גורל לא צפוי – פרק 22 ❤

נקודת מבט ליאן:

~כעבור 4 חודשים~
״בייב אתם מוכנים?״ שמעתי את צעקתו של אהובי (אני יודעת שזה נשמע קיטשי, אבל תדעו בהמשך למה…) ״כן״ צעקתי בחזרה ונשקתי לראשם של כל אחד מהם. היום יום החתונה של זאיין וג׳ניפר D:
אה ודרך אגב? ילדתי תאומים, בן ובת :-)

~פלאשבק~
״אעאעאעאעאע״ צרחתי ותפסתי חזק בביטני. ״ליאןןן״ שמעתי את לורן צועקת. תוך 10 דקות הייתי כבר בחדר לידה, מחוברת לכל מיני מכשירים. הלידה התחילה, ניתוח קיסרי.
***
פקחתי עיניים, ממצמצת כמה פעמים, מנסה להתרגל לאור שחדר לעיניי. ראיתי מולי תקרה, תקרה לבנה. ניסיתי לקום, אך כאב חד תקף את ביטני וגופי השברירי. ״שלום״ נכנסה לחדר אחות, זיהיתי לפי המדים שלבשה. ״מה שלומך?״ שאלה ברוך וליטפה בעדינות את פניי שזיעה קלה כיסתה אותה. ״יש.. ימ..ים יות…תר טובי…ים״ לחשתי מעט מגמגמת ומתנשפת. ״את רוצה לראות את הקטנים?״ שאלה ברוך. נפל לי האסימון. ילדתי !
חיוך רחב ומאושר התפרש על פניי. ״כן״ לחשתי בשקט. היא יצאה מהחדר ולקחתי כמה נשימות עמוקות. לאחר דקה, כולם נכנסנו ודילן קפץ עליי בחיבוק. ״אני אוהבת אותך״ לחשתי בשקט וברוך. ״גם אני אוהב אותך״ לחש ונשק לשפתיי המלאות. הוא התיישב בכיסא שהיה לידי והחזקתי בידו הגדולה והחמימה. הדלת נפתחה והאחות נכנסה עם 2 שמיכות, אחת לבנה והשניה בצבע אפרסק עדין. היא הניחה אותם בין זרועותיי השבריריות, הבטתי בהם, בילדים שלי, שלי ! D:
דמעה בוגדנית זלגה מעיניי. הרמתי את מבטי שהיה מושפל אל… ילדי. הבטתי בכולם, בדילן, בזאיין, בנייל, בלואי, בליאם, בג׳ניפר, במיילי, בלורן, באמילי, והאחרון חביב… הארי. היה על פניו את המבט הכי מאושר בעולם. הוא הביט בשניי השמיכות (כי הם היו מכוסים) שבידיי עם פה פעור ועיניים נוצצות. ״איך קוראים להם?״ שאלה מיילי ומחתה דמעת התרגשות. הבטתי בהארי, שהביט עמוק לעיניי. הוא התקרב עליי והתיישב בכיסא לידי, בצד השני. ״חשבת על שמות?״ לחשתי בשקט. הוא הוריד מעט את השמיכה מפניהם הקטנטנות והעדינות והביט בהם. ״כן, תמיד רציתי בת בשם אלין, סיפור ארוך…״ אמר וחייך חיוך מעט שבור. ״הכל בסדר?״ לחשתי. ״כן״ מלמל והסיט את מבטו. ״טוב, נשאיר לכם קצת פרטיות״ אמר דילן וחייך חיוך מתוק. הוא בא לצאת עם כולם אך עצרתי אותו. ״דילן״ לחשתי ״מממ?״ מלמל והסתובב. סימנתי לו להתקרב עם האצבע והוא בא לידי. הוא התכופף כדי שיהיה בגובה עיניי. ״תודה, על הכל״ לחשתי ונשק לשפתיו הבשרניות נשיקה חטופה. הוא חייך חיוך רחב ומאושר ויצא מהחדר, בלי לומר מילה. ״כיף לך איתו?״ שאל הארי ושמעו את הקנאה בקולו. ״אל תתחיל״ אמרתי מעט מעוצבנת. הוא נאנח, ״נו, חשבת על שם לבן?״ שאל מעט בארסיות, התעלמתי. ״כן, אושר בגלל שאני מאושרת״ אמרתי. ״אוסר? מה זה?!״ שאל בבילבול. ״אושר״ אמרתי וצחקתי. ״שם בעברית״ אמרתי וחייכתי. ״אוקיי״ אמר והשפיל מבט. ״מה קרה?!״ שאלתי מעט בדאגה. ״את חושבת שאני טיפש?!״ אמר וצחקק בציניות. ״מה?!״ שאלתי בתימהון ״הארי, מה אתה רוצה?!״ אמרתי והרמתי את קולי.
״מה אני טיפש? אני יודע שזה הילדים ש…״ , ״סתום !״ צעקתי עליו. ״מה את רוצ…״ , ״ששש״ קטעתי אותו שוב. אושר וליאן פקחו את עיניהם, ולפני התגלו שני ילדים מושלמים !
אושר שלי, עם שיער בלונדיני כסוף ועיניים ירוקות בוהקות.
אלין שלי, עם פלומת שיער חום בהיר, ועיניים כחולות בהירות כים.
״את רואה? הם לא דומים לי הם דומים לדילן !״ אמרתי וניהיה אדום. הוא ממש התעצבן. ״אבל זה הילדים שלך ! למה נראלך שהם של דילן?!״ שאלתי בעצבים. אלוהים, מה הוא דפוווק?! ״כי הם קופי הוא !״ הבטתי בשניהם, הם באמת היו דומים לדילן, במיוחד אושר הקטנצ׳יק שלי. אבל, הם שלו !
״אושר עם שיער בלונדיני שלי ועיניים ירוקות -כמו שלך- (הדגשתי) ואלין עם שיער חום -כמו שלך- (הדגשתי שוב) ועיניים כחולות שלי, תגיד לי מה בידיוק דומה לדילן?!״ צעקתי עליו. ״ליאן, הם ממש דומים לו !״ אמר בהתייאשות. ״אז מה אם הם דומים לו?!״ שאלתי בעצבים ״כי הם הילדים שלו !״ צעק וכיסה את פניו בכפות ידיו. ״הם לא יכולים להיות הילדים של דילן, כי. לא. שכבנו !!!״ צרחתי עליו בעצבים. שישתחרר כבר. רק ילדתי ! סמעק !!!
הוא השתתק ופער את עיניו לרווחה. ״ס..לי..ח..חה״ גמגם. עיניו נצצו והוא יצא במהירות מהחדר. נאנחתי, והאחות נכנסה לאחר דקה. היא הדריכה אותי איך להניק אותם. כולם נכנסנו לחדר והתיישבו מולי, גם הארי. דילן התיישב לידי, וליטף את פניי. ״נו, איך ההרגשה להניק?״ שאלה ג׳ניפר וחייכה. ״אני מרגישה כאילו אני כלב״ אמרתי וגיחכתי. ״מה?!״ שאלה וצחקה בשקט, כדי לא להעיר את טום שישן בזרועותיו של זאיין. ״כן, נכון יש את הכלבים האלה שיש להם 10 גורים? והם מניקים את כולם ביחד? אז אני מרגישה כמו כלב, יונקים ממני מכל צד״ אמרתי וקרצתי וכולם צחקו. הארי רק גיחך והסתכל עליי במבט מצטער. חייכתי עליו והוא חייך חיוך רחב יותר. ׳תודה׳ אמרתי בלי קול, רק עם השפתיים. הוא חייך והסתכל על הילדים שלי, שלנו.
~סוף פלאשבק~