אפקט הפרפר פרק24

פרק-24
הגענו לבניין והסתכלתי לכל הכיוונים כדי לזכור בדיוק את הדרך לחדר. ״הגענו!״ הודיע ופתח את דלת החדר שלי. ״איפה החדר שלך?״ שאלתי והתיישבתי על המיטה. ״אה, לא משנה.״ ענה והתיישב לידי. ״כן משנה!״ התעקשתי והוא התחיל לשחק עם הציפה ונראה מאד לחוץ. ״אני חייבת לומר שאתה וסודות הולך ביחד.״ אמרתי. ״בסדר, אבל אל תכעסי!״ הוא הסתכל והפעם לא נרתעתי מהעיניים שלו, בחנתי אותם! הסתכלתי מקרוב על הירוק המושלם הזה, נגיעות הכחול שבתוכו והאישון הגדול והשחור שלו. ״מבטיחה.״ עניתי והתחלתי לחשוש מהתשובה שלו. ״אני, בכל יום אחרי שאת הרדמת אני הולך לישון בבית שלי, אלא אם כן יש לך לילה קשה.״ הוא הפסיק והפה שלי נפער בהלם. התחלתי לצחוק וכאבה לי הבטן מרוב צחוק, הוא נראה ממש נבוך אז הפסקתי. ״אתה צוחק עלי, זה לא מפריע לי!״ אמרתי וחייכתי. ״אה, אז בסדר.״ אמר. ״את רוצה לפגוש את ההורים שלך?״ שאל באגביות מוחלטת ואני כמעט נחנקתי. ״הורים?״ פלטתי בלחש. ״שלי?״ שאלתי בצרידות. הורים? לפגוש? שלי? המילים התערבבו לי בראש. כמה זמן לא פגשתי אותם? שנה? פחות… חודשיים? פחות… שבועיים? בדיוק. זה הרבה! המון! ״כן!״ עניתי בהתרגשות. ״כן! 
ברור!״ אמרתי מאושרת ואז החיוך ירד לי מהפרצוף. אני באמת רוצה? לא הייתי זקוקה להם שבועיים אז עכשיו? אני בקושי זוכרת את אבא, המילה אמא ירדה לי מהלקסיקון. זה רע! זה טוב? ישבתי מבולבלת ונהיה לי כאב ראש. ״לא…״ אמרתי בבילבול. ״אני לא יודעת..״ אמרתי. ״אני אתן לך זמן, אני לא רוצה להתערב.״ אמר סאם. רגע לפני שסגר את הדלת הסתכל עלי. ״רק בבקשה, אם את לא רוצה ללכת בגלל התגובה שלהם, אז את מפגרת!״ הוא סגר את הדלת ושמעתי את הצעדים שלו מתרחקים. ״אוקיי…״ נשמתי עמוק מנסה לנתח את התגובה שלו. נשכבתי על המיטה הרכה והסתכלתי על התקרה. כשהסתכלתי טוב גיליתי שמצויר שם ציור, לא… מילה. משפט. ׳אם אתה פה סימן שחושבים עליך׳. מה? המשפט היה קצת מקולף ובצבעי שמנת כך שכמעט לא ראו אותו. אבל הייתי בטוחה- ׳אם אתה פה סימן שחושבים עליך׳. מה זה אמור להביע? מי כתב את זה? 

״טוקטוקטוק…״ נשמעו דפיקות חלושות על הדלת. ״כן?״ עניתי בחשש, מי יבוא לחדר שלי? הדלת נפתחה בחריקה קלה וקיילי נכנסה פנימה, העיניים שלה נפוחות מבכי או שמישהו הרביץ אבל החלטתי ללכת על האפשרות הראשונה. ״מישהו הרביץ לי.״ אולי טעיתי… ״מה?״ שאלתי מבולבלת. היא סגרה את הדלת, קפצה על המיטה וחיבקה אותי. ״מה קרה?״ שאלתי מבוהלת וחיבקתי אותה חזק. ״אני, דיברתי עם ניק ו… הוא פגע בי.״ אמרה ועזבה אותי, התיישבנו אחת ליד השניה ושתקנו.  ״אני צריכה יותר מזה.״ אמרתי אחרי זמן מה. ״בסדר, דיברתי איתו על בנות ובעיקר צחקנו וירדנו אחד על השני. הוא צחק שלא מצליח לי ואני צחקתי שגם אם יש לו חברה זה לא מצליח, ברגע שאמרתי את זה הבנתי שפגעתי בו. הוא השתרר ואז שכנע אותי לדבר על דברים שאני מסתירה שנים, כמובן שסיפרתי לו איך את התחלתי לחתוך ונזכרתי בזה והיה לי קשה אז ברחתי. לפה. אלייך.״ היא הפסיקה וראיתי שהדמעות שלה ממשיכות לרדת. אולי האפשרות הראשונה בכל זאת נכונה… ״תראי, כשניק עצבני או פגוע, וזה לא קורה הרבה. הוא פשוט מתפקע ופוגע חזרה, גם בי הוא פגע.״ אמרתי בשקט. לא ידעתי מה השעה אבל ידעתי שאנחנו כבר אמורות לישון. ״איך הוא פגע בך? הוא אוהב אותך!״ אמרה והסתכלה עלי מופתעת, המשקפיים השחורים שלה הגדילו את העיניים שלה במקצת וכשהיא הייתה ממש מופתעת זה היה גורם לי לגחך אבל הפעם החנקתי את הצחוק. ״במי שהכי קרוב אלייך פוגעים הכי הרבה והכי חזק.״ אמרתי. ״מה אני אמורה לעשות עכשיו? אני לא יכולה להסתכל על הפרצוף שלו!״ אמרה מעוצבנת. ״תשני איתי הלילה, מחר נראה מה נעשה.״ עניתי. ״בקושי דיברנו.״ אמרה ונראתה מאוכזבת. ״עברתי הרבה היום…״ חשבתי על סאם. ״…נדבר מחר.״ ניחמתי אותה. ״היא חייכה ונשכבנו אחת ליד השניה. המיטה היתה רחבה למזלי אז אף אחת לא נפלה. חלמתי על סאם שמציע לי חברות וחייכתי, הלוואי…