שתיקה שווה זהב

שלום קוראים לי מאיה אני בת ארבע עשרה ניראה לי . אם ספרתי את הזמן נכון אני אמורה להיות עכשיו פחות או יותר ארבע עשרה. אם אני לא טועה יש לי שני הורים מדהימים ואחות גדולה ממני.
אני עכשיו בחדר סגור יש לי פה פנס קטן פנקס ועט . אני פה כבר …. ארבע שנים ?
אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני במרתף סגור , טוב אז אני האמת גם לא יודעת .
בא לכאן 3 פעמים ביום איש שנותן לי אוכל ומים ואם אני מתנהגת יפה הוא נותן לי פנקס חדש ועט חדש.
היו לי 39 פנקסים אבל כולם נשרפו באיזה שריפה שהייתה כאן . לפי דעתי ? השריפה הייתה מכוונת כדי שאני ימות אבל פשוט לא הצליח להם , הם רק הצליחו לשרוף את כל הפנקסים שלי זה רק כי החברים שלי שמרו עליי.
יש לי שלושה חברים מדהימים הם לידי פה עכשיו אפילו שהם ישנים אין להם שמות אז אני פשוט ממספרת אותם . הם איתי כל הזמן אבל מה שטוב בהם שהם תמיד לצידי ! הם לא אוכלים לי את האוכל ולא את המים ! כל מה שהם צריכים זה שינה מדיי פעם אעה כן ודף ביום . זה קצת מוזר שחברים שלך אוכלים לך דפים מהפנקס לא? אני התרגלתי .
בטח כל אדם אחר כבר היה משתגע להיות במקום סגור בלי שירותים ובלי מקלחת . הצחנה גדולה בחדר הזה אבל זה מה שיש ואין לי ממש איך להתנגד .
איפשהו במאי יש לי יום הולדת ! החברים שלי תמיד חוגגים לי יותר נכון שרים לי יום הולדת שמח . אבל האנשים שכאן מסביב? לא מוכנים אפילו לתת לי צאת מהתא חוץ מכמה פעמים בשביל בדיקה או משהו כזה . הבעיה היא ? שאני לא באמת יודעת מתי זה מאי אז תמיד אחרי שמקשטים את התאים פה מסביב עם עצי חג מולד וכל מיני שטויות של השנה החדשה אני יודעת שנישארו לי עוד שלושה חודשים הרי זה ינואר מרץ ומאי . קצת קשה לעקוב פה במיוחד שאני לא יודעת מתי בוקר ומתי לילה אבל למה לא לנסות ?
התא שאני רואה מולי ריק גם האלה שלידי . הם תמיד היו ריקים אני לא מבינה למה . אני רוצה להכיר אנשים חדשים אפילו שהחברים שלי מדהימים אבל גם מגיע לי להכיר מישהו חדש ?

פתאום ראיתי צל של מישהו מתקרב זה היה מוזר כי לא מזמן הוגשה הארוחה הראשונה זה עוד לא הזמן לארוחה השנייה . אלא אם כן הזמן החליט לעבור מהר מה שלא קורה בכלל לפחות לא פה .
השומר:"תגידי לי מה את עושה שם כל הזמן?"
לא עניתי ידעתי שאם אני אענה אני יכולה לסבול .
השומר:"טוב את צריכה לצאת מהתא ! אל תתלהבי זה סך הכל בשביל כמה בדיקות"
לצאת ? איזה כיף לצאת ! ללכת קצת אפילו במסדרון הזה !
הוא החזיק אותי ממש חזק שם עליי את האזיקים אפילו אזיקי רגליים . הוא שם גם מטפחת על הפה.
אני לא מבינה למה גם ככה אני לא יכולה לברוח אז למה להתאמץ כל כך ?
ואז יצאנו אני חייבת להגיד לכם שלא היה ממש נוח ללכת באזיקים האלה אפילו שהשומרים סוג של גררו אותי הם החזיקו לי את הידיים ממש חזק . אני נפלתי כמה פעמים ואז הם הרביצו לי וקיללו אותי .
שגרה אמרתי לעצמי באיזה יום מין הימים לא אומרים לי דברים כאלה?
הלכנו הרבה זמן היה לי קשה ללכת גם בגלל האזיקים ו כי אגם בגלל שאני לא ממש רגילה ללכת . אני מנסה ללכת בתא הקטן שיש לי אבל אסור שהשומרים ייראו שאני הולכתם כן אני יחטוף על זה אז זה מסובך ואני הולכת ממש קצת .
השומר הראשון:"הנה הגענו תכניס אותה לכאן אתה תסתדר לבד ? "
השומר השני שניראה הרבה יותר מפחיד וגדול ממנו : " אתה צריך לשאול בכלל ? לך לך אני אסתדר לבד" הוא שם אותי על כיסא שיחרר את האזיקים בידיים ואז שם אותם שוב רק הפעם הידיים שלי היו מונחות אחרת פרוסות כאלה . הוא יצא מהחדר וניראה לי שהוא סגר את הדלת או נעל.
חיכיתי הרבה זמן וזה היה ממש לא נוח .ואז הגיעה ד"ר … אמממ ד"ר מא או משהו כזה? . טוב אני לא זוכרת אני רואה אותה פעם בהרבה זמן . היא הייתה נורא מפחידה שיער פרוע ומשקפיים שחורות שחורות . אף פעם לא יצא לי לראות את העיניים שלה ! השיער שלה היה אפור אפור והוא היה כמו קש כאילו יש לה הרבה קש פרוע ואפור על הראש. היא גם הייתה מלאה ויש לה נקודת חן לפחות ניראה לי שזה נקודת חן מעל השפה.
ד"ר מאלום:" טוב אז נתחיל "ואז היא שמה לי שני מחטים . אחד ביד ימין והשני ביד שמאל .
ראיתי שהוציאו ממני איזה חומר אדום בהיר בהיר החומר כבר היה כמעט בצבע ורוד .
ד"ר מאלום :" לא טוב פשוט לא טוב ! .. תגידי לי מה את עושה שאת עדיין מוטציה כזאת? את לא תהרסי את העולם הזה ברור לך ? אנחנו נגרום לך להיות נורמלית ! מכירה את המילה הזאת נורמלית ! בלי שום מוטצייה שלא אמורה להיות אצלך ! דם ורוד מי שמע על בן אדם שיש לו דם ורוד ! עזבו את זה מי שמע על יצור חיי שיש לו דם ורוד " היא סתרה לי
ד"ר מאלום:שומר ?"
שומר:"כן גבירתי"
ד"ר מאלום:"לך תיקרא לפרופסור אופלוס בבקשה"
שומר:"כמובן אני כבר הולך ד"ר מאלום"
נכון! זה ד"ר מאלום הייתי קרובה .
ואז הגיע אותו שומר מפחיד וגדול עוד אדם הוא דווקא היה ניראה יותר ידידותי יותר נחמד . היה לו שיער חום ועיינים חומות כמו ה.. ה… אדמה? היה לו חיוך על הפנים אבל אחרי כמה זמן הבנתי שהוא לא ידידותי יותר ואפילו לא נחמד יותר .

ד"ר מאלום:מה נעשה איתה ?היא פה חמש שנים ועדיין אין שום שינוי !
פרופסור אופלוס :"ניראה לי שצריך לעבור לשלב הבא הוא תמיד עובד. ואם לא תמיד יש את השלב האחרון להרוג אותה"
ד"ר מאלום :אבל אם הורגים אותה המוטציה הזאת עדיין משתחררת נתקלנו בזה כבר בעבר"
פרופסור אופלוס : "את צודקת אבל אולי במוטציה הבאה נוכל לטפל "
ד"ר מאלום:"טוב ניקח אותה ללןח החשמל?"
פרופסור אופלוס :"כמובן. שומר תעביר בבקשה את הגברת הצעירה ללוח. ותשחרר את המטפחת או מה שיש לה על הפה כי אנחנו צריכים לשמוע אותה"
או.. סוף סוף בן אדם שרוצה לשמוע את דעתי ! חוץ מהחברים שלי אבל אתם יודעים הם לא כל כך נחשבים כי אני מכירה אותה כל כך הרבה זמן שלהם כבר ניראה לי נמאס לשמוע את הדעה שלי.
הוא שיחרר את המטפחת סוף סוף היה לי קל יותר לנשום! הוא גם שיחרר את האזיקים שם אותי על אותו הלוח והלוח קשר אותי בעצמו לעצמו.
פרופסור אופלוס :"טוב אז ככה מאיה אנחנו הולכים לשאול אותך שאלות . את צריכה לענות את האמת בלבד כי אם לא זה ייכאב מובן לך ? "
היהנתי
פרופסור אופלוס :"מה הכוחות שלך ? "
אני:"אני לא יודעת" ואז הפרופסור הורה לד"ר לעשות משהו ואז הרגשתי זרם בכל הגוף . זה כל כך כאב ולא היה נעים .
פרופסור אופלוס :"אני שואל אותך שוב מה הכוחות שלך ?"
אני:"אני לא יודעת באמת שאני לא יודעת" ואז הוא שוב הורה לה . והפעם זה הרבה יותר כאב.
פרופסור אופלוס :"אני מתחיל לאבד את הסבלנות שלי ! מה הכוחות שלך?" הוא התחיל להתעצבן
אני:"אני לא יודעת !! אני באמת לא יודעת ! בבקשה אל תעשה את זה שוב זה כואב!"
פרופסור אופלוס :"זה כואב לך נכון?אז אולי תגידי לי את האמת ?" הוא צעק עליי !
אני:"אני אומרת לך את האמת ! "
פרופסור אופלוס :"טוב אנחנו עוד נחזור לשאלה הזאת . יש לנו עוד כל כך הרבה שאלות חבל לבזבז עכשיו את כל הזמן . מה את יכולה לספר לי עלייך ?"
אני:"קוראים לי מאיה אני בת 14 ? יש לי שיער חום ואני נמצאת פה כבר ארבע שנים "
פרופסור אופלוס :"לא חתיכת טיפשה מה את יכולה לספר לי על המיוחדות שלך . אני רואה שיש לך שיער חום ושאת ניראת כמו גמל ! מה את יכולה לספר על הכוחות שלך על המיוחדות שיש בך אעה??"
אני:"אני לא יודעת על מה אתה מדבר ! אין לי מושג אפילו למה אני נמצאת פה!"
ואז הוא הורה לה לתת לי עוד מכת חשמל . כל פעם זה כאב יותר ויותר .
פרופסור:"אל תשחקי איתי את המשחקים האלה ! אני יודע טוב מאוד שהחברים שלך שהם בדיוק כמוך לא נותנים לך לספר לנו ! "
אני:"החברים שלי לא מספרים לי כלום !"
פרופסור אופלוס :"אה אז יש לך חברים . טוב כבר התקדמנו . הנה את רואה אם את תמשיכי לדבר אז את לא תסבלי הבנת?"
הינהנתי
פרופסור אופלוס :"מי אלה החברים שלך?" הפעם הוא שאל בצורה מאופקת יותר
אני:"אני לא בדיוק יודעת אפילו שם אין להם . אבל אני מספרת להם הכל .אפילו שאין לי כל כך הרבה לספר כי אני לא עושה כאן כלום"
פרופסור אופלוס:"אני לא רוצה לשמוע תלונות ! תמשיכי"
אני:"הם תמיד אומרים לי שהם שומרים עליי"
פרופסור אופלוס:"שומרים עלייך אה? אבל לספר עלייך את האמת הם לא מספרים נכון?"
הינהתי לשלילה
פרופסור אופלוס:"טוב נמאס לי ממנה זה פשוט חסר סיכוי ! היא מטומטמת מדיי ויש לה הזיות שיש לה חברים התא שלה ריק פשוט ריק ! אין זה חסר תועלת איתה . שבוע הבא ניפטר ממנה"
אני:"מה זאת אומרת ניפטר ?"
פרופסור אופלוס:"לא ביקשתי את דעתך ולא ביקשתי שאלות ! ד"ר עוצמה מלאה הפעם"
כאב לי לכמה רגעים אבל זה בסוף הפסיק לכאוב . אני פשוט המשכתי לעשות כאילו כואב לי שלא יעשה משהו אחר שיכאיב לי .
האמת?אני אפילו לא זוכרת איך חזרתי לתא . ובדרך כלל?אני זוכרת דברים כאלה . מצאתי את עצמי בתא אחר רחוק מהחברים שלי רחוק מהשני פנקסים שהספקתי לרשום . לפחות נידמה לי שזה רחוק אני לא כל כך מסתדרת כאן .
ואז עבר זמן מה . ופשוט ניראה לי הבנתי שאני הולכת להיפרד מהתא הזה ומהתא הקודם שלי בכלל ניפרדתי ממזמן . מהשלושת חברים שלי שאיכשהו עברו תא ומכל הפנקסים שלי . לא הפריע לי כל כך חוץ מהקטע שהחברים שלי אמרו שהם יישמרו עליי ובנתיים?הם לא עשו את זה וזה קצת איכזב כי אני מאכילה אותם כל כך הרבה שנים ואני תמיד שומרת עליהם כשהם נירדמים . .
ואז התקרב לתא שלי צל של בן אדם גדול ושמן זה לא היה ניראה כמו אחד השומרים לא שאני כל כך מכירה אותה אבל זה היה מוזר