שלושים- אחרי הסוף: פרק 4

הנער ישב ובהה במדבר הענקי שעות, קולות רחש נשמעו מתחתיו, אך לא היה בכוחו לבדוק. המדבר השתרך על קילומטרים, הרי הוא נמצא בנוודה, ארץ המדבר. המחשבה שלו הייתה להגיע ללאס ווגאס, שם בטח הציוויליזציה האנושית שנשארה מצאה דרכים להתגונן, הנער נרדם מעט, וקם לקול צרוד וגברי, "נגמר האוכל!, תביא עוד" שיעול ליווה את הצעקה שהדהדה באוויר הקר של המדבר, הנער התקרב בצעד חרש לסוף הגבעה כאשר הוא טוען את רובה הציד שלו, את האקדח הוא שם ליד הנערה לפני שנרדם, רק למקרה. הוא הכניס למחסנית שלושה כדורים, מספיק כדי להרוג שלושה אנשים, או לא. הוא הציץ מעבר לגבעה וליבו נפל לרצפה. שתי מוטנטים הקימו מחנה לידם, מוטנטים, יצורים גבוהים להחריד וצהובים שעורם מלא בוורידים, הם נוצרו מחשיפה ממושכת לגנים שלהם והפכו אותם ליצורים אגרסיביים, חסרי מוח וחשיבה הגיונית. רעב זה כל מה שהניע אותם להמשיך במעשי הטרור שלהם, בשר של בני אדם, המוטנט השני ענה לראשון "אין לי! כבר אכלתי את היד שלי, הלבנים הקטנים לא עוברים כאן יותר. לא כשאתה עושה רעש עם רובה הלייזר הזה שלך!, שומעים אותך למרחק של 5 מיילים מזדינ%&ם!" המוטנט הנכה זעק בקול יבש, מוטנטים חיים יותר מבני אדם, ולא נהיים צמאים כמעט אף פעם. לפחות לא לפני שהם לא יכולים לעשות כלום, הראשון הביט "בחברו" במבט זדוני והוציא את כלי נשקו, רובה לייזר מוארך קנה, מגיע לטווח של שליש קילומטר, מבעית. "על תדבר עליה ככה, היא לא אוהבת את זה" הם בטוח משוגעים חשב הנער. זה יכול להיות מכוער, "אני שם את הז%^ שלי על מה ש"היא" חושבת חתיכת אידיוט! " צעק המוטנט השני ודם נזל מפיו "הכעסת אותה" אמר המוטנט הראשון ולחץ על ההדק, הלייזר היה בוהק כל כך שקולין הרגיש כאב ראש נורא, קול עצמות נשברות נשמה והמוטנט צעק, קולין הרגיש יד על חזהו, "קולין? קולין! תתעורר!" קולין ראה את הנערה מעליו, האקדח בידה. "מה זה שם?" שאל המוטנט את עצמו והתחיל לעלות בגבעה "חרא! חרא, אנחנו מתים" הבחורה נלחצה, קולין אסף את נשמתו ואמר " כשהראש שלו יצוץ אנחנו יורים בו, תכווני לעין. הנערה הנהנה ושכבה על החול הקר, קולין בקושי יחל לכוון, קולות המוטנט נשמעו במתח מעורר עצבים, "אני מריח לבנים" הוא צחקק. ראשו הצהוב הביט מאחורי הדיונה, "לך תזדיין" צעק קולין ושחרר קליע שפגע במוטנט בראש, לאחר שנייה קול האש של הנערה נשמע, שני הכדורים פגעו במקום דומה כמעט, חתיכות דם ומוח עפו באוויר, "להתראות מתוקה" גנח המוטנט, ושיחרר את נשקו. הרובה פגע ברצפה ויירה קליע בלא מכוון, הקליע פגע ברצפה ליד קולין וחלקו ניתז לרגלו. קולין זעק, וצנח על הרצפה "לא!" נשמעה קולה של הנערה, "אתה לא מת לי עכשיו קולין!" היא אמרה ושפכה מים על הכוויה של קולין. "קוראים לי איי-" אלו המילים האחרונות שקולין שמע לפני שהתעלף