עד הטיפה האחרונה

השרברב הצעיר נכנס למשרדי החברה, אוחז בארגז הכלים.

הוא נפנה אל עבר המסדרון הארוך, ומשם נכנס למעלית. הקומה האחרונה כבר הייתה לחוצה. נותר לו רק להמתין.

כשהמעלית נעצרה הוא פסע אל קצה המסדרון, דפק על הדלת קלות ופתח אותה בזהירות. על הכסא המרופד, מאחורי שולחן העץ היקר, ישב המנכ״ל.

״לא זכור לי שהזמנתי שרברב״, פתח המנכ״ל ואמר.

״אדוני המנכ״ל, לא באתי לתקן שום נזילה. הגעתי לכאן על מנת לחפש עבודה.״

״לחפש עבודה?״, ענה המנכ״ל בזלזול, ״איזה סוג של עבודה?״

״הייתי שמח לקבל את משרת הסמנכ״ל שהתפנתה.״ השיב השרברב.

המנכ״ל פרץ בצחוק מתגלגל. ״איזה ניסיון אתה מביא איתך?״

השרברב ענה בכנות. ״עדיין לא צברתי ניסיון בתחום.״

״והאם יש לך השכלה מתאימה?״, המשיך המנכ״ל.

״לא״, השיב השרברב, ״נשרתי מבית הספר בגיל צעיר יחסית.״

״וקשרים? מה לגבי קשרים?״ שאל המנכ״ל.

השרברב משך בכתפיו

״אם כך, תן לי להבין. אין לך ניסיון, השכלה או קשרים מתאימים, ובכל זאת את רוצה לקבל את משרת הסמנכ״ל. למה, לכל הרוחות, שאסכים לתת לך את המשרה הזאת?״

״פשוט מאוד״, השיב השרברב בקריצה, ״משום ששנינו יודעים שלי לא אכפת ללכלך את הידיים.״