קצת שנאת אהבה 1D – פרק 15

הכלתי ברחובות לונדון כשהחזקתי את האח הקטן של אדריאן ביידים שלי. ג'יי היה בן שלוש ואפילו שהוא הזכיר את אדריאן עם השיער הבלונד המלוכלך והעיניים הגדולות, הוא היה שונה ממנו לגמרי בהתנהגות: הוא היה שקט מאוד אבל גם פעיל ואנרגתי. אדריאן היה צריך לעבוד במשמרת היום בסטארבאקס אז נשארתי האחרונה שיכולה לדאוג לג'יי, לא שהיה לי כל כך אכפת כי הוא הילד הכי חמוד שפגשתי ואנחנו דיי קרובים בגלל שאני מכירה אותו מאז שהוא נולד. החלטתי לקחת אותו לפארק בגלל שהוא נהנה מזה והוא יכול לשחק מסביב מאחר שזה היה יום כזה יפה.

תהיתי איך הביקור של אמא של אדריאן הפך לזה שהיא עוזבת ומשאירה אותנו עם האח הקטן שלו ואומרת לנו שהיא תחזור בעוד כמה ימים כדי לאסוף אותו בחזרה, ובדיוק הבחנתי על ה'Up All Night Tour' די וי די מהחלון של חנות הטלוויזיות. הם באמת בכל מקום, והם מושמעים עכשיו אפילו יותר כשהאלבום החדש שלהם עומד לצאת בקרוב. אני יודעת את כל זה בגלל שאדריאן לא מפסיק לדבר על איך שהם מקליטים את האלבום ואיך שזה הולך להיות 'הדבר הכי טוב שיצא ביקום' לפי המילים של אדריאן. לא לפני הרבה זמן ראיתי ספר על וואן דיירקשן שהטריד אותי אבל עכשיו – כשאני רואה את הארי בכל מקום ואיבדתי את השנאה שלי אליו – זה לא הפריע לי בכלל. גם לא הפריע לי לראות את שאר הבנים יותר, בגלל שקיבלתי הזדמנות להכיר אותם קצת יותר והם בכינות בחורים ממש נחמדים.

הפנים שלו על החלון של חנות התקליטים והטלוויזיות הזכירו לי שלא ראיתי אותו מאז אותו יום שהלכנו לראות ביחד 'נשים בשחור', לפני שבוע שלם. לעולם אני לא הולכת להסכים שוב על לראות סרט כזה מפחיד איתו בגלל שהוא רק גרם לזה להיות פי 10 מפחיד יותר, אפילו שמצאתי את הדברים שהוא עשה בצורה משעשעת. לא נקתלנו אחד בשנייה מאז, הרהרתי לעצמי. ניסיתי להבין אם אני שמחה לגבי זה או לא וסוף סוף הגעתי למסקנה שאני מתגעגעת אליו ואל החיוך החצוף שלו רק קצת.

בימים האחרונים היו לי שיחות ארוכות עם אדריאן על הרגשות שלי לגבי המפורסם המכורזל עם העיניים הירוקות, והגעתי למסקה שאני נהנת מחברתו של הארי. הוא יכול להיות דיי מעצבן אבל לרוב אני מוצאת את זה מצחיק, ועכשיו כשמצאנו חברות חדשה ביננו אני יכולה להרגע ולהיות נחמדה יותר בסביבתו. בכל מקרה, אדריאן מצא את זה אחרת: אני מעריצה את הארי. כן בטח. זה לעולם לא הולך לקרות, ואני בטוחה בזה. אני פשוט לא יכולה לחבב אותו בגלל שזה יותר מדי מסובך ואני ומסובך זה לא שילוב טוב.
ג'יי זז בזרועותי כשפניתי בפנייה ונקעתי במישהו. "אאה!" הוא צווח, כשהיידים הקטנות שלו הידקו את הזרועות שלי.

"אופס!" מלמלתי כשלקחתי צעד אחורה והסתכלתי למעלה כדי לראות במי התנגשתי. יציאה לא צפויה ברחה לי מהשפתיים, "הארי!" אמרתי כשהסתכלתי לתוך העיניים הירוקות המחייכות שלו. "זה חייב להיפסק! אם נמשיך להתקל ככה אחד בשנייה ניגמור בכך שניפגע!"

הוא חייך אלי "אני יודע! יום אחד אני עלול לאבד את שיווי המשקל שלי ואת לא תתפסי אותי!" הוא צחקק, לפני שהעיניים שלו נפלו לכיוון ג'יי. "מי זה?"

חייכתי בשובבות, החלטתי להתגרות בו קצת. "הבן שלי". עניתי ברצינות, וצפיתי בפנים של הארי נופלות למבט של שוק רציני. העיניים שלו נפתחו לרווחה וזה היה נראה כאילו הוא מנסה להגיד משהו אבל הוא לא יכל למצוא את המילים. ניסיתי להחזיק את הצחוק שלי אבל נכשלתי. "אני צוחקת… היית צריך לראות את הפנים שלך!" אמרתי לו לפני שהתחלתי לצחוק חזק ממש. "הוא האח הקטן של אדיראן". הוא הוציא הנחה גדולה ממש מהפה וצמצם את העיניים שלו אלי. "שלא תפחידי אותי ככה יותר לעולם!" הפסקתי את הצחוק שלי ושמתי הבעה תמימה על הפנים.

"מצטערת!" אמרתי והוא גלגל עיניים ואז חייך חיוך קטן.

"לאן אתם שניכם הולכים?" הארי שאל, מכוון את השאלה אל ג'יי.

"לפארק!" הילד הקטן שבזרועותיי ענה בשמחה עם הקול החמוד שלו, ומסתכל למעלה אליו.

"אני אלווה אותכם!". ג'יי הנהנן בזרועותי אל הרעיון של הארי.

"הלכת בכיוון האחר" התחלתי. "אתה לא הולך לאנשיהו?".

"נהה, שום דבר חשוב!" הארי הניד בראשו והתחלנו ללכת. "חוץ מזה אני אוהב לבזבז זמן עם האחות שלי!" הוא אמר מדגיש את שתי המילים האחרונות כשהוא נתן לי שתי מכות קטנות ומהירות עם המרפק שלו אל הזרוע שלי תוך כדי הליכה.

"אתה ידיד נוראי! לא שמעתי ממך בערך… שבוע!" דקרתי אותו בהתגרות בצלעות.

"את מתחילה להשמע כמו הבנות האלה ששכבתי איתם ולעולם לא התקשרתי בחזרה." הוא הזהיר אותי, ואז חייך בעדינות. "התגעגעת אלי?".

"זה נחמד לשמוע שאתה גאה במהלכי 'הפלייאר' שלך". זה למה אני לא -אני לא יכולתי- להעריץ אותי. "והתגעגעתי אלייך קשות!" עניתי.

הוא הסתכל עלי וזרק לי מבט לא מאמין, אבל לא התווכח. "טוב…. התגעגעתי אלייך! זה היה מוזר לא להתקל בך השבוע הזה בגלל שהתחלתי להתרגל לזה."

הסמקתי אבל ניסיתי לכסות את זה על ידי שהעברתי את ג'יי לצד השני שלי כדי שהוא סוג של מכסה את הלחי שלי. למזלי, הארי שינה את הנושא .

"מה השם שלך?" הוא שאל את ג'יי.

"ג'יי" הילד בן השלוש בזרועותי ענה לו.

"נעים להכיר אותך!" הוא חייך. ג'יי הוציא אחת מהיידים הקטנות שלו ומשך אחד מהתלתלים של הארי שהיו לו על הראש..

"אל תעשה את זה!" משכתי במיידי את ג'יי הרחק ממנו. אבל הארי לא נראה מוטרד בכלל, הוא אפילו הוציא את ג'יי מהיידים שלי. הוא החזיק את ג'יי ביידים שלו ונתן לו לגעת בעוד אחד מהתלתלים שלו כשחייך אליו.

"אלוהים! נכון שצ'לסיה מעצבנת?! היא אפילו לא נותנת לך לשחק לי עם השיער!" הוא אמר לפני שהתסכל עלי מחויך. נתתי לו מכה בזרוע ונעצתי בג'יי כשהוא הנהנן וצחקק.

***נקודת המבט של הארי***

הגענו לפארק אחרי כמה זמן של הליכה. ג'יי היה נרגש בזרועותי, מוכן ללכת לשחק. כשניסיתי להמשיך להחזיק את הילד הקטן כדי שהוא לא ייפול הסתכלתי אל צ'לסיה. "אני יכול להוריד אותו?" שאלתי והיא הנהנה כתשובה. הנחתי אותו על הרגליים שלו והוא במיידי התחיל לרוץ בשמחה.
"בן כמה הוא?"

"שלוש" צ'לסיה הסירה את המבט שלה מהילד והסתכלה למעלה אלי.

"הוא ממש חמוד!". וגם את, הוספתי במחשבות שלי. חשבתי על איזה רעיון טוב זה היה להפוך להיות ידיד איתה: הרגשתי פחות מתוסכל – אפילו שעדיין חשבתי שהיא שווה – עכשיו אני יכול לגרום לה לצחוק כל הזמן אז ידעתי שהקסם שלי עדיין עובד. אני פשוט צריך למצוא את הדבר הנכון להגיד ולעשות. פלוס היא גם באמת נחמדה כשאתה מצליח לעבור את חומת השנאה שלה, אז לא היה לי אכפת לבלות זמן איתה בזמן שאני מנסה להבין אם מה שאני מרגיש זה רק מבחינה גופנית או משהו יותר מזה.

***נקודת המבט של צ'לסיה***

"הוא באמת ממש חמוד! הוא נראה ממש כמו אדריאן!" אמרתי להארי כשג'יי רץ בחזרה אלינו. הוא היה נראה ממש לא יציב ועם כל צעד שהוא עשה הייתי מודאגת שהוא הולך ליפול.

הילד בן השלוש הגיע אלינו ומחץ כחיבוק את המכנסיים של הארי, גורם לו להסתכל למטה אליו. "בוא נשחק!" הוא מלמל נראה מתרגש. התכוונתי לרדת למטה אליו ולקחת לו את היד אבל הארי עשה את זה לפני שהספקתי. אחרי זה הוא הסתכל בחזרה אלי ולקח לי את היד בעדינות לפני שנתן לג'יי לגרור אותו. הוא כזה חמוד עם ילדים, חשבתי מרגישה מופתעת. ג'יי והארי הלכו אל הנדנדות בזמן שאני החטלתי להישאר במקומי. הארי החזיק את ג'יי והחליק איתו למטה במגלשה בדרך מוזרה שאני אפילו לא יודעת איך להסביר. הוא הגיע אל הסוף ונפל לאחור כשג'יי היה למעלה עליו, צוחק. הם נראו כל כך חמוד ביחד והייתי מופתעת מהארי שהוא כל כך טוב עם ילדים. לא ציפיתי את זה ממנו בכלל. אני מניחה שיש הרבה דברים שאני לא יודעת עליו.

אחרי שהם סיימו לשחק, ג'יי הוביל אותנו אל איזה עץ והתיישב מתחתיו יחד עם הארי, לפני שהתחיל לחרוט על הדשא עם חתיכת מקל עץ קטנה. "תתיישבי איתנו!" הארי אמר מסתכל למעלה אלי, אז התיישבי גם.

הוא התחיל להעביר לג'יי מקלות עץ קטנים וצפה בו משחק איתם. "לא ידעתי שאתה כל כך אוהב ילדים" אמרתי לו.

"כן, אני מת על ילדים! לסטייליסטית שלנו יש איזה תינוקת, לוקס, והיא תמיד איתנו. את חייבת לפגוש אותה היא כזאת חמודה! חכי אני אראה לך תמונה" הארי משך את הפלאפון שלו והקליד את הסיסמא שלו לפני שהלך ל'תמונות'. היו לו כמה תמונות איתה והן היו כולן ממש חמודות.

"אווואו זה כל כךךךך חמוד!" אמרתי מצביעה על התמונה שלו בבריכה עם הבגד ים הקטן של לוקס על הראש שלו.

"הו, אז את חושבת שאני חמוד?" הוא שאל מחייך חיוך קטן אלי.

הסמקתי, הבנתי שאמרתי את המחשבות שלי בקול רם. "לא, אני דיברתי על התינוקת."

"לוקס לא נמצאת בתמונה הזאת" הוא דחק אותי לפינה והחיוך שלו גדל יותר ויותר. לקחתי מבט נוסף אל התמונה והבנתי שהוא צודק. שיט, נתפסתי.

"כן אוקי… אתה חמוד רק כשזה נוגע לילדים". ניסיתי לכסות את הפליטת פה הקטנה שלי. לא יכולתי לתת לו לדעת שאני דיי מתחילה לחבב אותו ובטח שלא רציתי לגרום לאגו שלו לגדול.

הוא לא נראה כאילו הוא האמין לי ודקר אותי בצלעות. "לא מפריע לי לדעת שאת חושבת שאני חמוד" הוא הודיע לי אפילו שאני פשוט הכחשתי את זה. "אבל אני מעדיף את המילה 'שווה' או 'סקסי' כדי לתאר את עצמי".

צחקתי על כמה שהוא שיחק בטוח בעצמו והנדתי בראשי. "ולמה זה?"

"בגלל שהן יותר הולמות!" הוא נעה, עדיין מחויך ולקח לג'יי את אחד המקלות, שאיתו הוא יצר צורות קטנות.

"זה מה שאתה חושב…"

"לא, זה מה ש-את- חושבת" הוא חייך אלי ואז חזר לשחק עם ג'יי. ג'יי נראה כאילו הוא ממש מחבב את הארי. הוא לא בדרך כלל מחבב זרים כל כך, אבל אני מניחה שהארי לא כזה זר בגלל שהוא כל הזמן ראה אותו מהפוסטרים שבחדר של אדריאן.

נהייה שקט מביך, והחלטתי לשאול אותו קצת על עצמו. אם אנחנו הולכים להיות ידידים, אולי כדאי שאכיר אותו קצת יותר טוב. "אז, מה העסיק אותך בשבוע האחרון?" שאלתי.

"ראיונות, מראיינים, שירה, כוננות לאלבום החדש שלנו. כל הדברים האלה." הוא ענה. "מה לגבייך?"

"הכנות קפה, לקיחת הזמנות, משמרות עד מאוחר. כל הדברים האלה" אמרתי לו כשמיספרתי את הדברים בעזרת האצבעות כמו שהוא עשה קודם.

הוא צחקק. "נשמע כיף!"

"זה פיצוץ". יידעתי אותו בהתרגשות מזויפת, ואז הוספתי קצת רצינות. "אני הולכת לסיים עם זה בקרוב כי יוני מגיע עוד מעט".

"הא נכון" הארי הנהנן כשנזכר. "כנראה שאני אתנגש בך עכשיו פחות מהרגיל אז!" הוא העמיד פנים שהוא נראה עצוב ואני צחקתי ממנו. המחשבה על זה שאני אראה את הארי פחות דיי גרם לי לעצב כשאנחנו חברים עכשיו, אבל אנחנו תמיד יכולים פשוט להיפגש.

כשהוא המשיך לדבר אני חשבתי על כמה מהר השנאה שהייתה לי אליו נעלמה, ואיך עכשיו אנחנו מדברים וצוחקים כמו שחברים עושים. זה לקח כל כך קצת כדי שזה יקרה, חשבתי, זה למה אני צריכה להיזהר גם, או שלפני שאני אדע, וזה כבר יהיה יותר מחברות מה שאני ארצה מהפלייאר הזה.
הפלאפון של הארי ציפצף והפריע למחשבות שלי, הוא הוציא אותו מהכיס שוב וראיתי את ההודעה שעל המסך.

-איפה אתה?! ההנהלה חיכתה להתחיל את הפגישה ואתה מאחר כבר יותר משעה! לו.-
(הערה שלי~הכותבת~ לו בעצם אומר קיצור של לואי ולא לו השייכות. אז עכשיו כל פעם שתראו לו ותראו שזה פתאום לא קשור או מתאים למשפט אז תפתחו קצת את הראש ותנסו להבין שהכוונה זה קיצור של לואי כשם חיבה…)

הוא הניח אותו בחזרה לכיס שלו, "אני צריך ללכת" הוא יידע אותי. נעמדנו שלושתינו ובדיוק התכוונתי להתכופף ולקחת את משקפי הרייבאנס (RayBans) של הארי שג'יי לקח מוקדם יותר והניח על האף הקטן של עצמו, אבל הארי עצר אותי על ידי כך שהחזיק לי במותניים ומיקד אותי שאעמוד מולו פנים מול פנים. "זה בסדר, הוא יכול לקבל אותם". העיניים שלו הסתכלו עמוק בשלי והיינו ממש קרובים ככה שהאפים שלנו כמעט נגעו. פתחתי את הפה שלי כדי להתנגד להצעה שלו אבל הוא עצר אותי בצורה מפתיעה, הוא נשען קדימה אלי ונתן לי נשיקה עדינה על הלחי, עם היידים עדיין על המותניים שלי, מחבקות אותי ומצאתי את עצמי עם היידים שלי על החזה שלו. "נתראה מאוחר יותר" הוא אמר לי לפני שעזב את המגע שלו עם העור שלי ופנה אל הילד הקטן. "ביי ג'יי!" ג'יי חיבק אותו והארי צחק. הם נראו כל כך מתוקים ומצאתי את עצמי מחייכת אל זה. בכל מקרה, מצאתי את עצמי מחייכת לא רק מהעובדה שהארי וג'יי נראו חמודים, אלא גם מהנשיקה העדינה שהארי נתן לי, והמגע הנעים שהוא נתן לי להרגיש כשאחז בי. אני חייבת להגיד שהייתי דיי מופתעת ולא ידעתי איך להרגיש לגבי זה.
הארי אחר כך התרומם מהחיבוק של ג'יי ועזב.

הבנתי שהארי דילג על פגישה עם ההנהלה כדי לבוא לפארק איתי ועם ג'יי. חשבתי שהוא אמר שזה 'שום דבר חשוב' ללכת אליו… זה מוזר, חשבתי. למה שהוא יעשה את זה? אבל זה היה מתוק בכל מקרה, ובאמת היה לי ממש כיף איתו. הסתכלתי למטה אל ג'יי וראיתי שהוא לבש את הרייבאנס של הארי. הן נראו ממש גדולות על הפרצוף הקטן שלו אבל הוא נראה חמוד בכל מקרה. לראות את הרייבאנס על ג'יי הזכירו לי שאני עדיין צריכה להחזיר להארי גם את הג'קט. בפעם הבאה שאראה אותו, אני בוודאות הולכת להחזיר לו את זה בחזרה.

~לקרוא את הרציתי להוסיף!~