אף אחד לא יודע

הוא הסתכל עלייה. הוא הציץ בה מהקצה של המרפסת, שקרוב יותר אל הקיר, שלא תראה אותו ותכנס פנימה אל חדרה חלילה! אוזניות ענקיות כיזו חצי מפניה, אבל שיערה עדיין נראה, וכך גם ירוקות שנצצו. היא התסלכה על המרפסת שלו במבט מלא בבוז.
ואז ראתה בזווית עינה תנועה ונכנסה הביתה.
הוא כעס.
שהפחיד אותה.
שאהב אותה
למרות שלא הכיר אותה כלל וכלל
אהבה בילתי אפשרית
~~~~~~~~~~
היא נכנסה אל חדרה, מבואסת.
הוא ראה אותה.
היא נכנסה והתיישבה נול מחשב, שמה שיר אחר, כסד יותר.
היא כעסה.
כי היא אהבה אותו.
והוא לא הכיר אותה.
כללל
~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואני?
אני מסתכלת עליהם מהצד, חצי בוכה.
"למה לעזאזל אתם לא קולטים?!"
"אתה- אתה לא קולט שהיא מסתכלת כול המזן עלהמפרסת שלך בגללש היא מחפשת אותך?! שהיא מסתכלת למעלה בכדי רלאות את הט' הענק שהיא אוהבת?1"
"ואת?! את קולטת שזה שהוא דוחס את השם שלך בכול מקום- שהוא מרסס בו את הגריפיטי שלו זה אומר שהוא אוהב אותך?! את לא מבינה?1"
"אתם לא מבינים?1"