סתם עוד סיפור אהבה דפוק פרק 14

תשמעו את זה ברקע: http://www.youtube.com/watch?v=xqip4WBOMeY
"הארי סטיילס.” הוא חייך והוריד את משקפי השמש ומעיניו
"אה! פיו.. הייתי בטוחה ש- רגע. מה?!?! אתה הארי סטיילס?!?!” צווחתי והמגש שהחזקתי בידי נפל
~הארי הוריד את המשקפיים והביט בי עמוק יותר בעיניים~
"אלכס…?” המבט שלו היה דומה לשלי
"מה אתה עושה פה???” לחשתי לו ורציתי למות
"אנחנו מופיעים פה..” הוא לא הבין את השאלה שלי
~הרמתי את המגש מהרצפה והתחלתי ללכת~
"חכי רגע!” הוא קרא לי
"עזוב אותי. פשוט תחסוך.” התעלמתי ממנו ונכנסתי מהר למטבח מנסה להחזיק את הדמעות ללא הצלחה
"אני הולכת אני לא מרגישה טוב" זרקתי את הסינר שלי על אחראי המשמרת ופניתי לצאת החוצה
ידעתי שהבוס בטח יכנס בי מחר אבל לא היה לי אכפת מכלום. פשוט כלום.
"לא! אלכס! חכי רגע!” הארי קרא לי והתעלמתי
~שמעתי מוזיקה באוזניות והתחלתי ללכת מהר יותר ויותר. הגשם ירד והתמזג עם הדמעות שלי זלגו ומרחו את כל האיפור שלי אבל לא היה לי אכפת. האמת, שאני בעצמי לא הבנתי למה אני בוכה… איך אני מתפרקת ככה רק מלראות אותו..?~
"אלכס!” הוא היה מאחורי והרגשתי אותו מתנשף
"עזוב אותי סטיילס" אמרתי מנסה להסתיר את הדמעות שלי
"חכי!” הוא קרא שוב משיג אותי
"דיי כבר..” מלמלתי
"אני מצטער.. על מה שעשיתי.. היו לי כל כך הרבה רגשות אשם… ואממ.. אני מבין אם את לא רוצה לראות אותי יותר.. למה את עם בגדים קצרים?” הוא שאל והוריד את המעיל שהוא לבש
לא עניתי לו
"קחי" הוא הושיט לי את המעיל שלו
"לא.” אמרתי והמשכתי ללכת מהר יותר
"אם את לא לובשת את זה אני שומר עליך עד שאת מגיעה הביתה.” הוא קבע והמשיך ללכת אחרי
שוב לא עניתי לו
שנינו שתקנו וזה היה דיי מביך ללכת ככה אחד ליד השני..
"אז.. אני רוצה לספר לך משהו.. אממ.. אני כן התחלתי איתך כי הייתי חייב ולא שמתי לב והתאהבתי בך.. וכשצעקתי את מה שצעקתי בקפיטריה נעלמת לפני שהספקתי להסביר לך… ואני לא הפסקתי לחשוב עליך ואני מצטער על הכל.. באמת" עצרנו רגע והשפלתי מבט, כי לא הפסקתי לבכות לשנייה
"הי.. תסתכלי עלי" הוא הרים את ראשי והביט לתוך עיניי
הרגשתי כאילו הכל עצר. לא הרגשתי אפילו שירד עלי גשם…
"יש לך זכות מלאה לשנוא אותי ואני מבין אותך לגמרי” הוא אמר
"אבל מאז אותו מקרה השתנתי לגמרי.. ואני מצטער. על הכל.. באמת" הוא ניסה לחייך
ובסוף הוא חייך חיוך עצוב
"אני מניח שזה הבית שלך” הוא אמר שכעצרנו
"כן” אמרתי ולא יכולתי לדבר
"בבקשה אל תבכי בגללי.. בבקשה" הוא התחנן וניסיתי להחזיק את הדמעות בעיקר בשביל שנינו
התחלתי לרעוד מקור (בכל זאת ירד גשם ואני הייתי עם מכנס ג'ינס קצר וגופייה.)
"קחי את זה עכשיו!” הוא הושיט לי באגרסיביות את המעיל שלו
"לא רוצה!!” העפתי את המעיל שלו ממני
"אלכס! נו דיי! זה לא מצחיק! תלבשי את זה עכשיו! אחרת..” הוא שאל ופתאום הוא חייך בערמומיות
"אחרת מה?” שאלתי אותו עם מבט מזלזל
"אחרת זה" הרגשתי את ידיו מושכות במותניי ולפני שהספקתי לומר משהו נוסף הרגשתי אותו נושם לי על הצוואר.. בדיוק כמו ביום שהוא ישן אצלי..
הוא חיבק אותי חזק ואז הבנתי למה הוא התכוון
הלב שלי עשה סלטות בפנים הוא חימם אותי עם חום הגוף שלו
עמדנו ככה בגשם, בחוץ, ולא מספיק שהתרטבנו מהגשם אני הרטבתי לו את הכתף מהדמעות שלי..
אני המשכתי לבכות כמו מטומטמת ולא נרגעתי..
"התגעגעתי אליך..” הוא אמר לי ואני נשמתי את ריחו
הוא חייך והסתכל לי בעיניים פאק. אותם עיניים ירוקות… כוסעמק הארי מה שאתה עושה לי!
לפני שאמרנו עוד משהו כבר התנשקנו. אני לא יודעת מי התחיל את זה- אבל זה היה ממכר. מאוד.
התגעגעתי לזה. מאוד. שנאתי את עצמי. לא רציתי שזה יקרה. אבל לא יכולתי להפסיק.