החיים הרגילים שלי-פרק 2

אופס! טעות במספר?! על מה חשבתי?! דבר ראשון זה היה דפוק להגיד טעות במספר,
דבר שני,למה לא אמרתי שזאת פשוט ילדה מהכיתה שלי?
פתאום קפץ לי לראש להגיד טעות במספר! על מה אני חושב בדיוק?!
"אני מתכוון… טעות במספר של הבית! כן,בדיוק! טעו במספר של הבית…"
"זה מסביר הכל.אבל למה דיברת כל כך הרבה זמן?"
"כי… האיש שטעה במספר,ביקש ממני… אני מתכוון שהוא שאל אותי
איך להגיע לרחוב… השם פשוט ברח לי מהראש…"
"בסדר…" אמר אבא בחשדנות
אכלתי את הארוחה ויצאתי החוצה.

"קדימה דלין,שלא נאחר לבית הספר."
"אנחנו במילא נאחר…"
עניתי לאימא ונכנסתי לאוטו
"עוד כמה זמן נשאר לנו?" שאלתי
"נשארו לנו בדיוק עוד 2 דקות,כשנסיעה לבית הספר לוקחת 6 דקות!"
"מה?! איך?!"
"כשדיברת עם אבא ועם מי שהיה בדלת,הזמן עבר…"
"טוב נו…אני במילא תמיד מאחר לבית הספר…"
לפתע ראיתי את אימא מתאפרת ומסדרת את שעריה הבלונדיני במקום לנהוג
"אמא! מה את חושבת שאת עושה?!"
"מה…? אני בסך הכל מתאפרת קצת…כמו שלך יש בית ספר,לי יש עבודה."
"מה זה משנה? את מנהלת של איזו חברה גדולה שאין לי מושג מה זה השם שלה,
את לא עובדת במספרה!"
"בסדר בסדר…. "
התחלנו לנסוע
הסתכלתי על החלון וראיתי שהתחילו לרדת טיפות.
"מה עומד לרדת גשם?"
"כנראה שכן."
"דווקא ביום הראשון של השנה בבית ספר יורד גשם!"
"זה בסך הכל גשם…מה זה כל כך משנה?" שאלה אמא
"אוח אמא… "
רציתי לסיים את המשפט עד שהטלפון שלי צלצל.
"מי מתקשר אליך עכשיו,דקה לפני שבית הספר מתחיל?"
"זה מה שאני שואל את עצמי…"
אמרתי ועניתי לטלפון
"הלו?"
"דלין?"
"היילי?" שאלתי בתדהמה
"רק רציתי להגיד לך, שאוסקר מתכנן לזרוק עליך בלוני מים! במיוחד ביום הזה שיורד בו גשם!"
"מאיפה את יודעת את זה? ולמה את מתקשרת אליי?
אל תביני אותי לא נכון,אני מאוד מופתע מאוסקר,אבל היית יכולה להגיד לי את זה בבית
ספר,לפני שהייתי נכנס לכיתה…"
"זהו שלא! הוא סיפור לי ולכל שאר הכיתה,שהוא יזרוק עלייך את בלוני המים
ממש אחרי שתסגור את הדלת של האוטו!"
"מה פתאום הוא חושב שהוא עושה לי את זה?!" כעסתי
"טוב תראה, אני חייבת לנתק כי הוא מתקרב אליי,ביי."
זאת הייתה שיחה מוזרה אבל מצילה חיים! או יותר נכון את הכבוד שלי בבית הספר..
"מי זה היה דלין?"
" טעות במספר!"
לפחות הפעם זה נשמע הגיוני…
"אם כך זה בסדר…"
" אהה אימא…איפה המטרייה שלי?"
" הנה ממש פה, מושב לידך."
לקחתי את המטרייה,והתכוננתי לרגע שאוסקר יזרוק עלי בלוני מים.
"טוב תתכונן דלין,כמעט הגענו.
בהיתי בחלון עד שהייתי צריך לצאת.
"להתראות דלין,שיהיה לך יום נעים!"
"ביי אמא!"
סגרתי את הדלת ואמא נסעה,מיד פתחתי את המטרייה!
לפתע בלון ענק בא אליי מהשמיים,זאת אומרת מלמעלה!
כיוונתי את המטרייה למעלה והבלון עף לכיוון אחר,
לפתע מתקפת בלונים התחילה עליי!
הרגשתי כמו נינג'ה! זזתי כל כך מהר וקפצתי,עד ששכחתי לגמרי מהילמודים…
בלוני המים הפסיקו, ופתאום שמתי לב לבית הספר.
הוא היה נראה מדהים!הוא עבר שיפוץ טוב…
בהיתי בו עד שראיתי את אדון מרטין עובר ליד הכניסה לבית הספר.
תאמינו לי,מרטין,המנהל,הוא מנהל טוב מאוד,וכשילדים מתנהגים טוב הוא אפילו נותן
ממתקים ועוגיות,אבל כשהוא רואה/כשהמורות אומרות שיש תלמיד שמפריע
בשיעור,או כשמישהו מאחר (כמוני) ועוד ליום הראשון,
הוא מביא עונש שלא מהעולם הזה!
נכנסתי מהשער שלצערי היה גדולה ! ככה מרטין ראה כל אחד שנכנס,אז עשיתי פעולה
"מחוכמת" … זרקתי 2 אבנים כדי שמרטין ישים את תשומת ליבו לכמה שניות
על האבנים ולא עליי…
"מה זה בדיוק?"
ראיתי שמרטין מסתכל על האבנים שעפות באוויר,ואני בינתיים רץ כמה שאני יכול!
"אבנים?" שמעתי את מרטין
"לפתע הוא הסתכל לכיווני,אבל למזלי שמתי לב שבית הספר שלנו מטופח,
זאת אומרת בכל הורדים והשיחים (קיצר בגננות),ובגלל זה בדיוק בזמן שהייתי
צריך מצאתי שיח לידי!
התחבאתי מאחוריו וחיכיתי שמרטין ילך.
"ביי ביי מרטין… רצתי מהר לכיוון בניין בית הספר העצום שלנו,והלכתי לכיתה.
דפקתי על הדלת,או כמעט … ראיתי את גברת מורגן עוברת לידי…

מה עומד לקרות לדלין?
(דרך אגב, קוראים את דלין ככה : Deelin )