מפלצות הלילה הגשום | פרק 21
"מה אתה עושה?!" צעקה אמי לפתע, כשהסירה את עיניה מאבי. "כעת גם החולצה שלך מטונפת בבוץ!"
טיפש שכמותי! תפסתי בבהלה את שולי החולצה והורדתי אותה. כעת נותרתי רק עם גופייה.
"עכשיו תורך לגשת ולשים את הסוודר בסלסלה לבגדים מלוכלכים, הדודה רבקה תשים את זה מאוחר יותר במכונת הכביסה! מהר!" פקדה עליי אמי.
דשדשתי גונח לעבר עליית הגג. זה היה אחר-צהריים מאוחר מאוד, ועבר עליי יום קשה במיוחד – לכן הייתי עייף כמו שבלול שהיה צריך לזחול מאה מטר. למרות שהוא מתייאש בעשרת הראשונים.
בדיוק עליתי את שתי המדרגות הראשונות המובילות לעליית הגג כששמעתי את הצעקות של הדוד צ'רלס מהקומה התחתונה.
הבטתי אל הפיר שבין גרמי המדרגות וקלטתי אותו עומד עם הדודה רבקה ליד… ליד המרתף!
הדלת של המרתף הייתה פתוחה, מתוכה בקע אור חלוש. הדוד צ'רלס עמד בחזית המרתף, והביט למטה אל מעבר למדרגות המובילות למטה. האור שהאיר עליו גרם לפניו להיראות כל-כך מפחידות שחשתי בגולה של מועקה בגרוני. הוא נראה כמו שד!
הדוד צ'רלס התחיל לשאוג לעבר המרתף.
"לא! לא עוד! אתם לא תתווכחו איתי בנושא הזה! אני מזהיר אתכם בפעם האחרונה!!! עוד שטויות כאלה, ו…"
"אתה מוכן לשתוק כבר!" פלטה הדודה רבקה בעצבנות לעבר צ'רלס כשהיא תופסת בכתפו. "ההוקינסים ישמעו אותך!"
הדוד צ'רלס פלט נהמה והנמיך את דבריו עד כדי לחישה. כך שלא יכולתי לשמוע כלום מדבריו. למה הוא התכוון כשדיבר על 'שטויות כאלה', לא ייתכן שהוא מזהיר מישהו (אבל מי?) בגלל בובת הקפיץ האיומה שקיבלתי. האם הדודה רבקה שקרה לנו לפני רגע?
לאחר שהפסיק לדבר הדוד צ'רלס סגר בחוזקה את דלת המרתף ואז נָעַלַה. הוא מלמל משהו – ואת זה יכולתי לשמוע.
"הילדים האלה לא מבינים, דיברתי כבר עם ההורים שלהם. אבל הם פשוט לא מבינים." הוא אמר.
בחיי שלא הבנתי על מה הוא מדבר! זה כבר מתחיל להיות מוזר! האם הוא מגדל ילדים בתוך המרתף? יחד עם הוריהם? אולי הוא עושה חסד עם אנשים חסרי-בית, אבל אם כך, מדוע אף פעם לא סיפר לנו על זה? הייתי כל-כך מבולבל. רציתי להתפרץ אל השיחה שלהם ולשאול את הדוד צ'רלס את כל השאלות האלה, אבל פחדתי שהוא יכעס עליי. ידעתי שיש איזושהי סיבה לכך שהדודה רבקה היסתה אותו.
תגובות (0)