המורה למתמטיקה- פרק 14. בבקשה תקראו :)

אחרי כמה רגעים, ג'ון הסתובב אליי. הוא היה נראה נורא, עורו חיוור מתמיד, עיניו היו מעט אדומות, והוא התנדנד במקומו. "איזה קטע שאתם כאלה דומים, לרגע חשבתי שאתה זה הוא בכלל.." הוא צחק, מתקרב אליי. "באת לארח לי חברה?" הוא שאל. כמעט נחנקתי מהריח הנורא שיצא לו מהפה, ריח של קיא משולב עם אלכוהול. התרחקתי ממנו מעט, אבל לא הלכתי משם. אני לא יודע למה, אבל משהו אמר לי שאני צריך להישאר שם. "אתה.. שיכור?" שאלתי, למרות שידעתי את התשובה בעצמי. הוא לא ענה לי, רק התיישב על הספסל לידו. "קצת.. אבל.. אה אני בסדר. יש לי רק קצת בחילה ו..כואב לי הראש." הוא אמר לבסוף, עדיין צוחק. "אתה יכול לשבת לידי אה אם אתה רוצה." הוא אמר. התיישבתי לידו, ואני אפילו לא יודע למה. פשוט עשיתי את זה. "אני מצטער אתה יודע.. אהה על מה שקרה אצלי בדירה.. לא הייתי צריך לעשות את זה." הוא אמר, מצחקק. "זה בסדר.. נראה לי." מילמלתי בשקט. "למרות שהייתי עושה את זה שוב אתה יודע.. אתה בדיוק כמוהו.. אתם ממש דומים, אתה לגמרי עושה לי את זה." הוא צחק. הדברים שהוא אמר די הלחיצו אותי, כל ההתנהגות הזאת הלחיצה אותי. ולחשוב שהיום בבוקר רק להתקרב אליו הלחיץ אותי ועכשיו לא מטריד אותי בכלל שאני יושב לידו, והוא שיכור מהתחת (סליחה על הביטוי). ניסיתי להבין למה אני לא קם והולך אבל פשוט לא יכולתי למצוא תשובה. "אמרו לך פעם שיש לך פרצוף יפה?" הוא שאל, מגחך בשקט. "וגם גוף יפה.. וכשאתה עצבני אתה ממש סקסי, אתה יודע?" הוא אמר, ממשיך לגחך. "למה אתה יושב פה בחוץ? למה אתה לא בדירה שלך?" שאלתי אחרי שתיקה קצרה, מתעלם מהערותיו. "בעל הבית העיף אותי.. הוא.. אהה.. רוצה לתת את יחידת הדיור לדייר יותר אחראי." הוא אמר בעצבנות. "עכשיו אני צריך לעבוד לגור עם אבא שלי.. כי אין לי כסף לשכור דירה.. יותר מדי.. הוצאות." הוא אמר, וקם מהספסל. "אני.. רק הולך.. להביא משהו." הוא אמר. ישבתי שם דקה והוא לא חזר, מה שדי הלחיץ אותי, לא ידעתי מה הוא מתכוון להביא. 'אני חייב ללכת מפה, ומהר', אמרתי לעצמי. לאט ובשקט קמתי מהספסל, יוצא מהשביל החשוך ופונה לכיוון שער ביתי.
"אמא, את בבית?" קראתי בקול ברגע שנכנסתי הביתה. "כן חמוד, אני בסלון!" היא קראה לי בחזרה. הלכתי לסלון באיטיות, "מה את עושה פה כל כך מוקדם?" שאלתי והתיישבתי לידה על הספה. "מה אתה עושה פה כל כך מאוחר? איפה היית?" היא שאלה. "בבריכה עם זאק.." מילמלתי.
הייתה שתיקה שנמשכה כמה דקות. יכולתי לראות שלאמא יש הרבה מה להגיד לי.
"ליה הייתה פה." היא אמרה לי לבסוף. "מה? מה היא עשתה פה?" שאלתי, מופתע. "דיברה איתי.. סיפרה לי על מה שקרה עם.. המורה שלך." היא אמרה, מסתכלת עליי במבט חמור. "למה לא סיפרת לי!?" היא שאלה בחומרה. "אני.. מצטער.. שלא סיפרתי. אבל זה בסדר.. אני בסדר עכשיו. אין לך מה לדאוג.." אמרתי. "בגלל זה הברזת מחצי משיעורי האנגלית שלך?! כי אתה בסדר וזה לא מטריד אותך?" היא שאלה. "רגע, מה?! אנגלית?" שאלתי בהפתעה. "כן, אני יודעת מה המורה שלך לאנגלית עשה. למה לא סיפרת לי?" היא שאלה. "נו אמא, אני מצטער.. זה פשוט.. הלחיץ אותי.. ופחדתי, אבל עכשיו אני בסדר." עניתי בשקט, הבנתי שליה שכוונה עיוותה את הפרט הזה, אבל לא הבנתי למה. "אני קובעת לך תור לפסיכולוג." היא אמרה בהחלטיות אחרי עוד שתיקה ארוכה. "מה?! רגע, את רצינית??" שאלתי בכעס. "אל תתעצבן. זה יעשה לך טוב.. לפרוק את הדברים שאתה עובר עם עוד מישהו. אני הייתי מתחרפנת אם בת הייתה מנסה לנשק אותי." היא אמרה לי. קצת צרם לי מה שהיא אמרה, אחרי שזאק גילה שאחותו הומופובית, התחלתי לדאוג שאולי גם אמא שלי כזאת, רק המחשבה על זה גורמת לי לרצות לבכות. "אמא, פסיכולוגים נועדו לחולי נפש! אנשים נורמלים לא הולכים לפסיכולוגים!" אמרתי בעצבנות, משתדל לא לצעוק. "חמוד, תרגע. רק פגישה אחת, אם זה יהיה ממש נורא.. אז תוכל לבחור אם להמשיך ללכת או לא." היא אמרה.
"ליה והפה הגדול שלה.." מלמלתי בעצבנות, קם מהספה. "חכה רגע. יש עוד משהו שרציתי לדבר עליו." אמא אמרה. "מה?" שאלתי. "תחזור לשבת לידי." היא אמרה, ועשיתי כדבריה. "אני.. הכרתי מישהו. ואני יודעת שזה נשמע.. נדוש.. אבל אני חושבת שהפעם זה רציני. אנחנו כמעט באותו גיל, וגם לו יש בן.. קצת יותר גדול ממך. אנחנו ממש מדברים באותה שפה מה שנקרא ו..רציתי רק להכין אותך כי בעוד חודש אנחנו.. אנחנו נעבור לגור איתו." היא אמרה בשקט. "אנחנו מה?!?!" הפעם כבר לא יכולתי שלא לצעוק. "אנחנו רוצים לבחון את המגורים ביחד, לראות אם אנחנו באמת מתאימים. אבל אל תדאג, אתה תשאר באותו בית ספר, זה קצת רחוק מכאן אבל הבן שלו עובד פה בסביבה והוא יקפיץ אותך. אני יודעת שזה קשה, אבל בבקשה אל תתעצבן, תעשה את זה בשבילי." היא אמרה בקול מלא תקווה. "אני.. אני.. לא יודע אמא. אני לא חושב שזה רעיון טוב." אמרתי בעצב. "יהיה בסדר, אני מבטיחה. רק תעשה את זה בשבילי, ואני אהיה מאושרת. אני מבטיחה שבסופו של דבר, כשתתרגל למצב החדש, גם אתה תהיה מאושר." היא אמרה. אחרי 5 דקות נוספות של שתיקה, קמתי מהספה, והלכתי לחדר שלי, בלי להגיד מילה.
————————————————————————–
טוב, אני מקווה שאהבתם את הפרק. לקח לי הרבה זמן לכתוב אותו כי כל הזמן שיניתי את הניסוח ואני עד עכשיו לא לגמרי מרוצה ממנו, אני מקווה שאתם כן. כמו תמיד- אשמח לחוות דעת, ביקורות, והשערות להמשך. (שוב, השערות להמשך מאוד עוזרות לי לא לעשות דברים צפויים מדי, אז כל השערה שיש לכם, אני אשמח מאוד אם תכתבו אותה.)
וכמובן תודה רבה לכל הקוראים והמגיבים :)