שתי דלתות

נהג האוטובוס פתח את הדלת.

האנשים שהמתינו בתחנה הצטופפו לתור אחד, מסודר. הם עלו בגרם המדרגות, שילמו לנהג, והתיישבו, כל אחד, במקום שנקבע עבורו מראש.

הנהג סגר את הדלת הקדמית, אך נראה היה שאינו מתכוון לנסוע. חמש, עשר, עשרים ואף שלושים שניות עברו והאוטובוס במקומו. הנוסעים זעו באי מנוחה. מדוע הנהג לא נוסע? האם קיימת תקלה? אם כן, מתי יגיע לכאן האוטובוס החלופי? אולי נכון יהיה להעיר לנהג… במחשבה שניה, הוא ודאי יודע מה הוא עושה.

״גבירותי ורבותי, הגענו לתחנה האחרונה. תודה שבחרתם לנסוע באמצעות חברת האוטובוסים שלנו.״ אמר הנהג. ״אנא צאו בצורה מסודרת דרך הדלת האחורית.״

הנוסעים ההמומים לא האמינו למשמע אוזניהם. ״אדוני הנהג, לא זאת בלבד שלא התקדמנו לשום מקום, כעת אתה מבקש מאיתנו לצאת דרך הדלת האחורית?״

הנהג הסתיר את הפיהוק בכף ידו. ״ככה זה כשאתה עומד במקום. מבלי להרגיש אתה בעצם הולך לאחור.״