מתי היא תשים לב.. פרק 19

נקודל מבט תומר-
הדר יצאה מחדרה לבושה במדים, שיערה השחור והארוך היה אסוף בקוקו גבוה ורופף, שיערה השחור נח על גבה, היא נעלה את נעלייה הצבאיות השחורות והסתכלה במראה פעם אחרונה וסידרה את הפוני שלה, היא נופפה בידה עם מפתחות וחייכה, "אישה חונה אישה דורסת, למה שוב את נוהגת" שר עומרי להדר וכולם צחקו, "צחק עוד מותק! כשתרצה שאני אקפיץ אותך לענבר לך תחפש את החברים שלך" אמרה וצחקה, "את סכנה לסביבה! צריך כביש מיוחד בשבילך" צחק עומרי, "גם אני אתגעגע אליכם" אמרה בחיוך וירדנו למטה לכיוון המכונית שלה, מכונית יפה, היא נכנסה למכונית והתיישבתי במושב שליד הנהג, היא ישבה במושבה וניסתה להתניע את המכונית "נראה לי זה מקולקל" אמרה לאחר כמה דקות, לא יכולתי שלא לצחוק, "תכניסי עד הסוף" אמרתי והיא עשתה כדבריי והצליחה להתניע את המכונית, התחלנו בנסיעה , לא חלקה במיוחד אבל נסיעה סבירה.. היא עצרה את המכונית בצד ואמרה "די אין לי כוח לסוע תנהג במקומי.." אמרה ויצאה מהמכונית, התחלפנו במושבים והתחלנו בנסיעה, היא נראתב מבואסת טיפה, "מאמי מה קרה?" שאלתי וליטפתי את ראשה, "סתם לא בא לי כ"כ לחזור לבסיס" אמרה והסתכלה בתוך עיניי עם עינייה הכחולות כמו קרח שיכולתי להישאר ככה כל היום.. "לכל דבר טוב מגיע סוף" אמרתי וליטפתי את לחייה, "למה כל הדברים הטובים נגמרים?" שאלה והחזרירה את מבטה אל הכביש והניחה את ידה על ידי שהונחה על מוט ההילוכים, "דבר אחד טוב נגמר, דבר שני טוב מתחיל" אמרתי והגנבתי אליה מבט קטנטן, "אני אוהב אותך אתה יודע?" אמרה והתקרבה לתת לי נשיקה, "אה וואלה?" אמרתי והגנבתי נשיקה קטנה לשפתייה, היא חזרה לשבת והסתכלה על הנסיעה, הגענו לבסיס ועזרתי לה להוריד את התיק שלה מהמכונית, "איזה כיף זה חבר שרירי" אמרה בזמן שהלכנו לכיוון החדרים, נכנסנו לחדר שלה , נשכבתי על המיטה שלה והיא אירגנה את הבגדים בארון, אווה ואדיר נכנסו לחדר, "אוהו את מי רואים" אמר אדיר, אף פעם לא יצא לנו לדבר כ"כ, "את מי רואים?" שאלתי והסתכלתי עליו במבט נוקב, "אותך אחי" אמר, "בשבילך המפקד" אמרתי והתעלמתי מעצם היותו לידי, אני לא יכול לראות אותו אחרי כל הרוע שיש בתוכו, וא הסתכל עליי וחייך חיוך משועשע, "מה אתה לוקח קשה, היה ונגמר" אמר, זה כ"כ עצבן אותי, "היה ונגמר?אתה שומע את עצמך? אתה צריך להתבייש פשוט!" אמרתי בעצבים וקמתי על המיטה ודחפתי אותו אחורנית, "תרגע אל תתחיל איתי" איים אדיר, "למה מה תעשה הא?" אמרתי והסתכלתי עליו, הוא יודע שהוא לא יכול עליי, לא מבחינה פיזית וגם מהבחינה שהוא פשוט עף מפה על טיל, הלכתי אחורה ויצאתי מהחדר של הדר , הלכתי למטווחים, להוציא עצבים ואנרגיות, האנדרנלין זורם בעורקיי כשאני נמצא בפעולה צבאית, בשביל זה אני חי.. הגעתי למטווח והתחלתי לירות במטרות, פגעתי באמצע והעברתי את כל הכדורים דרך החור, התחלתי לירות שוב, הייתי עם האוזניות על אוזניי מנותק מכל הרעשים, רק אני והרובה.. רק אני והדממה, רק אני והאני הפנימי שלי..

נקודת מבט הדר-
תומר יצא עצבני מהחדר, "מה הקטע?" שאלתי והסתכלתי על אדיר ואווה שישבו מחובקים , היא הסתכלה על אדיר ואדיר הסתכל עליי, יצאתי עצבנית מהחדר ורצתי לחפש את תומר, חיפשתי בכל הבסיס ולא מצאתי, נכנסתי לחדרו והוא לא היה, הוא סטח במטווחים, הלכתי למטווחים ועמדתי בצד, הסתכלתי על תומר יורה במטווח , הוא נראה רגוע ובו זמנית לא רגוע.. אני רוצה להיות איתו, רוצה להיות שותפה לכל הרגשות שלו..להיות חלק ממנו, חלק מהחיים שלו, אבל אני מרגישה שהוא קשור אליי , חלק ממני, אבל אני לא מרגישה קשורה אליו , חלק ממנו.. הלכתי מאחוריו וחיבקתי אותו, ידי נכרכו סביב בטנו השרירית, לא הרפתי את החיבוק.. הוא הבחין שאהי מחבקת אותו והניח את הרובה על השולחן והסתובב עם כל גופו לעברי, המשכתי לחבק אותו וידיו חיבקו את כל גופי ולא עזבו, דמעות זלגו מעיניי, קשה לי עם השקט האי וודאי הזה, קשה לי עם כל הריבים, עם כל הקללות, כל הגזענות, כל הפרואקטיביות הזאת בין אנשים שנמצאים לידי, אני לא יכולה שרבים לידי, לא יכולב שכועסים לידי, זה כואב לי צורם לי בלב.. נשארנו מחובקים ולא עזבנו אחד את השני, הוא נשק לראשי ושחרר את חיבוקו, הרגשתי שאני קורסת, הרגשתי שמשהו חיוני נתלש ממני.. עד שהוא הרים את פניי עם שתיי ידיו החמימות והגדולות, הוא ניגב את דמעותיי שזלגו מעיניי והסתכל בעיניי, עיניו חדרו לעמקי נשמתי.. הרגשתי רגועה הרגשתי בעולם משלי.. "הדרי, מה קרה?" שאל וקירב את מצחו למצחי, עצמתי את עיניי וידיי עדין חיבקו את גופו השרירי ,"אהובה שלי.." אמר ברוך וליטף את שפתיי עם אצבעותיו הרכות והחמימות, הוא חיבק את גופי והשעין את ראשי על החזה השרירי שלו, נשמתי ונרגעתי, אחרי חצי שעה שעמדנו כמו מוזרים מחובקים התנתקתי מחיבוקו, "איך את?" שאל והעביר את ידו על פניי וליטף את לחיי, חייכתי והתנתקתי מחיבוקו, "בוא נחזור, נעלמנו ליותר מידי זמן.." אמרתי והוא שם את הנשק הכבד והגדול על גופו והתחלנו ללכת לכיוון המגורים, "את באה לאכול צהריים?" שאל תומר רגע לפניי שנכנסתי לחדר, "יש ברירה, אתה נכנס?" אמרתי, "אני צריך ללכת למאיה היא קוראת לי, אז אני אראה אותך כבר" אמר והלך, הלכתי נכנסתי לחדר ואווה ואדיר התנשקו, "מזל טוב?" אמרתי והתיישבתי במיטהתי ושמתי אוזניות על אוזניי והדלקתי שירים, עיניי היו כבדות ועיפות, לאט לאט עיניי נעצמו ונרדמתי..

נקודת מבט מאיה-
"מה זאת אומרת צריך להיפרד ממנה?" שאל תומר ללא הבנה והסתכל עליי, אני שונאת להיות המגעילה בכל הסיפור, "לא בא לי להתערב בניכם אבל תומר תבין! אתה המפקד שלה, אתה לא סתם מישהו מהבסיס,יש לך כאן סמכויות, אם דני (המפקד הכי בכיר בגדוד) ידע הוא מעיף אותך ואותה, זה החלום שלך להיות מפקד אתה האמצת בשביל זה, בקלות יכולים להעיף אותך לא חסר על מה ועכשיו זה שאתה יוצא עם חיילת זה עוד סיבה!" אמרתי , שיכניס את זה לראש שלו! אני הכי שמחה בשבילו שהוא יוצא עם מישהי אבל הוא לא יכול איתה.. זה עילוי לסילוק.. ואני גם יסולק כי אני שותפה ל'פשע' , "מה הקטע? לא פרגנתי לך על הקשר עם דור?" שאל וכאב לי.. אני בעד אהבה, אהבה מנצחת בסופו של דבר.. "זה לא החלטה שלי.. הם יעיפו גם אותי!" אמרתי וניסיתי שיבין, אך במקום זה הוא קם והסתובב הלוך ושוב בחדר ומנסה למצוא פתרון, "מי זה הם?!" שאל ללא הבנה.. "מי.. אבא של אדיר.. אתה יודע כמה הוא רצה להכניס את אדיר במקומך" אמרתי, אדיר עושה בעיות מהרגע שהוא כאן, לא סתם הוא עף למשפט על בעיית משמעת, יש לו מזל שאבא שלו דואג לו.. "אני הורג אותו!" אמר ויצא מהחדר בעצבים, "לא!!" צעקתי עליו ורצתי אחריו כל הדרך למגורים של הבנות, הוא נכנס לחדר בעצבים מאגרף את ידו, נכנסתי אחריו והתחילה מהמומה בחדר, אם תומר יאבד שליטה הוא באמת יכול לגמור על אדיר.. "תחכה תקשיב שניה!!" צעקתי על תומר שנראה בטראנס משל עצמו, עולם משלו.. "מה יש פרינססה" התגרה בו אדיר, "תפסיק" לחשה לו אווה שישבה לידו, "אני לא אפסיק, הגיע הזמן שמישהו יציב לו גבולות ויגיד חו הכל בפנים, כולם מפחדים ממנו מהמושתן הזה! מהזבל הזה" אמר אדיר בכעס, "י'חתיכת ילד מטומטם בלי כבוד, יש לך מזל שאני רוכש טיפת כבוד לאבא שלך כי אם לו היתי מעיף לך ראסיה לפרצוץ ידבע!" צעק תומר, הדר ישנה במיטה לא שמה לב לכלום, ממשיכה לישון, "נראה לך שאני מפחד ממך? פחדן סע תתחבא מאחורי הסטוצים שלך שאתה מביא כל שני וחמישי" אמר אדיר, "קשה לך לראות שאני מאושר?מתי תפסיק להיות ילד חמדן, לרצות כל דבר שאתה רוצה, תבין הדר היא שלי, אני אוהב אותה, ואם אני צריך לבחור בינה לבין התפקיד אני בוחר בה, ושנינו יודעחם את מי דני (מפקד פלוגה) מעדיף.. בלי באבא שלך ממזמן היתה בכלא 6!" אמר תומר ויצא מהחדר, "צא צא יא בכיין!" צעק לו אדיר, תומר המשיך ללכת ולא התייחס, "בשביל מה זה היה?לא הספיק לך?!" שאלתי בכעס ואווה עדיין היתה בהלם מכל מה שהתרחש כאן.. "מה את לטובתו, כן זוג האוהבים, לכו תבכו ביחד!" אמר אדיר, "אני לא רוצה לשמוע ממך מילה! ותדבר אליי יפה!" אמרתי בכעס, "למה מי את!" אמר וצחק בקול, "המפקדת שלך מותק, תתחיל להתנהג בהתאם!" אמרתי ורגע לפני שיצאתי הערתי את הדר, היא התעוררה והורידה את האוזניות שפעלו עם מוזיקה חזקה , היא התנתחה והסתכלה על אווה בחיוך, היא לא תאמין מה הלך כאן בזמן שהיא ישנה, "לכי לתומר" אמרתי והיא הנהנה בראשה ויצאה מהחדר וכך גם אני, המשכתי ללכת למשרדים לאיפה שיושב מפקד הפלוגה, נכנסצי והתיישבתי בכיסא ממולו, "מאיה מה מביא אותך לכאן?" שאל,
"בעיות משמעת.. אדיר מוציא אותי מדעתי.. אני לא יכולה עם זה, גם לא אכפת לי שאבא שלו נמצא כאן, אבא שלו לא קנה את הבסיס.. קודם כל לפני הכל שאנחנו באים להגן על המדינה שלנו אנחנו צריכים להיות מאוחדים , מיודדים, חברים, להיות אכפתים כלפי הסביבה ולא לעזור אחד לשני לדפוק את השלישי, אני רוצה שהחיילים שלי יצאו עם טיפת מוסר טיפת אהבה לארץ טיפת חמלה רגשית ואהבה.. אני לא מבינה למה אסור בבסיס הזה להיות נאהב ולאהוב מישהו?זה לא חוקי?" שאלתי וחיכיתי לתשובתו, הוא רק חייך, הסתכלתי עליו והינו בשקט כמה דקות, "את בחורה נבונה, אמרו לך? אבל אנחנו צריכים את אדיר כאן.. ובקשר להרגיש נאהבת אין בזה שום פסילה, כל עוד זה מתבצע באישור של שני הצדדים אין הגבלה לזה.." אמר והסצכל עליי, "מה אתה צריך את אדיר..! אני רוצה להכניס לו משמעת, מהיום אני המפקדת לא מאיה!" אמרתי ויצאתי מחדרו, הוא צחק והמשיך בעיסוקיו,

נקודת מבט הדר-
קמתי מהמיטה ואפילו לא סידרתי את שיערי, יצאתי עם מדים ירוקים לגופי, שיערי היה מבולגן ואסוף בקוקו מרושל, נכנסתי לחדרו של תומר בלי לדפוק בדלת, הוא עמד בחלון עם החפיסת סיגריות ועישן , התיישבתי בספה שבחדרו והסתכלתי עליו, הוא לא הסתכל וסיים סיגריה, הוא הדליק עוד סיגריה והתענג על כל רגע שלקח שאיפה מהסיגריה,הסתכלתי עליו ונתתי לו את הזמן שלו את הרוגע שלו.
כשראיתי שהוא מתחיל את הסיגריה ה3 קמתי מהספה ונעמדתי לידו, "ממה אתה עצבני?" שאלתי ונשענתי עם ראשי על כתפו, הוא הוציא את העשן של הסיגריה והעביר את ידו בשיערו החום דבש הזה, "מאמי… תספר לי" אמרתי לתומר וליטפתי את פניו עם הזיפים , הוא הוזיז את ידי ואמר "אני צריך זמן לעצמי" והלך לכיוון המיטה שלו, הסתכלתי עליו מתרחק ממני, יצאתי מהחדר והלכתי בבסיס,הלכתי עד שהגעתי לאזור מבודד, אזור שאף אחד לא נמצא שם, אזור שיש בו טיפת שלווה.. התיישבתי מתחת לעץ הגבוה המלא עלים, העץ כיסה עם עליו וענפיו אזור קטן לצל, התיישבתי שם והצמדתי את רגליי לגופי,חיבקתי את רגליי וישבתי.. למה כל הטוב הזה מגיע לביום.. למה אני מרגישה שאני מעיקה עליו?. אני מרגישה לפעמים שאני מעמסה..
"חיילת מה את עושה שם?" צעק לי מישהו מרחוק, נשמתי נשימה עמוקה וניסיתי לראות מי זה קורא לי, לא הצלחתי!, הדמות התקרבה מעט, יכולתי לזהות שזה גבר לפי התספורת הקצוצה, "חיילת את צריכה לחזור, יש מסדר, אני קורא שוב" צעק הקול, והדמות הצקרבה, הסתכלתי על הדמות וניגבתי מהר את פניי, שלא עראו שירדה לי דמעה מלוחה קטנה על לחיי