שומרי הסוד(פנמיית האהבה) עונה 2 | פרק 18
~מנקודת המבט של אלכס~
"את יודעת שאני אוהב אותך? נכון?" שאלתי את ליז ונישקתי אותה שוב
"ברור, ואני אוהבת אותך הרבה יותר.." ליז ענתה לי
האמת שאני לא כל כך מאמין שזה סוף סוף קרה, ראיתי אותה יושבת פה ופשוט התאהבתי. אבל עד עכשיו לא היה לי את האומץ לעשות את הצער הראשון, תמיד פחדתי לפגוע במי שהוא. תמיד שהייתי במצבים כאלה דיברתי עם שובל והיא עזרה לי, אבל השנה אנחנו כמעט ולא דיברנו. ולא היה לי עם מי לדבר. במיוחד אחרי שגליתי שאבייה אוהבת אותי, פחדתי לפגוע בא! אני אוהב אותה אבל לא בתור חברה. המחשבות של מה היא תחשוב שהיא תגלה את זה אוכלות לי את המוח, יכול להיות שהיא לא תדבר איתי יותר?, אולי היא בכלל תרצה להפריד אותי ואת ליז? המחשבות האלא פשוט אכלו לי את הלב.
"הכול בסדר?" ליז העירה אותי מכל המחשבות שהיו בראשי באותו הרגע
"כן, סתם אני חושב מה אבייה תגיד עכשיו שהיא יודעת.." אמרתי לה
"אבייה?" היא לא הבינה
"אה, נכון. לא אמרתי לך." נזכרתי
"מה קשור אבייה?" ליז שאלה אותי
"אבייה מאוהבת בי, אבל אני בטוח שהיא לא תיקח את זה קשה.." אמרתי
"אתה בטוח? אני לא רוצה לפגוע בה.." ליז אמרה לי
"אני בטוח." אמרתי לה למרות שלא הייתי בטוח בכלל
"טוב, יש לי שיעור עוד מעט, נתראה?" היא שאלה אותי
"כן" עניתי לה ועזרתי לה לקום מהפסה שבמועדון
"לאן אתה הולך?" היא שאלה אותי שיצאנו מהמועדון
"לחדר." אמרתי לה
"של מי?" היא חקרה
"שלי, ואולי אחר כך לראות מה עם אבייה.." אמרתי לה את האמת
"תיהיה עדיין.." ליז ענתה לי
"טוב אנחנו נפרדים פה?" ליז עצרה ליד המעבדה
"ביי" אמרתי לה והמשכתי ללכת, המחשבות חזרו לראש שלי שאפילו לא שמתי לב לאיפה אני הולך.
עברתי בין המסדרונות, אפילו שידעתי שאני לא בכיוון לחדר שלי או לחדר של אבייה. פשוט הלכתי בבית ספר, בלי שום מטרה עד שהגעתי למסדרון נטוש, זכרתי את המסדרון הזה כי פעם הייתי בו כשחשבנו שתומר מהרעים. ואז המשכתי ללכת חזרה לכיוון החדר שלי אבל רעש שבה מהדלת של המקלט החזיקה אותי במקום,
"הוא מאמין?" שמעתי קול מוכר אבל לא ידעתי מאיפה
"כן" שמעתי לחש אבל מרוב שהקול היה חלש לא יכולתי לזהות את הקול
"מעולה, רק תזהירי." הקול המוכר חזר
"אל תדאג" מי שהוא ענה לו בלחש, שוב נסיתי להיזכר מאיפה אני מכיר את הקול הזה אבל לא הצלחתי.
~~
כשהגעתי לחדר שלי לא היה אף אחד בחדר ופשוט התיישבתי על המיטה והתחלתי לחשוב מאיפה הקול הזה מוכר לי.
"היי" אופק נכנס לחדר
"היי" עניתי לו
"שמעת מה עם נעמי?" הוא שאל אותי
"היא בסדר?" קמתי מהמיטה
"כן, היא חוזרת מחר מהבית חולים.." אופק הודיע לי
"סוף סוף.." עניתי לו
"וואי אתה לא מבין כמה ש'ב רוני המורה להיסטוריה הביא לנו." אופק התיישב על המיטה שלו והוריד נעלים
"שיט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי
"מה קרה??" הוא שאל אותי
'זה הוא, זה רוני. משם אני זוכר את הקול הזה!!' נזכרתי אבל לא ידעתי מה להגיד לאופק
תגובות (8)
מהמם!!!!!!!!!!!1
למה אני הבנאדם היחיד שלא זוכר את ליז? )';
תמשיך…
(אני בדד..)
גמאני לא XD
ישלי בעית זכרון אבל שהיה XP בכול מקרה..
ת-מ-ש-י-ך-~
ספיר, זה בסדר לא חשוב:p
ומאפין, זאת היפנית,חחח
תמשיייייך !
תמשיייך ….ואוו פרק יפה מאוד
מחכה להמשך…
אוהבת שרית
אהההה היפנית, עכשיו נזכרתי XDD
חחח כל הצוות בבית ספר נגד שומרי הסוד? מה יש לפנימייה הזאת? XD
אהבתי את הפרק! אתה כותב מעולה, אני נהנית מכל רגע!! D: