מפלצות הלילה הגשום | פרק 38
"הדוד צ'רלס?" שאלתי בהססנות.
"כן?" השיב הדוד בחמימות. הוא ישב בספה האדומה מול האח וקרא עיתון, רגליו הערומות מונפות קדימה. הבנתי שזה הרגל מגונה שלו, אבל הוא לא יכול היה לוותר על זה בחורף.
"איפה הדודה רבקה?" שאלתי.
"אה, רבקה, היא יצאה למכולת כדי לקנות מצרכים. מחר היום הגדול, אתה יודע."
"כן… רק תהיתי איפה היא." אמרתי, "אם תרשה לי, אני חוזר בחזרה לחדר האירוח. לנוח." חייכתי לעבר הדוד צ'רלס.
הוא לא חייך אליי בחזרה כי היה שקוע בעיתון, אבל על פניו הייתה מרוחה הבעה עליזה כלשהי. התחלתי לטפס לעבר הקומה השנייה, ולבסוף הגעתי לחדר האירוח. נשכבתי על מיטתי וחשבתי.
לבד בבית… ועוד עם הדוד צ'רלס, הולך להיות משעמם. חשבתי שאוכל לשחק עם אבא שלי באיזה משחק קופסה, אבל הוא כבר לא פה…
נאנחתי קלות. הסבתי את ראשי לעבר השידה, השעה הייתה 8 בבוקר. את השעתיים האחרונות ביליתי בארוחת הבוקר (חצי שעה אכלתי, הייתי רעב), בצפייה בטלוויזיה, ולחבק את ההורים לשלום בנסיעתם אל העיר.
סקרתי בתשישות את השידה ואז הבחנתי במשהו מבצבץ מתוך אחד ממדפי השידה. משהו חום… בוץ!
תירגע. אמרתי לעצמי, אתה בהחלט לא רגוע לאחרונה! אתה מפחד מכל דבר חום!
אכן פחדתי מכל דבר חום, אבל הפעם זה היה זנב העפיפון הכתמתם שקיבלתי מהדודים מורגן אתמול בערב.
אולי בכל זאת לא יהיה לי משעמם כל-כך, חשבתי בעגמומיות. להטיס עפיפונים זה קצת חנוני, אבל שיהיה… לפחות הגשם נרגע קצת בשעה האחרונה.
התגלגלתי ממיטתי ונעמדתי על רגליי/ שלפתי במהירות את העפיפון. הבטתי בדף ההדרכה שהיה מודבק על עטיפת העפיפון, ולפתע נשמעה צרחה חולנית מקדמת הבית.
תגובות (1)
בבקשה תמשיכי! זה סופר מותח!