אחי הגדול כבר לא יחזור פרק 1 – [ סוג של יום הזיכרון – שווה קריאה .. נופר . ]

אחי הגדול כבר לא יחזור

5.6.11
' תבטיח שתחזור , תבטיח ' צעקתי לו ' אני אחזור מבטיח ' הוא אמר לי וחיך את החיוך הכובש שלו
' חיבוק אחרון ונשיקה אחרונה ' אמרתי ' חחח מה את עושה דרמה אני אחזור , זה בקטנה ' הוא אמר לי
' אתה נכנס לעזה ואתה אומר לי בקטנה ? ניר מה נהיה ממך – תכתוב לנו ' אמרתי ' שי ? אני אחזור ! ' הוא אמר לי
' אתה האח הכי טוב בעולם ' אמרתי ונתתי לו נשיקה וחיבוק.

20.6.11
' אמא אני בבית ' אמרתי ' אמא מה זה כל האנשים האלה ' שאלתי את אמא שלי ' למה את בוכה תעני לי ' צרחתי
' תגידי לי שזה לא נכון , תגידי לי ' כבר הבנתי לבד שניר לא יחזור עוד, שניר למעלה ' הוא הבטיח לי , הוא הבטיח ! ' צעקתי ' הוא הבטיח ' אמרתי מתמותת על הרצפה הקרה. חיבקתי את אמא הכי חזק שאפשר אני והיא זה מה שנשאר.
אבא שלי נפטר גם הוא במלחמה והשאיר את אחי ואני ילדה קטנה בת שנה , עכשיו אני בת 14. כיתה ח' שאין לה אבא ואין לה אח , אני תמיד אהיה הילד " שירחמו " עליה שיגידו ' היא גדלה רק עם אמא ' , או ' אח של ואבא שלה נפטרו משפחה מסכנה '. תמיד ירחמו עלי, תמיד יגידו לי את אותו זלזול כבד, את אותו הכאב שנשאר עוד מאבא. 15 ימים הוא היה שם ונהרג , נהרג מכל המלחמות , הפיגועים – הסבל ושנאה … השנאה כלפי אדם אחר – הקנאה… !.
הלכתי אל עבר ארון הבגדים של נירי נשמתי את בגדיו , נשמתי את ריחו הטוב. הבשמים התענוגות של החיים מעלים בי עוד קמצוץ של געגוע לגעגוע הגדול. ' נירי אני אתגעגע ' אמרתי , קיפלתי את בגדיו והכנסתי בחזרה לארון הבגדים.
איך זה קרה , דווקא ביום הראשון של החופש הגדול אני צריכה לאבד את אח שלי , את האח שהבין אותי , שצחק איתי שראיתי סרט קומדיה נחמד , שבכה איתי שהתרגשנו , שהבין את הכעס שלי – שהיה איתי כשהייתי צריכה חיבוק ,
חיבוק שאף אחד בעולם לא חיבק אותי , חיבוק שאימא שלי לא חיבקה אותי כך מעולם.

21.6.11
כל הדודים והחברים התאספו ביחד בהלוויה של נירי, אמא התחילה לדבר והדמעות שוטפות אותה ואת כולם ביחד
' נירי שלי , כשהייתה קטן תמיד אמרת לי שאתה רוצה להיות כמו אבא , אתה רוצה להיות בקרבי, תמיד האמנתי בך
שתצליח , מהיותך קטן – עזרת לי עם אחותך הקטנה שי , לגדל וטפח לאהוב כאילו אתה אבא בשבילה , תמיד עזרת לי
כשהיה לי קשה , להתמודד עם הכאב… והינה נירי אני עוד חשבתי , שאתה תפלל על הקבר שלי , למה אימות צריכות
לראות את קברן של בניה … אין צדק בעולם , אם אלוקים החליט שכך יהיה – אז יהיה , אני אוהבת אותך כ"כ נירי – אמא ' אמא עמדה מול הקבר ונפלה כשסימה לקרוא את מכתבה ' ניר תחזור , תחזור ' היא התחילה לצעוק ' קום כבר קום ' היא דפקה על הקבר שלו ' אמא אפשר לדבר לנירי ? ' שאלתי הושבתי אותה על כיסא והתחלתי לדבר
' כשהלכתי בחוץ לטייל קצת קטפתי לי פרח מוגן , אישה אחת באה אלי ואמרה לי – " אסור זה מוגן "
התחלתי בכות לה , התחלתי ליפול על הרצפה , אמרתי לה " איך יכול להיות שפרחים אסור וחיילים מותר " .
נירי שלנו משהייתי קטנה לימדת אותי לא לוותר , תמיד להיות בראש מורם , לשמוח ליהנות מהחיים …
תמיד אמרת לי : שי אני שומר עלייך אל תפחדי , כשהיינו לבד בבית חיבקת אותי ואמרת לי אני תמיד אשמור עלייך .
נזכרת אני באותו היום ממש כאילו זה היה אתמול " אני אשמור על מדינה ועלייך ותיראי אבא עוד יהיה גאה בי
מלמעלה " , נירי לפני 16 ימים אמרת לי ' אני מבטיח שאחזור ' צדקת חזרת אבל בלי דופק , ובלי חיים אבל גאווה אצלנו ואצל אבא תמיד היה , אתה תמיד הייתה הבן המוצלח , תמיד אמרו לי " למה את לא כמו ניר , הגננת בגן אמרה לי " ניר עשה עבודות מופלאות כשהיה כאן איך זה שאת לא?! " עניתי לה " כי אין כמהו " … אני אוהבת אותך הכי בעולם ולא תמחק מזיכרוני אפילו ביום מותי , שי אחותך ' .
' שמע ישראל ' אמא צעקה והמשכה את התפילה בלב וכך גם אני כולם התפללו , חברי ילדות של ניר וחברים מהצבא ודודים , שכנים וקרובים – אפילו אנשים שאני לא זיהיתי היו שם, מורים מנהלות , גננות…. ביקשנו שהקבר של אבא ושל ניר יהיה באותה שורה לפחות ואם עדיף צמוד. ישבתי חודש בבית לא קמתי ולא זזתי – לא יכולתי עוד עם הכאב , הסתגרתי בחדר , בזמן שחברים שלי בחוץ נהנים מהחופש הגדול , בזמן שאני בוכה. שמעתי דפיקה על הדלת
' מי זה ? ' שאלתי מלאת בכי ' אפשר להיכנס ' שמעתי קול של נער ' כה ' אמרתי תוך כדי שאני קמה ומנגבת את הדמעות. ' שי ? ' ראיתי את דניאל ניכנס ' מה ? ' אמרתי ' אני רוצה לעזור לך לצאת מי זה ' הוא אמר. אני ודניאל בכלל לא בקשר , אנחנו דיי שונאים אחד את השנייה – תמיד אנחנו מקללים אחד השנייה – זה גרם לי להיות המומה.
' אתה ? לי ' אמרתי בקול מצונן מרוב קול הדמעות ' כה אני לך … אני רוצה שתפסיקי לבכות , תיהני מחופש כמו כל ילד רגיל. ' זהו אני לא יכולה פשוט לא , אני אהיה שמחה בזמן שאח שלי קבור מתחת לאדמה ' אמרתי
' אני בטוח שהוא היה שמח אם היית נהנית ' הוא ישב על המיטה והחזיק בכתפיי ' אולי אתה צודק ' נאנחתי
' בואי לשטוף פנים , הא ותשימי בגד ים הולכים לבריכה ' הוא אמר

1.9.11

כבר הגיע היום הראשון ללימודים , הגעתי לכיתה ט' שנה אחרונה אם החברים , לפחות חלק מהם.
' בוקר טוב תלמידים יש לכם ילד חדש בכיתה ואני המורה החדשה שלכם , עדן – תלמיד בשם רון ' המורה אמרה
רון קם ממקומו ונעמד ' זה לא יכול להיות ' צעקתי לא , לא ' אפשר לדעת מה קרה ? ' המורה שאלה
' תגידי הוא לא דומה … ' דניאל שאל אותי ' כן הוא כן . ' אמרתי ויצאתי בבכי מהכיתה
' אפשר לדעת מה קרה לה ? ' שאלה המורה ' רון דומה לאח שלה ' דניאל אמר ' ומה קרה לאח שלה ? ' המורה שאלה
' הוא נהרג ' דניאל אמר