מנותק מהעולם

כמעט בכל יום אני עוצר וחושב, מה בדיוק אני עושה כאן.
זה לא שאלה שבאה מדבר רע שקרה לי, דיכאון או סתם יאוש.
זה שאלה שבאה אחרי מבט על כל מה שקורה כאן.
היחס, הדברים שקורים בכל יום משתנה כל פעם.
אני רואה שאני לא מתאים להיות בסביבת אנשים, בגלל כמה דברים שיש בי שאיש לא מתחבר אליהם.
להיות שונה זה מיוחד, כולם אומרים את זה אבל לא באמת מתחברים לאחד כזה.
לפעמים זה טוב להישאר בצד, ולהסתכל על מה שהם עושים ולהגיד כמה טיפשות יש בהם.
ככה בן אדם שונה יגיד, אבל בן אדם שהוא כמעט אותו דבר כמוהם לא יסכים לזה.
אבל לעצור את מה שקורה היום זה בלתי אפשרי, פשוט צריך למשוך בכתפיים ולהמשיך.
גם בדבר שאנחנו לא רוצים, אי אפשר לשנות את המציאות הזאת.
זה כל כך מעציב וכואב להיות במקום שלא מתחברים אליו, שלא מתאים לך, שאתה מרגיש לא שייך..
אולי אני לא חופשי עדיין אבל בטוח שיהיה את הרגע שבו אני אברח למקום שקט יותר, שונה יותר, מקום שבו תמיד ארצה להיות.
אבל עכשיו זה לא קל, הדיכאון בא והולך והמחשבות תמיד זזות בראש.
משהו לא בסדר כאן, אני תמיד אומר..
אבל רגע.. זה העולם שלא בסדר או אני לא בסדר. . . ?