עד אלי

בשקט בשבילים,
כל הדרכים מובילות אל כלום.
הרחובות מתרוקנים,
במין רגע עגום.

בשקט בדרכים,
המכוניות שובקות חיים.
והזמן נעצר, ורץ לאחור.

זה לא ייתכן,
זה לא אפשרי,
אני יודע.
זה לא יכול לקרות,
אבל תראי – זה בשטח.
אין זו בדייה,
לא מעשייה,
זה אמיתי.
תראי איך הכל ריק מאנשים.

אין חיים, ואין תקווה,
הכל בחוץ שקט כל כך,
זה ייתכן – אולי.
אבל הכל ישתנה,
אני יודע,
פשוט בואי עד אליי.

הרחובות נשכחו,
כל הדרכים מובילות לאותו מקום.
המעגלים נפרשים,
וזה משתלט על הכל.

ושוב יש דממה,
הכל שחור מחדש.
והזמן נעצר ורץ לאחור.

זה לא ייתכן,
זה לא אפשרי,
אני יודע.
זה לא יכול לקרות,
אבל תראי – זה בשטח.
אין זו בדייה,
לא מעשייה,
זה אמיתי.
תראי איך הכל ריק מאנשים.

אין חיים, ואין תקווה,
הכל בחוץ שקט כל כך,
זה ייתכן – אולי.
אבל הכל ישתנה,
אני יודע,
פשוט בואי עד אליי.

עד אליי.
פשוט בואי עד אליי.

זה לא ייתכן,
זה לא אפשרי,
אני יודע.
זה לא יכול לקרות,
אבל תראי – זה בשטח.
אין זו בדייה,
לא מעשייה,
זה אמיתי.
תראי איך הכל ריק מאנשים.

אין חיים, ואין תקווה,
הכל בחוץ שקט כל כך,
זה ייתכן – אולי.
אבל הכל ישתנה,
אני יודע,
פשוט בואי עד אליי.

זה לא ייתכן,
זה לא אפשרי,
אני יודע.
זה לא יכול לקרות,
אבל תראי – זה בשטח.
אין זו בדייה,
לא מעשייה,
זה אמיתי.
תראי איך הכל ריק מאנשים.

אין חיים, ואין תקווה,
הכל בחוץ שקט כל כך,
זה ייתכן – אולי.
אבל הכל ישתנה,
אני יודע,
פשוט בואי עד אליי.