I hate my life :/ פרק ראשון תקראו!!

הלכתי ברחוב וחשבתי לעצמי ״למה אני בכלל חיה?! למה ההורים שלי עזבו אותי?!״.
אני שחר בת 16.5 ואני יתומה, ההורים שלי עזבו אותי ביום שנולדתי החיים שלי נוראיים, בבית ספר מציקים לי ויש לי רק ידיד טוב אחד קוראים לו רון הוא אחד מהמקובלים בבית ספר הילד שכולם רוצים הוא יודע עליי הכל ואני עליו, אני המוזרה בבית ספר, הפריקית הבגדים שלי, טוב אין לי הרבה, אני בלונדינית עם עיניים חומות אני לא יפה אבל רון תמיד אומר לי שאני כן יש לי קעקוע בגב של נשר ואני חותכת את עצמי בורידים…. בבית היתומים אני לבד כולם שמה ילדים קטנים או תינוקות אני עוזרת להם לטפל בהם לפעמים…
-המשך סיפור-
רון התקשר אליי ואמר לי ״תרדי כבר אני מחכה לך כבר שעה!!״ אמרתי לו ״טוב טוב אני יורדת איזה קרציה!!!״ אמרתי ״ביי״ לאנה שהיא מנהלת את בית היתומים, יצאתי החוצה וראיתי את רון יושב במכונית המדהימה שלו דרך אגב ההורים שלו עשירים, נכנסתי פנימה ונסענו לתיכון באתי עם חולצה עם שרוול ארוך אבל היה לי חם אז קיפלתי את השרוול ואז כל החתכים שלי ראו, רון ראה את זה לקח לי את הידיים ושאל ״מה זה?!״ אמרתי לו ״כלום תעזוב אותי!!!״ הוא אמר ״ממתי את חותכת?!?!?״ עניתי לו ״מאז ומתמיד״ הגענו לתיכון ואני והוא יצאנו מהאוטו, ראיתי ששון וטל מתקרבים אלינו (הם החברים של רון) שון צעק לרון ״עדיין מסתובב עם הפריקית?!״ רון אמר לו ״מאיכפת לך?!״ שון ענה ״יאללה רון בוא יש משחק כדורגל״ רון אמר לי ״נדבר אחר כך אל תשכחי ששכחתי את הנושא של החתכים״ אמרתי לו ״שיהיה ביי״ הלכתי לפינה שלי שאף אחד לא מכיר ועברתי בחצר של בית ספר, כל הדרך קיללו אותי אבל שמתי אוזניות ולא התייחסתי אני כבר רגילה לזה…. הגעתי למקום שלי וישבתי שמה הוצאתי את הסכין שלי וחתכתי את הורידים, ירד לי מלא דם על הידיים והרגשתי הקלה עצמתי את העיניים, פתאום הרגשתי שלוקחים לי את הסכין ואני רואה את רון לפניי, אני שואלת אותו ״מה אתה עושה?!״ הוא ענה לי ״לוקח ממך את הסכין דיי לחתוך את עצמך!!!!״ הוא הוציא חולצה מהתיק שלו וליפף לי סביב היד שלי, התחלתי לבכות מה שאני לא עושה אף פעם הוא אמר לי ״הכל יהיה בסדר אל תדאגי״ הפסקתי לבכות קמתי והלכתי משמה טיפסתי על החומה וברחתי מבית ספר הגעתי לפארק ראיתי חבורת ילדים ששותים, הלכתי אליהם ואמרתי להם ״תביאו בקבוק וודקה״ אחד מהם נתן לי בקבוק ואמר ״פשש.. קחי תשתכרי ״ שתיתי את כל הבקבוק ואמרתי בסטלה שלי ״תודה״ ישבתי איתם כל היום ודיברנו היינו שיכורים לגמרי באיזה שלב פשוט לא שלטתי בעצמי ומשם אני לא זוכרת יותר….