד .
״אתם מאחרות״ אמר בעצבנות והרפה מאחיזתו במרפק שלי , מגע עורו המתנתק מימני לאט גרם ללבי להחסיר פעימה , כאילו לקחו חלק ממני , מגופי , מאבריי , מרגשותיי , כאילו לקחו משהו ששייך לי , אבל פה אני טועה , הוא מעולם לא היה שייך לי .
שתקתי , התיישבתי ליד רוז ופנלופי בשקט ושקעתי בעצמי כמה שיותר עמוק.
שמעתי דפיקה חזקה על גב הטנדר שסימן לו להתחיל לנסוע , כעבור רגע הטנדר התניע , נהמת המנוע הרעישה בקולי קולות והתחילה לנסוע לכיוון שדה ההמראה של הבסיס הזה הממוקם קצת יותר צפונה מכאן .
הרגשתי את כול מהמורות הדרך , לבי קפץ עם כול מהמורה ועם כול מבט של המפקד הננעץ בי .
מחשבה אחת לא עזבה את ראשי במשך כול הזמן הזה , עוד הלילה אני יגיע לשטח , אתו .
הגענו אחרי חצי שעה ארוכה לשדה ההמראה , שמה חיכה לנו מטוס לא קטן ולא גדול , כולם עלו , לא הצלחתי להביא את עצמי לטפס במדרגות של המטוס ולהיכנס לתוכו .
יד חמה נחה על המותן שלי , ״למה את מחכה חיילת ?״ שמעתי את קולו הגברי והמתגרה של ג'ייק באוזניי .
היד שלו שנחה על מותני גרמה לראשי לקדוח בעצבנות ולבי לדפוק בעצמה אדירה .
״שום דבר״ מלמלתי ועליתי במדרגות נכנסת לבטן המטוס , התיישבתי ליד פנלופי כי צ׳אד התיישב ליד רוז והקשיב לכול הזיבולי שכל שלה .
המפקד עלה ועמד בתחילת התא , ״חיילים עוד הלילה נגיע לעיראק , מחר בשעה שבע בערב יוצאים למשימה , תהיו מוכנים , כי אם לא , אתם תמותו ״ אמר ישירות בלי ללכת סחור סחור , ישר ולעניין .
״כן המפקד״ כולם צעקו , ורק אני מלמלתי את זה , הוא התיישב מקדימת תא הנוסעים במושב לבד , הרגשתי את רטט המטוס .
המטוס החל לנסוע לאורך מסלול ההמראה , הגלגלים התנתקו מהקרקע והמטוס המריא לשמים , הלחץ עמד באוזניי וכאב הראש סחרר אותי .
עצמתי את עייני , בתקווה להירדם , הטיסה הולכת להימשך מספר רב של שעות , לבסוף נרדמתי לשינה קלה וטרופה .

התעוררתי בשנייה , לא ידעתי בדיוק למה קמתי , ספק אם לא הייתי עייפה יותר , ספק מההתרגשות .
הבטתי מסביבי , כולם ישנו במושביהם , קמתי ממקומי ועקפתי את פנלופי שישבה לידי , התקדמתי אל קדמת התא אל השירותים כדי לשטוף פנים .
עברתי ליד המפקד , הוא בהה בחלון בנוף המטושטש .
הוא ראה אותי , לשם שינוי הוא לא אמר כלום , לא אמר איזה ערה עוקצנית , או תשובה מתחכמת .
נכנסתי אל השירותים הקטנים , תא קטן וצפוף , שטפתי את פניי בכיור .
הדלת נפתחה ואז נסגרה ושוב מצאתי את עצמי בזרועותיו , הייתי צריכה לצפות לזה ממנו .
״למה את לא ישנה כמו כולם?״ שאל והצמיד אותי לקיר בתא הצפוף .
ושוב המשפטים המתחכמים שלו , לא עניתי לו , לא ידעתי מה להגיד .
״ולמה זה כול כך מפריע לך?״ שאלתי אותו לבסוף ולא הצלחתי שלא להביט בעיניו הממגנטות .
הצבע הזה זהר בחשכה , המנורה הקטנה בקושי האירה את תא השירותים הקטן והצפוף , שנינו נדחקנו בו .
״זה לא מפריע לי , היה לי קצת משעמם״ אמר וחייך חיוך קטן מלא הומור , זה לא הצחיק אותי .
ידו השרירית ליטפה את כתפי ומשכה את חולצת המדים שלי למטה חושפת כתף אחת , שפתיו נצמדו לעורי .
עצמתי את עייני , מתענגת על מגעו , על ריחו , הוא הצמיד אותי אליו יותר כנגד הקיר בתא הצפוף והסגור .
הוא עלה לאט לאט , משאיר שובל של נשיקות חמות לכול אורך כתפי וצד צווארי עד שהגיע לפני .
הוא נישק אותי נשיקה קצרה ליד שפתיי , כול מערכותיי נדלקו , לבי החל לפעום מהר יותר ממקודם .
ידי נכרכו סביב הצוואר שלו , תפסתי את העורף בחוזקה , מצמידה את עצמי קרוב אליו .
הוא גיחך משועשע , הוא ידע שהמעשים שלו להדליק אותי מצליחים עד שאני ייכנע לו וייתן לו לעשות מה שהוא רוצה בי .
הוא שוב התקרב אל פניי , שפתיו מרפרפות על שפתיי , לא נוגעות בהן אבל הנוכחות שלהן, קרוב , מלהיטה את דמי בעורקיי .
הוא הביט אל תוך עייני , לא יכולתי להסיר את מבטי מעיניו הצהובות זהובות והכובשות , כובשות כול בחורה שרק מביטה אל תוך עיניו .
הוא שוב נישק את שקע צווארי בדיוק באותה נקודה , מלהיט את הכווייה הדמיונית והנפשית שהשאיר שמה עקב מגע שפתיו .
ידו נחה על הירך שלי , מלטפת וגורמת לעורי לסמור מתחת למדים הארוכים שלבשתי .
ידיו עברו לפתוח את כפתורי חולצתי , עם כול כפתור שנפתח לבי פעם , עשר פעימות בדקה .
הוא הפשיט ממני את החולצה במשיכה אחת בודדה והשאיר אותי עם גופיה בלבד , מצמיד אותי אליו , המדים שלו מתחככים בעורי החשוף , מה שגורם ללבי לפעום מהר יותר בתוך חזי .
״רוצה לראות איך אני גורם לך להידלק בשנייה?״ לחש לאוזניי ושפתיו שוב רפרפו על שפתיי בלי לגעת.
הנהנתי ומשכתי אותו מחולצת המדים קרוב אלי , ״אני אוהב אותך״ אמר וקרץ לי , על פניו חיוך זדוני , הוא לא אוהב אותי ורואים את זה עליו , אבל הוא צדק המילים האלה באמת הצליחו להדליק אותי .
״תנשק אותי״ מלמלתי בשקט כשהוא מקריב את פניו לשלי , הוא הניד את ראשו בשעשוע .
הוא השחיל את ידיו מתחת לגופייה שלבשתי , ידיו השריריות והחמות טיילו על עורי וגרמו לי להיות פקעת עצבים אחת גדולה .
לבסוף שפתיו נצמדו בחוזקה לשלי , מושך את שפתיי ומחדיר את לשונו לפי .
יד אחת שלו תפסה את מותני מתחת לגופייה , וידו השנייה תפסה את סנטרי .
משהו בו גרם לי לא להתנגד , משך אותי יותר , הלהיט אותי בשנייה .
העניים האלה , שגורמת לי להיות בסערת רגשות רק ממבט חטוף שלו הישר לעניי .
שפתיו נשכו את שפתי התחתונה בהתגרות , גניחה קטנה נפלטה מפי בלי שרציתי .
הוא חייך תוך כדי הנשיקה , גורם לי לשקוע יותר בתוך יופיו המסתורי , המתעתע .
יש משהו מתחת לפני השטח , משהו שאני חייבת לגלות מה הוא .
הוא משך אותי ממותני והתיישב על מכסה האסלה הסגור , מושך אותי לשבת על ברכיו , הוא שוב נישק אותי בשקע צווארי בדיוק באותו הנקודה , גורם ללבי להשתולל בתוך החזה שלי , לדם שלי לפעום בעורקיי בצורה מהירה וחדה .
ועם כול תזוזה לבי מחסיר פעימה , ספק מהפחד הזה שישחרר את מגעו שאני כול כך אוהבת .
מגע שפתיו על עורי עקצץ , לא רציתי שינתק את עצמו ממני , אבל זה מה שהוא עשה , עקר את עצמו ממני בכוח .
התנשמתי במהירות מנסה להסדיר את הנשימה הפראית שלי , והוא לעומת זאת ניראה נינוח .
״תתלבשי חיילת״ אמר לי במהירות , הרמתי את חולצת המדים מרצפת תא השירותים הקטן והצפוף לפקודתו , ולבשתי אותה על גופי , מכפתרת את הכפתורים אחד אחרי השני עד שסגרתי את כולם .
״אל תספרי שום דבר ממה שקרה פה״ אמר במהירות , כמעט כמו כול פעם , אני לא יספר לאף אחד , גם בלי שיגידו לי , אם הגנרל ידע על הדבר הזה , הוא לא יהסס לזרוק את שנינו מהצבא , וכול הקריירה הצבאית תרד לטמיון.
הוא פתח את הדלת ונעלם מאחוריה , הדלת נסגרה ונשארתי לבד בתא השירותים , פתאום נהיה יותר מרווח מלפני דקה .
נשמתי נשימה עמוקה כדי להסדיר את הנשימה הפראית שלי , להרגיע את הלב המשתולל בחזי , ולכאב הראש שקודח בי.
שטפתי את פניי במים קרים מהכיור הקטן שהיה שמה , מסירה מעל עייני את קורי השינה ומעוררת את עצמי לחלוטין .
כול מה שקרה הרגע הרגיש כמו חלום , כמו משהו טוב מידי , הרי מעולם לא היה לי משהו טוב .
תמיד היה רע , באתי מהאשפתות , מהרחוב , מהפשע , למרות שאני לא נראית כזאת , שאני נראית עדינה , שקטה, מופנמת .
ברגע שאני מתעצבנת , הנערה ההיא שגדלה ברחוב יוצא ממני , מילים וקללות ארסיות , רק רעל אני רואה מבעד לעיניי .
סגרתי את הברז והמים הזורמים חדלו מלזרום אל הכיור , שמתי לב שקפאתי במקומי ושקעתי במחשבות .
לקחתי נשימה עמוקה מתעוררת מהטראנס ששקעתי בו ויוצאת מתא השירותים .
עברתי על פני המפקד בלי להביט בו , הוא דיבר עם איזה מישהו , כנראה טייס המשנה כי לא היה לו את אותם המדים כמו של שאר החיילים .
חזרתי להתיישב ליד פנלופי שעדיין ישנה שנת ישרים שקטה , היא אפילו נשארה באותה התנוחה ממקודם .
התיישבתי חזרה במקומי , לבי לא הפסיק לפעום במשך כול הזמן הזה .
נגעתי עם אצבעותיי בשקע צווארי בדיוק במקום שבו הוא כול הזמן מנשק אותי , צמרמורת חלפה בגופי כשחשבתי על מגע שפתיו החמות הנצמדות כנגד עורי .
אותם המילים שאמר מקודם , למרות שאני יודעת שהוא לא מתכוון לזה , שזה לא באמת נכון והוא רק רצה להדליק אותי יותר .
פלשבק קפץ למוחי למרות שזה קרה לפני מספר רגעים אחדים .

••״רוצה לראות איך אני גורם לך להידלק בשנייה?״ לחש לאוזניי ושפתיו שוב רפרפו על שפתיי בלי לגעת .
הנהנתי ומשכתי אותו מחולצת המדים קרוב אלי , ״אני אוהב אותך״ אמר וקרץ לי , על פניו חיוך זדוני , הוא לא אוהב אותי ורואים את זה עליו , אבל הוא צדק המילים האלה באמת הצליחו להדליק אותי . ••

עצמתי את עייני והתרווחתי במקומי מכינה את עצמי לשינה , אבל בכול פעם שעצמתי את עייני דמותו עלתה בדמיוני , עיניו היפות קדחו בי וגרמו לי להיחרב עד עפר .
פקחתי את עייני במכה , פוחדת לעצום אותם שוב כדי לא לראות אותו , לא לראות את העניים המיוחדות שלו שגורמות לי להיחרב כול פעם מחדש .
רק מלהביט באותם עיניים צהובות זהובות הלב שלי נקרע ממקומו .
נשארתי נטועה במקומי , כולם ישנו מסביבי אבל אני לא הצלחתי לעצום את עייני בלי שדמותו תעלה ברוחי , אז וויתרתי על השינה .

*

הגענו למוצב בעיראק , הכול נשכח ממני לרגע , סוף סוף אני בשטח , שטח אויב , אני פה להגן על המדינה שלי , לשמור עליה , לתת את עצמי אם צריך למענה .
המוצב בשטח קטן מאוד , חמישה אוהלים בסך הכול .
חילקו אותנו לאוהלים , הבנים מחולקים לשתי קבוצות שבכול קבוצה שלושה , באוהל אחד .
מכיוון שהיינו שלוש בנות בסך הכול מכול הקבוצה אז היינו אנחנו באוהל .
המפקד באוהל נפרד , ובאוהל החמישי מין חיקוי של חדר אוכל .
נכנסנו לאוהל , שלושה מיטות שדה מתקפלות ניצבו משלוש הדפנות של האוהל .
רוז עיוותה את מבטה ונשכבה על המיטה וכך עשתה גם פנלופי , הנחתי את הקיטבג לצד רגלי המיטה הלא נוחה ונשכבתי עליה גם אני .
ניסיתי להירדם , בסוף העייפות הכריעה ונרדמתי במהירות .