ה-בן דוד – פרק 10 (על 1D)

קמתי לבוקר נוסף במרכז הגמילה.
"תתנו לי לצאת מפה"
"אני רוצה למות"
"אני רוצה להקיא"
צעקות כאלו ואחרות נשמעו,וקולות בכי נוראיים פרצו מכל חדר כמעט.
דפיקות דלת קטעו את מחשבותיי,ואחות לבושה בבגדים לבנים נכנסה.
"בוקר טוב אנג'ל" היא אמרה בחיוך,חייכתי אליה בחזרה.
"בוקר אור" אמרתי,היא הגישה לי מגש עם אוכל, היה שם חביתה,סלט,יוגורט,ותפוח.
"תודה רבה" הודתי לה בחיוך,והיא נשמה לרווחה,כנראה חשבה שאהיה כמו כולם,אבל הבטחתי שאני אשתנה..
"אני מצטערת,אבל את חייבת לאכול הכל" אמרה,
"אבל..אני לא אוהבת יוגורט" אמרתי והסתכלתי,מתחננת שתבין אותי.
"אז את היוגורט אל תאכלי" היא אמרה,מסתכלת עליי בזמן שאני אוכלת.
כבר לא יכלתי לאכול,היה המון סלט והחביתה הייתה גדולה,פשוט דחפתי אוכל לפה,פחדתי,מאוד.
היא הסתכלה על כל תזוזה שלי,עד שבסופו של דבר גמרתי לאכול.
"יש כאן אפשרות לשמוע מוסיקה?" שאלתי, "יש לך את הפלאפון" היא אמרה והגישה לי את האייפון שלי,חטפתי אותו מידה ונכנסתי לטוויטר,"ג'סטין ביבר" מלמלתי ונכנסתי אליו.
"מי זה?" שאלה האחות, "ג'סטין דרו ביבר,הסיבה לחיים" אמרתי בחיוך רחב.
כן,גם אני כמו אחרות נפלתי בקסמיו,כבר מעל שש שנים שאני מעריצה אותו,מהסרטון הראשון שהעלה ליוטיוב,הייתי מהעוקבים הראשונים שלו בטוויטר,והוא גם עוקב אחריי,הייתי בעשרים הופעות שלו בערך,נפגשנו פעמים רבות במסגרת ה'מיט אנד גריט',הוא בן אדם מדהים, אבל כרגע אני מתחילה להרגיש משהו אחר, הייתי מאוהבת בג'סטין,אבל עם הארי זה אחר,זה שונה,אני אפילו לא יכולה להסביר את זה,אבל כרגע אנחנו רק ידידים וזה לא הולך להשתנות,לפחות לא בחצי שנה הקרובה.
"אנג'ל,את רוצה לספר לי למה פגעת בעצמך?" שאלה האחות,שהתגלתה,כנראה כפסיכולוגית.
הסתכלתי עליה לרגע,מהססת, "אני חייבת?" שאלתי,"לא מתוקה,את אינך חייבת לעשות כלום,ואנחנו נדבר שתרגישי מוכנה לדבר,יש לנו זמן.." היא אמרה בחיוך,מלטפת את ידי.
"כמה זמן הן נמצאות כאן?" שאלתי כשצרחות נוספות נשמעו.
"חלקן כאן כבר מעל לשנתיים,הן בחרו שלא להפתח,ואין לנו דרך לשחרר אותן" היא הסבירה, זה אומר שאם אפתח,אצא מכאן מהר יותר..
"טוב,אז הכל התחיל כשליאם ניסה להתקבל לאקס פאקטור בפעם השניה,טסתי המון כדי לתמוך בו,וחברים שלי היו בטוחים שאני מתנשאת עליהם,אז הם פעלו במהרה,התחילו להציק לי,ירדו עליי,קיללו אותי ללא סוף,לאחר חצי שנה יצאתי עם מישהו בשם כריס, הוא נתן לי להרגיש אחרת,בטוחה יותר,אבל זה היה סודי,היינו נפגשים בשעות הלילה,מעברים את זמננו במילות אהבה,חיבוקים ונשיקות,ואחרי חודשיים זה נחשף,כריס הכחיש,קילל אותי,הכל נהיה גרוע יותר,הוא התחיל להרביץ לי ובכל הזמן הזה ההורים שלי לא התייחסו,הם ראו שירדתי במשקל בצורה מוגזמת,הם ראו את החתכים על ידי,הם העדיפו להתעלם, הם היו עסוקים בעבודתם,ואני הייתי לבד בבית,לא היו מתייחסים אליי, ובגללם הייתי שונה, חצי מחיי העברתי בבריטניה וחצי בישראל,בבריטניה התנהגו אליי יפה,בנים התחילו איתי אפילו,אולי כי נראיתי שייכת,בכיתה בישראל,הרגשתי שונה,המראה שלי היה בריטי,הדת שלי הייתה שונה,רב בגדיי היו מחו"ל,המבטא המוזר,דברתי שתי שפות נוספות,מכיוון שכשכולם למדו אנגלית אני למדתי צרפתית,זה יצר פערים,זה גרם להם לשנוא אותי יותר,ואמא שלי,לא התקשרה אליי עוד מהיום הראשון שהייתי בבריטניה.." אמרתי בעודי בוכה..

~מנקודת המבט של ליאם~
"ג'סטין ביבר?" שאלתי את שני בהתפעלות.
"כן,אנג'י מעריצה אותו שנים,היא ממש תשמח אם תביא אותו אליה.." היא אמרה.
"למה את עדיין עוזרת לה? היא שונאת אותך.." אמרתי לשני.
"היא לא שונאת אותי,וחברה אמיתית לא תעזוב אותה ברגעי הצורך.." היא אמרה.
"את מדהימה" לחשתי ונישקתי אותה..
"אבל תתקשר אליו" היא אמרה כשהתנקתנו, "עוד מעט" מלמלתי, מתקרב לנשיקה נוספת.
"ליאם עכשיו" היא רטנה.
התקשרתי לג'סטין,מקווה שיענה לי,שהוא לא באמצע הופעה או משהו כזה..
"יואו ברו',מה קורה?" הוא אמר כשענה.
"בסדר,אחי,איך איתך?" שאלתי.
"הכל סוואג." הוא ענה,גיחכתי מעט.
"תקשיב,אחי,בת דודה שלי,היא..היא ניסתה להתאבד,היא חותכת ורידים,והיא ממש מעריצה אותך,מאז ומתמיד, וחשבתי אולי תוכל לבוא,לדבר איתה.." אמרתי לו.
"בטח,איך קוראים לה?" הוא שאל.
"אנג'ל ברוקס" אמרתי, "בת דודה שלך זאת אנג'י ברוקס?" שאל מופתע.
"כן, אתה מכיר אותה?" שאלתי.
"מכיר אותה? בן אדם,היא המעריצה הראשונה שלי,נפגשנו מלא פעמים ואני חייב להודות שבשנה האחרונה היא נהייתה ממש יפה.." הוא אמר,נשמע הכי היה מחייך.
"אז תוכל לבוא אליה?" שאלתי.
"בטח,העונג כולו שלי" אמר בנימה פלרטטנית..